מדוע מכנה הנביא את ירושלים "חפצי בה"? וכי היתה תחרות בין ערים והיא נבחרה? סוד האור הגדול השוכן בירושלים עיר קדשנו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכו' אייר תשפ"ג לכבוד יום ירושלים
א. ישעיהו סב' – למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט.. לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה כי חפץ ד' בך וארצך תבעל. יונתן - ליך יתקרי עבדי רעותי בה. רד"ק - לא יאמר - ולארצך, שאר ארץ ישראל כי לירושלם ידבר. חפצי בה - כי בירושלם יהיה הכבוד.
ב. אליהו רבה יח' - זאת התורה חפצי בה, חפצי בה, שנאמר יקרה היא מפנינים וגו', ואומר ה' חפץ למען צדקו וגו'. משלי ג' - יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. ישעיהו מב' - ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. מכות כג: - ר' חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר, ה' חפץ למען צדקו וגו'.
ג. קהלת יב' - והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. שבת קנא: - ותניא רבי שמעון בן אלעזר אומר.. אלו ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה. ופליגא דשמואל, דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד. רש"י - לא זכות - לא דבר לזכות בו שכולם עשירים. ולא חובה - לאמץ לב ולקפוץ יד.
ד. במדבר יד' - אם חפץ בנו ד' והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש. שמואל א' יט' - וידבר שאול אל יונתן בנו ואל כל עבדיו להמית את דוד ויהונתן בן שאול חפץ בדוד מאד. שמואל ב' כב' - יחלצני כי חפץ בי. מלכים א' י' - יהי ד' א-להיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על כסא ישראל. ישעיהו נג' - וחפץ ד' בידו יצלח. ישעיהו נד' - ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ. מיכה ז' - מי אל כמוך נשא עון ועבר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא. מלאכי ג' - ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ד' צ-באות.
ה. קהלת יב' י' - בקש קהלת למצא דברי חפץ וכתוב ישר דברי אמת. רש"י - דברי חפץ - הלכה למשה מסיני. אבן עזרא - היא החכמה העליונה עד שמצא והענין מה חפץ יש בזה שנברא כך ולמה כך. ראש השנה כא: - רב ושמואל, חד אמר: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר ותחסרהו מעט מא-להים. בקש קהלת למצא דברי חפץ, בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו: וכתוב ישר דברי אמת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. וחד אמר: בנביאים - לא קם, במלכים - קם, אלא מה אני מקיים בקש קהלת למצא דברי חפץ - בקש קהלת לדון דינין שבלב, שלא בעדים ושלא בהתראה, יצתה בת קול ואמרה לו: וכתוב ישר דברי אמת - על פי שנים עדים וגו'.
ו. פסיקתא זוטרתא קהלת יב' - בקש קהלת למצוא דברי חפץ. לעמוד על הקץ, שנאמר אם תעירו ואם תעוררו וכו'. וכתוב יושר דברי אמת. שנאמר (ישעיה לד) כי יום נקם בלבי, ליבא בפומא ולא גילה. שיר השירים ב' - השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
ז. אלשיך ישעיהו סב' - לא יאמר לך עוד עזובה כו'. הנה ידוע כי א"י עצמה לעתיד תזדכך איכותה, כי על כן גם תנובתה לא יהיה כאשר הוא עתה, וכמשז"ל עתידה א"י להוציא גלוסקאות יפפיות, ומקרא מלא דבר הכתוב, ועץ השדה יתן פריו, אפילו אילני סרק, והוא, כי מאז נאמר ארורה האדמה נתעכר איכותה, ותשוב לראשיתה אשר היה טרם יחטא אדם הראשון.. שקודם שיחטא האדם, הארץ היתה זכת האיכות, ובעון אדם נאמר עליה ארורה האדמה ותתעכר.. וארז"ל למה נקרא ארץ שרצתה לעשות רצון קונה.. והנה היוצא מכל זה הוא, כי טרם יחטא אדם לא יפלא לומר, שהיתה שכינה שורה על הארץ.. אך כאשר נתעכרה אמר שלמה כמתמיה, האמנם ישב אלקים על הארץ, אך מושב אלקים היה באנשים בהיותם צדיקים, כמאמר התורה ושכנתי בתוכם ומאמר ירמיה היכל ה' המה, אך לעתיד שתזדכך כבראשונה אז לא יפלא שתשכון שכינה בארץ ישראל אף חוץ לבית המקדש.. והוא כי לך יקרא חפצי בה, שהוא חפץ שם ההויה בה שהוא יותר מהשראת שכינה, שהיא בחינת רצון של השם הגדול, ולארצך בעולה שהוא כי שכינה תשרה בה מה שבתחלה היתה שורה בך ולא בה.
ח. אורות ישראל א' יא' – אי אפשר לאדם היחידי והקבוצי שיתעלה על טבעו, בזמן שהוא תמיד חושב שכל המוטבע בטבע אין עליו כח עליון להחליפו בעילוי. על כן אין מנוס משפלות המוסר שבעומק הרוח לא לעובדי עבודה זרה ולא לכופרים מוחלטים, והמחשבה שהיא מעצמת את הרוח, להעלותו מכל המגרעות שבטבע הבהמי הפראי של האדם, היא רק המחשבה האמונית, המבררת את פעולותיה על ידי שלטון שם ד' בעולם בהתגלות רצונית אידיאלית, שזהו גילוי שם ההויה שבתורת ישראל.
ט. אורות הקודש ב' האחדות הכוללת י' – הא-להות העולמית, כלומר ההויה של העולמים, החיות שלהם, הקיום, המציאות, הרוחניות והעצמיות, המעדנתם, הממלאתם ישות, המעלתם תמיד ממדרגה למדרגה, הכל הוא בכלל אור מלכות, הא האחרונה של שם הויה, המתגלה בשם האדנות. אמנם המטרה האידיאלית של הוית הכל, האורה העליונה, שבגללה ראויים כל העולמים להמצא, שהיא הרבה יותר ויותר עליונה בקודש מגופם של כל העולמים כולם, היא מדת התפארת, שכל זיום של כל העולמים תלוי רק כפי אותה המדה שהם מתעצמים עם האידיאל של הויתם ועד כמה שהם מתאחדים בו, ושמחתם וענוגם, פדותם וגאולתם היא רק באותו הערך שהזיווג והיחוד העדין מצוי בין תפארת ומלכות. וכל מגמתנו בכל פנותינו אי אפשר שתהיה אחרת כי אם ליחדא שמא דקוב"ה, אידיאל הכל, ושכינתיה. שהיא הכל..
י. תהלים טז - לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. אורות הקודש א' חכמת הקודש ד' - אשרינו מה טוב חלקנו, שבשביל השבת האמת הגדולה והפשוטה בעולם, שבה חיי כל נשמה תלויים, וחידוש אור העולם ומלואו שלובים, נבחרנו אנו. ויש לנו זה הכשרון בעצמיותנו הפרטית והכללית, בתואר תולדתנו, בטבע בשרנו, במזג ארצנו, בנשמת אבותינו הגדולים. לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם, ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת.