529. פסח – צאו מהלחץ

הקב"ה הוציא אותנו לחרות מהלחץ של מצרים אז למה הגאולה עצמה נעשית גם היא בלחץ בחפזון עם מצות שלא החמיצו ובלי צידה לדרך

תגיות: פסח,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 529. פסח – צאו מהלחץ

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליב' ניסן תשפ"ב
א.    שמות ג' - ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לחצים אתם. רבינו בחיי - "וגם ראיתי את הלחץ". פי' רבינו חננאל ז"ל מפני שנכנסו למצרים בשבעים נפש והושיבם יוסף בארץ גשן, ולא היתה הארץ מכילה אותם כי היתה הברכה בהם, ומצריים לא היו מניחים אותם להתרחב בארץ, אבל היו לוחצים ודוחקים אותם, והביא ראיה לזה ממה שאמר הכתוב: "וילחצו האמורי את בני דן ההרה כי לא נתנו לרדת לעמק" (שופטים א').

ב.     דברים כו' - ונצעק אל ד' א-להי אבתינו וישמע ד' את קלנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו. הגדה של פסח – ואת לחצנו, זה הדחק, כמו שנאמר: וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם.

ג.     הגדה של פסח – מצה זו שאנו אוכלים על שום מה. על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם מיד. שנאמר, ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגות מצות כי לא חמץ, כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה, וגם צדה לא עשו להם.

ד.     עולת ראי"ה ב' רסב' - שני דרכים ישנם להתעלותו ורוממותו של כל כח חיים מעשי, שצריך לצאת אל הפועל בתוקף ורב חיל. הדרך האחד הוא ההרוחה, ונתינת החופש למרוצתו ושטף זרמו, למען ילך ויגדל ילך וירחיב את השפעתו במרוצתו ושטף פעולתו. והשני הגורם לו, אע"פ שהוא הפכו, הוא כח העוצר, הדוחק והמונע, הלוחץ בעד הכח המוכן לצאת להתפרץ ולהתרחב, שלא יצא, שיהיה כלוא ונסכר, שאז בבא עתו יוסיף הלחץ הקדום, שהיה ההיפך מחוקו ותכונתו לו חופש ועצמה להגדיל מעופו ועז חיי התנשאות פעלו. מה שהחורף מכלה וסוגר את השפעת כח הצמיחה והגידול.. מוסיף עז לבד הכח המקובץ המתאסף מהחסכון ומרעות התפזרות הכחות, עוד נוסף ע"ז מכח ההתפרצות שכנגד המועקה המלחצת על שיא החיים של היקום. והדבר ניכר ביותר על הכחות הנפשיים, החיוניים, המוסריים והשכליים, בכ"א לפי ערכו ותכונתו.. הכח העוצר, המקמץ והמצמק, אשר בחזקת היד ובגבורה חצופה ואכזרי לחץ את הנשמה העדינה הישראלית, שלא תצא אל הפועל, שתהיה נחנקת תחת מסגרותיה ימים רבים, עד בא עת רצון ויום גאולה, יום נקם לד' ושנת גאולה לא-להינו.. הכח המחנק והלוחץ הזה היתה ממלכת מצרים הגדולה והחזקה, שהיתה אז עומדת ברום עז תוקף הקולתורה העולמית, שהיתה היא כמו העולם כולו בניגוד גמור מכל החפץ העליון של השאיפה הא-להית, של הנשמה הישראלית.. והיד החזקה הלוחצת הזאת, האומרת "לא ידעתי את ד'", לא יכלה לשנות את טבע הנשמה בפנימיות הוייתה ועצמותה. היא היתה יכולה רק לצמק את התפשטותה, ולהכניסה בחוגה העמוק הפנימי, באופן שלא היתה יכולה להתגלות אפילו לנפשה עצמה במילואה. אמנם זה הקימוץ ההפכי, לבד מה שהועיל לקיבוץ כחות רבים בגניזה, הרבה כח דוחף שמספיק להיות נלוה תמיד אל כחות החיים שלה להתרחב ולהתפשט. וזה לחם העוני, ציור הקימוץ והתכנסות הכחות, העלולים להתרחב במשך הזמן לפי ההתרחבות הנאותה והעתידה, זה הקימוץ עצמו, די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים, הוא הולך עמנו על דרכנו הארוכה.

ה.    שפת אמת פסח תרלא' מליל ב' - וכתיב נ' פעמים בתורה הוציאך מארץ מצרים כו'.. כי באמת כל הגלות במצרים הי' רק לטובת ישראל ולאשר כי השי"ת הבטיח לאבות כי יצאו ממצרים ברכוש גדול. לזאת עשה השי"ת שיהיו במצרים במדריגה התחתונה מאוד, כמ"ש ז"ל, כי כבר היו במ"ט שערי טומאה, וז"ש אלו לא הוציא הרי אנו כו' כי היו ח"ו משוקעים בשער הנ' בטומאה, שאינם יכולין להגאל עוד. וממילא כשנגאלו, ניתן לישראל כל השערי בינה עד שער הנ', כי זה לעומת זה כו'. וז"ש ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. שכל מה שנכנסו ונשקעו אז כ"כ בשערי טומאה הי' לטובה. והוא יותר ממה שהבטיח לאבותינו שהי' די בצרה אחת אך כי הי' חמשים גאולות כו'. וז"ש וחמשים עלו בני ישראל.

ו.      זוהר שמות קפד. – דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא, ולית טוב אלא ההוא דנפיק מגו בישא.. הקדמת הזוהר ד. – מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירא למתקא.. הגדה של פסח – והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, והקב"ה מצילנו מידם. איוב יד' - מי יתן טהור מטמא לא אחד. במדבר רבה חקת יט' א' - מי יתן טהור מטמא לא אחד, כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מעובדי כוכבים, העולם הבא מעולם הזה, מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם. נדה ט. - דם נעכר ונעשה חלב - דברי ר"מ.. א"ר אלעאי, מאי טעמא דר"מ - דכתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד.

ז.     שיחות הרצי"ה במדבר 197 – בכוחה של ארץ ישראל, שהיא ארץ זבת חלב ודבש, שיש בכוחה להפוך את האיסור להיתר. מכח תורתו של עם ישראל בארץ ישראל, מתגלה תופעה שהאיסור מתהפך להיתר. ממקור התורה, מידיעת התורה ולימודה, מופיע חידוש פלא זה. התורה היא עם ישראל והיא ארץ ישראל. בכוחה של ארץ ד', כמו של עם ד', מכוחה של תורת ד', להפוך את האיסור להיתר. "מלאך רע בעל כרחו יענה אמן"! "קטיגור נעשה סניגור"! אדום נעשה לבן. זהו "קונץ" נפלא של ארץ זבת חלב ודבש.. בעולם הבא יש ישיבה של מעלה שבה "צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם". ויש שם ישיבה מיוחדת של משיח. המשיח הוא נשמה גדולה לעילא, "ירום ונשא וגבה מאד". אין לתאר את ענקיותו של המשיח. יש אצל חז"ל ציור איך נראה היכלו של המשיח, ובסופו מופיעה הערה מיוחדת: תלוי שם מין פתק, מין הכרזה שבו רשומה התכנית, הפרוגרמה וההגדרה של היכל המשיח: מי שלא יכול להפוך חשוכא לנהורא, - חושך לאור, מרירא למתיקא, רע לטוב, מי שלא הגיע למדרגה זו ומי שאין לו גבורה זו, לא יכנס כאן. הוא אינו שייך לישיבה של משיח. כדי להיות שייך לישיבתו של משיח, צריך להיות שייך לכלליות "... ושכנתי בתוכם", לקדושת תורה מן השמים ולגבורת גילוי "ארץ זבת חלב ודבש", המהפכת איסור להיתר וחושך לאור. "ארץ זבת חלב ודבש" אינו דבר אנושי, אלא דבר שמימי הנמשך מבורא כל העולמים.. רק ממקור יוצר העולם, יכול להופיע עם כזה ותורה כזו וארץ כזו, אשר בכוחם לגלות את הנס הנפלא הזה של הפיכת רע לטוב. באחרית הימים מתגלה אור זה של משיח במידה היותר גדולה.