מי היא זו שמשה לא ידע כיצד לנצחה, פינחס הכניעה לדורו בלבד, אור החיים העיד שקשה לנצחה, והיום היא משתוללת עד להכנעתה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לטז' תמוז תשפ"ג
א. במדבר כה' – וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו. ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה.. וידבר ד' אל משה לאמר. פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לא-להיו ויכפר על בני ישראל.
ב. פנקסי הראי"ה ח"ד נספחות – השלמת השכל.. הרומח ידקור את השונא, ולא יורגש מחוץ שנתרועע גופו ונהרס, רק המכה היתה באיברים שסגולת החיים תלויה בהם, ע"כ נימוק והולך לו.
ג. במדבר כב' - ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבתינו כלחך השור את ירק השדה.. ויאמר בלעם אל הא-להים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי. הנה העם היצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה קבה לי אתו. רש"י - כלחוך השור - כל מה שהשור מלחך אין בו ברכה. קבה לי - זו קשה מארה לי, שהוא נוקב ומפרש.
ד. בראשית ל' - נקבה שכרך עלי ואתנה. רש"י - כתרגומו פריש אגרך. אבן עזרא - וכן אשר פי ד' יקבנו. ישעיהו סב' - וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי ד' יקבנו. זוהר ויצא קסא. - מאן נקבה אסתכלת בה ואתנה.
ה. הושע יב' - ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה. אם גלעד און אך שוא היו, בגלגל שורים זבחו, גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי. ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר. ובנביא העלה ד' את ישראל ממצרים ובנביא נשמר.
ו. רש"י - ברית כהנת עולם - שאע"פ שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן, לא נתנה אלא לאהרן ולבניו, שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן, אבל פינחס שנולד קודם לכן ולא נמשח, לא בא לכלל כהונה עד כאן. וכן שנינו בזבחים (קא ב) לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי. רמב"ן - ולא אמר הכתוב "והיתה לו ולזרעו אחריו כהונת עולם" כמו שאמר באהרן, אבל אמר "ברית כהונת עולם" ואמר "את בריתי שלום" שיתן לו ברית עם השלום דבק בו, ובאהרן נאמר לכבוד ולתפארת, ולכך אמר אשר קנא לאלוקיו - והמשכיל יבין.
ז. במדבר כב' - ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו. זוהר בלק רז. - א"ר יוסי אינון דימינא כלילן כלהו בחד דאקרי חמו"ר.. והאי הוא חמור דזמין מלכא משיחא למשלט עליה.. ואינון דשמאלא כלילן כלהו בחד דאקרי אתון דהא מסטרהא נפיק עירה קטרוגא דדרדקי.. ודא הוא דאר"ש מאי דכתיב אסרי לגפן עירה, אסרי לגפן זמין קב"ה לקשרא בגיניהון דישראל דאקרון גפן, עירה דאיהו קטיגורא דילהון ובגין דאקרון שורק.. בני אתנו ההוא דנפיק מסטרא דהאי אתון.
ח. בראשית מט' - אסרי לגפן עירו ולשרקה בני אתנו. אור החיים – על דרך מה שאמרו בזוהר (פנחס רלא ב) כי בסטרא אחרא הנקבה היא יותר חזקה מהזכר.. וכדבר הזה ובחזיון הראוני בחלום שהאבקתי במלחמה עם הזכר ויהי נקל בעיני להכניעו והפלתי אותו בכחי, ולנקבה נתאמצתי בכל כחי כמה פעמים ואחר כמה טרחות יכולתי להשליכה כמה מעלות למטה לארץ אך לא כבעלה הזכר, ולזה אמר כנגד גאולה העתידה ולשורקה עת אשר ישרוק ה' ויקבצם, בני אתונו אותם שבאים מכח הנקיבה גם אותם יאסור ה' לפני בני ישראל. בראשית מט' - יששכר חמור גרם.
ט. זכריה ה' - והנה ככר עפרת נשאת וזאת אשה אחת יושבת בתוך האיפה. ויאמר זאת הרשעה וישלך אתה אל תוך האיפה וישלך את אבן העפרת אל פיה. ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים. ואמר אל המלאך הדבר בי אנה המה מולכות את האיפה. ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער. קידושין מט: - וא"ר יוחנן: זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל. יומא סט: - אמר להו נביא לישראל: היינו יצרא דעבודה זרה, שנאמר ויאמר זאת הרשעה.. אמר להו נביא: שדיוהו בדודא דאברא, וחפיוהו לפומיה באברא, דאברא משאב שאיב קלא, שנאמר ויאמר זאת הרשעה וישלך אתה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה. מלבי"ם - ידמו הדור הזה כאילו הם קדושים לאלהיהם ועושים חסדים, והם טמאים באמת כי כולו חנף.. וראה רוח בכנפיהם, רוח גאוה ורוח חנופה, ומתנשאים על כנפי רוח המדמה, ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים, שאינם לא בארץ ולא בשמים רק עומדים בתוך, כי במעשיהם הנגלים עומדים בשמים, ובמצפוני לבם.. ברוח הבהמה למטה לארץ.
י. מלכים א' ג' - אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך ותעמדנה לפניו. ישראל ותחיתו יח' - כשלא הגיע עדיין הזמן של כל הטהר להופיע אל המרומים המגמתיים, נשלחו מאת יהושע שנים אנשים מרגלים חרש לרגל את הארץ ובאו לבית אשה זונה ושמה רחב. והכל נקשר בקדש ובטוב העליון.. אבל בעצמיות החפץ האומתי לא נשלם אז עדיין הפרצוף הדמיוני, לאחיזת הדעת בהגלמתו מצד אחד והיופי בכל תיאוריו מצד השני, וזה הושלם בימי שלמה: "אז תבאנה שתים נשים זונות" לפני משפט מלך ישראל היושב על כסא ד'. אמנם על ידי ההתערבות של הנשים הנכריות, עם חולשת הכח לעכל דברים זרים, יצאה הרשעה שגרמה ליסוד כרך גדול של רומי, וסינוני היסודות הוצרכו להאריך עדן ועדנים, עד שנתגרש כח המדמה משליטה רחבה בגבול ישראל, ויצרא דעבודה זרה נעצר "בדודא דאברא" "ונכיס יצרא", ולעומת זה אין עוד נביא אתנו ולהבת אהבת האומה והארץ איננה מורגשת באותו הטעם העמוק של ימי הטובה. והדברים מקושרים עם צער העולם כולו, עד שבאחרית הימים עקבות כח המדמה מתגלים ואהבת הארץ מתעוררת. מתראה הדבר בשמריו, אבל עומד הוא להזדכך. "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום, אני ד' בעתה אחישנה".
יא. זכריה ט'- גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות.