שם מיועד לגלות מהות. והנה הקב"ה מגלה שמו ומצוה להעלימו. מדוע?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לטז' טבת תשע"ה
א. שמות ג' – ויאמר משה.. ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם. ויאמר אלוקים.. אה-י-ה אשר אה-י-ה.. ויאמר עוד אלוקים אל משה, כה תאמר אל בני ישראל, ד' אלוקי אבותיכם.. שלחני.. זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור. רש"י - זה שמי לעלם. חסר וי"ו, לומר העלימהו, שלא יקרא ככתבו. וזה זכרי. למדו היאך נקרא..
ב. פסחים נ. – והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד'), אטו האידנא לאו אחד הוא? - אמר רבי אחא בר חנינא: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה, על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר.. לעולם הבא - כולו הטוב והמטיב. ושמו אחד, מאי אחד, אטו האידנא לאו שמו אחד הוא? - אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה - נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד - נקרא ביו"ד ה"י, ונכתב ביו"ד ה"י. סבר רבא למדרשה בפירקא. אמר ליה ההוא סבא: לעלם כתיב..
ג. שם ה' ב'- ויאמר פרעה, מי ד' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ד' וגם את ישראל לא אשלח. שם ז' – ואני אקשה את לב פרעה, והרביתי את אותותי ואת מופתי.. וידעו מצרים כי אני ד'..
ד. שיחות הרצי"ה שמות עמ' 15 – ואלה שמות.. מה זה שם? השם הוא הנשמה, העצם, המהות.
ה. מ"א סי' תכח' – כתב בספר צרור המור, מ"ב מסעות שבפרשת.. מסעי, אין להפסיק בהם שהם כנגד שם מ"ב. הרצי"ה שמות 399 – אלו הם מ"ב מסעות בדרך התגלות האלוקות לעולם באמצעות תולדות ישראל..
ו. רסיסי לילה נו' - אמרו בריש פסחים (ב ב) דעולם הזה נמשל ללילה ועולם הבא ליום, היינו דבעולם הזה זה שמי לעלם כתיב (שם נ א), דהכרת האמת לאמיתו דשם ההוי"ה שהיא מדת האמת ליעקב אבינו ע"ה, נעלם מאוד בעולם הזה שהוא עלמא דשיקרא.. והם המאפילים ומעלימים הכרת האמת דאין עוד מלבדו.. ודבר זה אין ניכר בעולם הזה רק דרך אמונה, כטעם (תהלים צב, ג) ואמונתך בלילות, ולא כשאני נכתב אני נקרא, רצה לומר מושג בפי הנבראים, רק דרך שם האדנות, רצה לומר הכרת אדנותו יתברך ושהוא מלך העולם ומלכותו בכל משלה. ואף דבאור פני מלך חיים מכל מקום הוא דרך כמה צמצומים ומסכים ואספקלריאות שאין מאירות לראות האמיתות ממש, ורק נכתב בכתיבה שהיא גם כן לבוש המגשים אותיות הדיבור ומלבישם בצורת אותיות גשמיות של דיו על גבי קלף ונייר, ואין בהם עוד חיות שיש בדיבור שהוא רוחני ויוצא מפה חי מדבר, ובלא חיות אי אפשר לדבר ואין מורגש לשומע אלא בעת הדיבור שיוצא עם החיות שבו.. ויעקב אבינו ע"ה שהוא שורש מדת האמת ודאי זכה לכך, ואף שהיה מלובש עוד בלבוש הגופני דעולם הזה, לא היה מרגיש ענין הגוף אלא כמו שאדם מרגיש המלבוש שהוא לבוש..
ז. אוהב ישראל ואתחנן - זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר. ואמרו חכמינו ז"ל (פסחים נ א) לא כשאני נכתב אני נקרא. נכתב בהוי"ה, ונקרא באד'. רק לעתיד לבא יקרא השם ככתיבתו. וצריך להבין טעם הדברים. והוא כי שם הוי"ה ברוך הוא וברוך שמו מורה על שהוא יתברך היוה כל ההויות וכל הנבראים הנמצאים בהעולמות העליונים והתחתונים אפילו הברואים הנמצאים בעמקי שאול תחתית, הכל הוא מאתו יתברך שבראם והיוה אותם. והנה ידוע שבעולם הזה ישנו שליטת ואחיזת החיצונים והקליפות סביב רשעים יתהלכון לבחינת הקדושה. וכל עיקר עבודתינו עבודת בני ישראל, הוא להרחיקם מהקדושה ולבערם מן העולם. והנה אם נקרא שם הוי"ה ב"ה בעולם הזה ככתיבתו המורה שהיוה כל ההויות, בזה יותן ח"ו כח להקליפות והחיצונים ר"ל לאשר גם המה הויות ונבראים בעולם. לזאת נקרא בעולם הזה בשם אד' המורה על שהוא יתברך אדון כל ומלכותו בכל משלה. ועל ידי זה נכנעו וגם נעו הקליפות והחיצונים מפחד מלכותו ויראתו יתברך. אמנם לעתיד לבא אשר האלילים כרות יכרתון ואת רוח הטומאה יעביר ה' יתברך מן הארץ.. אז יקרא השם הוי"ה ב"ה ככתיבתו. ומשה רבינו ע"ה היה רצונו ותשוקתו שיהיה אז בימיו ההזדככות הגדול הזה, היינו להעביר כל החיצונים והקליפות מן העולם והשם הוי"ה ב"ה יקרא ככתיבתו בעת ההוא בימיו. וזהו פירוש ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר, היינו שבעת ההוא בימיו יאמר השם הוי"ה ב"ה ככתיבתו..
ח. אורות הקודש א' עמ' רפא' - הדמיונות, והשכליות, והופעת הקודש הנעלה מן השכל, הן שלשת מדרגות של המהותיות הרוחנית של האדם ושל העולם, שהן קשורות זו בזו. כל נקודה דמיונית יש לעומתה נקודה שכלית, שהיא יונקת ממנה, ושבעילויה היא עולה עד מעלתה, ומתאחדת במקורה. וכל נקודה שכלית יש לה לעומתה נקודה הופעתית בקודש, הרוממה מכל לשון ונשגבה מכל השכלה, שהיא יונקת ממנה ועולה בעילויה עד מדרגתה. בהתאחדותם של כל הנקודים הדמיוניים השכליים וההופעיים, בחטיבה משוכללת, מתיצב עולם מלא, משולש בקודש. שכל אחד ואחד מהם הוא מואר מכל שלשת מדרגותיו. והאדנות העליונה של מלכות שמים מתיצבת בתבנית כל, הממלאה את כל היכלי הדמיון ברוממות שכלולו, והשם הקדוש הבלתי נהגה, המיוחד באותיותיו, בהכללתו של כל היה הוה ויהיה בשורשו ומקורו, המשתפך לתוכו ממקוריותו הנעלמה, ממלא אור את כל ההשכלות, אשר במרומים ממעל, ואשר בשפל מתחתיות. ואותה הצפיה למרחוק, אשר כל עבר, כל הוה, וכל עתיד יערך לעומתה, תתמלא מזוהר אותו העתיד המאושר, שיתגלה, שהוא באמת היה הוה ויהיה תמיד, המאחד במעלה עליונה את כל הדמיונות, את כל השכליות ואת כל ההופעות שבכל קודש וקודש קדשים. אה-י-ה אשר אה-י-ה, ממלא בזיו הוד קדשו את כל חדרי הקודש של כל אנשי הרוח העליון, את כל אשר רוח ד' מדבר בם ומלתו על לשונם. את כל צופי מרכבה, ואת כל המסתכלים בהדרת קודש שורש ההויות כולן, בהיותם מלאי שכלול בכל עדן, גם טרם יצא שכלולם לאור. גם ההתראות המוגבלה מופיעה להיות לשעשועים עדינים, לכל הדבקים ברזי קודש נועם עליון. כהני ד' המברכים בשמו ובו יתהללו.