למימוש התביעה הפנימית לראות את עם ישראל ומדינתו עולים לעידן חדש באמת למדרגת חיים חדשה אנחנו צריכים תורה מרוממת
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליז' אדר ב' תשפ"ד
א. ויקרא ז' – זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. אשר צוה ה' את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני. רבינו בחיי - אחר שאמר "בהר סיני" הזכיר "במדבר סיני" כדי שלא תבין מזה כי היה בהר ממש במקום הכבוד ששם דבר עמו עשרת הדברים, והוצרך ג"כ להזכיר "במדבר סיני" כדי שלא תבין "במדבר סיני" אחרי שנסעו מלפני ההר, ומפני זה הזכיר הכתוב את שניהם.
ב. אלשיך - כהתימו כל קרבנות חובה ונדבה, אמר, זאת התורה.. וראוי לשים לב, שאם כן הראוי היה יאמר, זאת תורת העולה והמנחה וכו', ולא יאמר בלמ"ד לעולה למנחה וכו'. ועוד כי כל הפסוק מיותר. והנה אמרו רבותינו ז"ל (מנחות קי א) שהכונה היא לומר שנשלמה פרים שפתינו. כי בעסוק בתורת עולה, מעלה עלינו הוא יתברך כאילו הקרבנו עולה. ועדיין קשה.. מי לא ידע כי זאת התורה צוה ה' את משה בהר סיני.. ויתכן, לימדה אותנו תורתנו הקדושה, מאמר התנא (אבות ו ה) כי גדולה תורה מן הכהונה ומן המלכות.. אך הכהן הלחם אשר הוא אוכל, משיירי קומץ המנחה, או הבשר מהקרבנות, הלא יראה כעני המחזר.. על כן להסיר מלב איש בער.. בא הא-להים ויאמר, (לעיל פסוק לה), זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי ה' לו.. משולחן גבוה, מאש מן השמים הם נוטלים, משולחן מלכו של עולם. מה שאין כן המלך שמאת העם הוא נוטל ולא משלחן המלך הקדוש.. ודע לך, כי כתר התורה גדולה אפילו מן הכהונה, כי הלא זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וכו', כי זו, בכללה נכללת העבודה. כי אפילו בעסוק איש בתורת הקרבנות, מלבד זכות עסקו בתורה, תהיה לו גם כן כמקריב הקרבנות. ואין זה כי אם מהיותה גדולה ועולה על גבי הכהונה. ועוד לך ראיה, והיא, כי הלא אשר צוה ה' את משה בהר סיני וכו', לומר ראו עתה כי גדולה תורה מהקרבנות, כי הלא התורה, היא אשר צוה ה' את משה בהר סיני, שהוא מקום קבלת התורה מפי עליון, ואז לא צוה על הקרבנות, אך ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה', היו במדבר סיני ולא בהר סיני. שהוא אחר שחטאו בעגל.
ג. תנחומא צו יד' - אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע.. בעוד שבהמ"ק קיים אדם חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו וכן מביא מנחה ומתרצה לו ועכשיו שחרב בהמ"ק היאך אנו עושים על חטאתינו ועל אשמותינו, אמר להם הקב"ה אם מבקשים אתם שיתכפר עליכם היו משמרים תורתי, ואני מעלה עליכם כאלו עשיתם לפני קרבן ומנין וזאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים אל תקרי כן אלא זאת התורה לא לעולה ולא למנחה ולא לחטאת ולא אשם ולא מלואים ולא זבח השלמים אלא היו עוסקים בתורה ויהיה חשוב לפני כאלו אתם מקריבים לפני כל הקרבנות
ד. אור החיים - תכלית עסק התורה הוא לברר ניצוצי הקדושה אשר נפלו ואשר נאנסו מהקדושה ולהחזירם ביחוד שלם לכמות שהיו.. ובפסוק זה גילה הכתוב פלאי התורה ותעצומיה.. לעולה פירוש שבאמצעותה תתעלה השכינה שהיא בחינת כנסת ישראל, ב' למנחה תיבה זו סובלת כמה פירושים וכולן צודקין, לשון מנוחה ולשון נחת, ולשון הנחה, וזה הפירוש הוא סוד (חולין צא ב) עלי יניח צדיק זה את ראשו, והוא סוד (ב"ר פ"י) באה שבת באה מנוחה כי יניח עליה צדיק יסוד עולם.. לחטאת ולאשם הם שני בחינות הברורין, האחד חלקי הקדושה שירדו למטה ממדרגתם בתחילה בעולם התהו כנגדם אמר לחטאת, והשניה חלקי הנשמות שנעשקו מאדם בחטאו כנגדם אמר לאשם, כי התורה תועיל לשני בחינות אלו לבררם ממקום ירידתם. ולא בירור לבד אלא גם יכוננם במקום שנחסרו ממנו, והוא אומרו ולמלואים למלאותם במקומם.. ולזבח השלמים, על דרך אומרו (תהלים נ) זובח תודה יכבדנני ודרשו ז"ל (סנהדרין עג ב) זה הזובח יצרו. והזביחה הוא שינצחהו ובבחינת הנצחון הוא בורר ממנו בחינת הטוב אשר אנס מאדם הראשון.. ואין מציאות להשגה זו זולת באמצעות התורה.. ופירוש שחיטה זו היא שיסיר ממנו בחינה המחייהו שהוא ניצוץ הקדושה ובזה השלמים נשלמו כל הבירורים, והודיע הכתוב כי גם הדבר הזה יושג באמצעות עסק התורה.
