מה פשר הציווי זכור בלשון מקור? במה זה שונה מהציווי לא תשכח? כיצד הזכירה משפיעה על העשייה על האומץ הלאומי והנביעה הפנימית
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לי' אדר ב' תשפ"ד
א. דברים כה' – זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים.. תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח. רמב"ן – המדרש.. בספרא (בחקותי א), יכול בלבך, כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך.. ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו.
ב. אסתר ט' - והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם. רש"י - נזכרים - בקריאת מגילה. ונעשים - משתה ושמחה ויום טוב לתת מנות ומתנות. וזכרם - קריאת מגילה. ירושלמי מגילה פ"א ה"ה - ר' יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל.. רשב"ל אמר אף מגילת אסתר..
ג. דברים ז' - כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם. לא תירא מהם זכר תזכר את אשר עשה ה' א-להיך לפרעה ולכל מצרים.
ד. במדבר טו' - והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם. מנחות מג: - ראיה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשיה.
ה. שופטים טז' - ויקרא שמשון אל ה' ויאמר א-דני ה' זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה הא-להים ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים. סוטה י. - אמר רב, אמר שמשון לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, זכור לי עשרים שנה ששפטתי את ישראל, ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום.
ו. ויקרא כו' - וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר.
ז. שמות יג' - ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ. היום אתם יצאים בחדש האביב. עולת ראי"ה א' לז' - היום הזה יהיה זכור בטבע הנפש של העם. זהו הרז אשר הודיע: שיעמדו על הטבע הנפשי שלהם וידעו שהיום הזה הוא מוכרח להיות זכור, בתכונה של מקור. אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים. הוא יהיה זכור בצביונו המיוחד, שנשתניתם על ידו מעבדות לחרות. כי בחוזק יד הוציא ד' אתכם מזה. דבר גדול אירע ביום זה, שנויים עצמיים אירעו בו בכל מהותכם ובכל הקפכם. הכל היה מאוגד להיות המעמד שלכם עומד כמקדם להשאר במצרים, בבית עבדים. והיום הזה הוא שגרם בסגולתו, המיועדה מראש, שבו יתגלה אותו חוזק היד שהיה בכחו לנתק את כל מוסרות העבדות, להעתק מהמצב העבדותי למצב החרות נגד כל הגורמים הרבים של העבדות. ע"כ מוכרח הוא היום הזה להיות זכור. ולא יאכל חמץ. כשם שזכירתו היא זכירה טבעית נפשית בכלל, ככה התוכן המעשי המזכיר, המראה על זכרונו והמקיים אותו, הוא טבוע שאי אפשר להיות אחרת. לא יאכל חמץ, אי אפשר שיאכל חמץ ביום הזה, הזכור בטבעיותו הרוחנית בעומק הנפשיות שלכם.
ח. רמב"ם הלכות חמץ ומצה נוסח ההגדה - ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המאריך ביציאת מצרים הרי זה משובח.
ט. קהלת ו' - כל עמל האדם לפיהו. קהלת רבה ו' - א"ר שמואל כל מה שיעמול אדם ויסגל מצות ומעשים טובים בעוה"ז אינו מספיק להבל היוצא מתוך פיהו. שפת אמת במדבר מטות תרסא' - וזהו תכלית האדם כמאמר כל עמל האדם לפיהו לתקן כח הפה ואז יש בידו כח החירות להיות נושע בעת צרה.
י. מאור ושמש ויקרא תזריע - אשה כי תזריע וילדה זכר פירוש, מי שהוא משתוקק להשיג השגת א-להות - הוא דוגמת אשה שמשתוקקת אל בעלה.. וילדה זכר היינו מים דכורין שהן השפעות טובות.
יא. אורות ישראל ז' א' - התגלות רצון הטוב בדבור ובמעשה מרוממת את הרוח וקובעת מהלך לשטף הרצון לטובה, ולא רק באותה הנפש שבתוכה מתגלה זה הרצון כי אם במדה ערכית בכל הנפשות כלן, ביחוד אמיץ הוא הרושם על כללות האומה. על כן הצדיקים העוסקים תמיד בגילוי חפצם לטוב העליון, המחלט והשלם, הם פועלים בתנועותיהם הרוחניות הללו לרומם את נשמת האומה בכללה, ובמובן יותר רחב את המציאות כולה.
יב. חגיגה ט: - אמר ליה בר הי הי להלל: מאי דכתיב: ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד א-להים לאשר לא עבדו, היינו צדיק היינו עובד א-להים, היינו רשע היינו אשר לא עבדו. אמר ליה, עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו. ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד.
יג. שיחות הרצי"ה במדבר עמ' 18 - מעט מאוד אנשים חוזרים מאה פעמים. גם מעט אנשים חוזרים עשר פעמים, על פי הדרכת האגרת הידועה. יש שחוזרים שלוש פעמים. ופה מדובר על מאה פעמים!.. כל מטרת הלימוד היא להביא לקנין תורה. כמובן, יש צורך שהדברים יהיו ברורים ומובנים. וכדי להתקדם בהבנה יש צורך בחזרות. אחרי הרבה חזרות, הדברים מתבררים ומבריקים. כמו כן, יש צורך בזכירה, ואחרי הרבה חזרות הדברים נזכרים יותר.. יש להניח שאם הוא למד מאה פעמים, הלימוד נמצא אצלו בתכלית השלמות והכל ברור אצלו בבהירות ההבנה והזכירה. אם כן, למה אומרים חז"ל שזה עדיין לא נקרא עבודה? מה הענין של מאה ואחת פעמים? מה תועיל לו הפעם הנוספת הזאת, הרי הוא קנה כבר את התורה בשלמות, בין בהבנה בין בזכירה?! אלא, נכון שמבחינה לימודית אין לו עוד מה להוסיף, מפני שההבנה והזכירה הן בתכלית השלמות, אבל פה מופיעה מדרגה יותר עליונה מסתם לימוד: גילוי ערך התורה, דבקות בתורה, אהבת התורה, שייכות נפשית נשמתית. התורה נעשית עבודת ד'. התורה מתגלה בנשמתו של האדם ובחיוניותו, ונעשית עבודה. זה החילוק בין "עובד א-להים" ל"אשר לא עבדו", בין הנמצא במצב של שלמות אינטלקטואלית מדעית לימודית של הבנה וזכירה שאינה עבודת ד', לבין עובד א-לוהים שהתורה נעשית חיוניותו ונפשיותו.