פרשת כי תשא - שכחה ושמחה

דף מקורות - פרשת כי תשא - שכחה ושמחה

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליז' אדר תשע"ג
א) שמות לב' – וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר, ויקהל העם על אהרון, ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו.. וידבר ד' אל משה לך רד כי שחת עמך.. ויחר אפי בהם.. ויחל משה את פני ד' אלוקיו.. זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים, וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם. וינחם ד' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.

ב) ישעיהו מט' – ותאמר ציון עזבני ד', וד' שכחני. התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה, גם אלה תשכחנה, ואנוכי לא אשכחך.

ג) ברכות לב: - אמר ריש לקיש, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא.. רבונו של עולם, הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל? - אמר לה: גם אלה תשכחנה. אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני? - אמר לה: ואנכי לא אשכחך. והיינו דאמר רבי אלעזר אמר רב אושעיא: מאי דכתיב גם אלה תשכחנה - זה מעשה העגל, ואנכי לא אשכחך - זה מעשה סיני.

ד) תהלים כה' – זכור רחמיך ד' וחסדיך, כי מעולם המה. חטאות נעורי ופשעי אל תזכור, כחסדך זכור לי אתה, למען טובך ד'. טוב וישר ד', על כן יורה חטאים בדרך.

רש"י – כחסדך זכור לי: הראוי לחסדך זכור לי, אלו מעשים טובים שבידי.

ה) אורות התשובה יג' ט2 – יסוד התשובה צריך לעולם להיות מונח על התיקון של להבא. ובתחילה לא ישים כל כך לעיקר מעכב על דבר העבר, כי אם יבוא מיד לעסוק בתקון העבר, ימצא מניעות רבות, ויהיו דרכי התשובה וקרבת ד' קשים לפניו. אבל בהיותו עסוק באמת לתקן את מעשיו, הדבר מובטח שאז  יעזרוהו מן השמים גם כן על תקנת העבר.

ו) תנחומא שלח טו' – 'וראיתם' 'וזכרתם', המראה מביא לידי זכרון, וזכרון מביא לידי מעשה, שנאמר למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי.

ז) אסתר ט' – והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, ועיר ועיר, וימי הפורים האלה, לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם לא יסוף מזרעם.

ח) דברים לב' – צור ילדך תשי, ותשכח א-ל מחוללך.

ט) אוה"ק ג' טהרת מידות הנפש כד' – שכחה ושמחה. יש שטוב לשכוח את העוונות, ועל ידי מה שעושים כן לשם שמים, כדי להתאמץ בעבודה בשמחה, ובהרחבת הדעת בתורה וחכמה, לשפר את העולם ולהוסיף אור ושמחת ד' במעשיו, ממילא מדה כנגד מדה, נעשים הם אצל הקב"ה גם כן כביכול בגדר שכחה, גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל.

וכח הזכרון נכפל בהטוב והקודש, וכל המצוות וכל הטובות והמחשבות הטהורות מתנוצצים, בזכרון כפול, זכרון טוב לפניך.

י) מלאכי ג' – אז נדברו יראי ד' איש את רעהו, ויקשב ד' וישמע, ויכתב ספר זכרון לפניו..

יא) זוהר ויקהל ר' - ויכתב ספר זכרון, מאי איהו, אלא אית ספר לעילא ואית ספר לתתא, זכרון אתר קיימא קדישא, דנטיל וכניש לגביה כל חיין דלעילא, ספר זכרון - תרין דרגין דאינון חד.. ספר עלאה איהו תורה שבכתב.. ספר תתאה דא תורה דאקרי תורה שבעל פה..

יב) צמאון לא-ל חי - רגילים הבריות לתפוס את התשובה, כתיקון של העבר. חרטה ווידוי דברים, חטאנו עוינו פשענו, צער גדול, ומאמץ לתקן את מה שעיוות. אמנם ידוע כי נדרשת גם התחייבות שלא ישוב על חטאיו בעתיד, אך זו נתפסת, כלא יותר מאשר הוכחת רצינות שאכן שב החוטא מחטאי העבר. ולא כך הוא.

מרן הרב קוק מלמדנו, כי הדגש על תיקון העבר, מוטעה. את יסודות בנין התשובה, צריך להניח דוקא על התיקון העתידי, על מה שלהבא. ובתחילת הדרך, לא יעשה מתקון העבר את עיקר התשובה, כאילו בלעדי תיקונו, אי אפשר לשוב בתשובה. כי אם יבוא מיד בתחילת הדרך, להתרכז בתיקון העבר, ימצא מניעות רבות, שיגרמו לו להרגיש כאילו דרכי התשובה וקרבת ד', קשים לו. ומי יודע כיצד ישפיע הדבר על מהלך תשובתו הכללי. אין זה כדאי.

לכן, לאחר חרטה ווידוי דברים תכליתי, יפנה מיד אל העתיד. ובהיותו מרוכז ועסוק באמת, בלי זיופים, לתקן את מעשיו להבא, הדבר מובטח שאז יעזרוהו מן השמים, גם לתקן את עברו. שהרי הבא ליטהר מסייעין בידו.

וסוד הדבר הוא, שעצם העיסוק בתיקון העתיד, הופך את העתיד למקור מים חיים, ומעיין מטהר ומחזק, אשר יתן לאדם את הכח לתקן את הכל.