ה. אורות הקודש ד' – העלאת העולם א' - ישנן שתי שאיפות אציליות, בירור בירורים, והעלאת עולמות. הראשונה היא מדת כל אדם, ועבודת הצדיקים של הדורות קשורה ברעיון יסודי זה. והשניה היא מדת יחידי עולם, ואבות עולם שאור רוח אפינו משיח ד' זורח בהם, מחשבתם קשורה ביסוד עבודתה. עבודת השבת, שהיא מדושנת עונג, היא למעלה מעבודה הראשונה, ואור עולם זורח על ישראל מקדושת העלאת העולמים. מבררי הבירורים, אף על פי שגם בהם ישנן מדרגות, אבל כללות כולם הוא התוכן של טוהר הכונה התכליתית של כל פעולה. והדברים מקיפים שאיפה פנימית, ומחשבה דבור ומעשה, בין בעניני מצוה ומוסר, בין בעניני רשות וטבע. אבל מעלי העולמים עומדים למעלה מהמגמה והתכלית, התכלית נעוצה אצלם בכל תנועה גשמית ורוחנית. לפעמים צדיק אחד מורכב משני הכחות, ומשמש שתי רשויות לפעמים הוא מברר ברורים ולפעמים אחרות מעלה עולמות. מצד העלאת העולמות תוכל לבא מדרגה עליונה כזאת שאין שום רע יוכל לפגע כלל. ומעין עולם הבא ועולם הבא עצמו מתגלה עליו, עד שאפילו תותי עקביה ג"כ מאיר. אין עוד מלבדו, והיא מדת רבי חנינא. עבודת מעלי העולמים היא עבודת משיח, להבאת גאולה לכל. אם היה דבר אחד בכל המציאות יוצא מכלל שאיפת טובם כבר היו יורדים לכלל מבררי בירורים. דוקא כשחושקים להאיר את נועם הטוב בכל ממש, ולהשביע צחצחות במקור הכל, וסוללים דרכים שזורמים בהם תמיד חיי כל, עבודת עליית העולמים הולכת ומתגברת, כשלהבת העולה מאליה, בלא עמל רוח ונפש, כי אם במנוחה ועונג.
ו. אוה"ק ד' העלאת העולם ה' - מתוך שהתורה נובעת היא, לכל פרטיה, ממקור הרוחני העשיר והאיתן של כל העולמים כולם, הלומד אותה לשמה מתאגד ומתתמם עם כל החי והטהור היש בכל מלא עולמים. וחיי עולם, חיי קודש נצחיים, הולכים ונמשכים עליו, ומברכתו הכל מתברך, ומעילויו הכל מתעלה. והרי הוא הולך ומשתחרר מהכבלים של ההשתעבדות הגבוליים של השכל האנושי, ושל הלקותות המוסריות, שהן נובעות מצמצומיו, ונעשה צדיק וחסיד ישר ונאמן. אור החיים ו' ב' - זאת תורת העולה, אמר זאת למעט כל העליות שאין כמוה עולה.. מי זאת עולה מן המדבר.