434. פרשת במדבר – צדיק לרבים

מנהיג ישראלי אמיתי הוא מי שהתעלה רוחנית עד שהצבור כמו חי בתוכיותו והוא מרגיש את צרכיו וערך חייו ומתמלא באהבה אליו

תגיות: מנהיגות, אמונה,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 434. פרשת במדבר – צדיק לרבים

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכו' אייר תש"פ
א.    במדבר א' – שאו את ראש כל עדת בני ישראל.. ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבתיו הוא. ואלה שמות האנשים.. אלה קריאי [קרי: קרואי] העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם. רש"י - אלה קרואי העדה - הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה. אבן עזרא - קרואי עדה הטעם, שהעדה לא יעשו דבר עד שיקראום.

ב.     אסתר ה' יב' - וגם למחר אני קרוא לה עם המלך. מלבי"ם - שזה מבואר שאני גדול יותר מן המלכה והיא צריכה אלי.

ג.     ויקרא א' – ויקרא אל משה, וידבר ד' אליו.. אדם כי יקריב מכם קרבן לד'. רש"י - ..קריאה, לשון חבה..

ד.     בראשית כא' לג' – ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא שם בשם ד' א-ל עולם. סוטה י: – אמר ריש לקיש, אל תקרא ויקרא אלא ויקריא, מלמד, שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב, כיצד, לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם, משל אלוקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם.

ה.    ר' חיים פלטיאל - בי' כתיב וקרינן בו' וגבי קרח כתיב בוי"ו וקרינן בי', דהכא קיימו י' דברות והתם עברו י' דברות.
בעל הטורים - קריאי העדה. וי"ו קטיעא וקרי קרואי. בשביל שלומיאל בן צורישדי שהוא זמרי בן סלוא. וכן בעדת קרח (להלן טז ב) קראי כתיב חסר ו', ולשם חסר הו' לגמרי לפי שהיו כולם רשעים אבל בכאן היו האחרים צדיקים.
במדבר טז' – ויקח קרח.. ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל.. נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם. ר' חיים פלטיאל - כאן קרואי כתיב וקרינן קריאי ובפר' במדבר כתיב קריאי וקרינן קרואי לפי שהללו בפר' דגלים צדיקים גמורים ויש לגדלם מיו"ד לוי"ו ובכאן היו רשעים ויש למעטם מוי"ו ליו"ד. במדבר כו' - ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם קרואי [קרי: קריאי] העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצתם על ד'.

ו.      מלאכי ג' - הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ד' הגדול והנורא. במדבר כה' – פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. קידושין סו: - אמר רב נחמן, וי"ו דשלום קטיעה היא. בעל הטורים - ו' קטיעא כי פנחס הוא אליהו. וכן אליה כתיב חסר ו' ויעקוב מלא ו', שנטל ו' מאליהו למשכון עד שיבא עם המשיח ויגאל את בניו..

ז.     ראש מילין - "וי"ו" התוכן המדידי, בכל מהותו מתפשט הוא למטה למטרתה של התאחדות התוכנים, הציורים המוגבלים וכל הסתעפותיהם, בחבור הזה שהוי"ו בהוראתו השמית והגלמית מורה עליו. הולך משך החיים ומתגלה, החלקים המפוזרים שבצורות גולמים מוצגים, מתארגנים, ושפעת החיים הכללים האמיצים הולכת ומזדלפת בהם.
ראש מילין – הברקה - הוי"ו היא כקרס מחבר נושאים מפורדים, החבור נמשך מסגולת המספר של ראשית הוי"ו שהוא היו"ד, שהוא מתמשך לפעולה.. היו"ד מתארת מהות המספר, שהנספרים ביו"ד מתנוצצים על ידו, הנקודה היא ההעברה מן האפסיות אל היש. בטוי היו"ד מאחד את ערכי המדידה, הנקודה, הקו והשטח, ביו"ד, וי"ו, דל"ת, בתואר כתיבתם. בצורה רוחנית נשאר יסוד המספר, וע"כ אינו מרמז על הגוף המעוקב.. הה"א מורה במבטאה על המוכן ומוכשר להושטה, הא לכם זרע, כח פועל נבדל, הוי"ו או היו"ד שבה"א, מורה על האיכות המדידית או האיכות המספרית, שהם מכינים את הצורות, בנושאיהם המוגבלים. 

ח.    קובץ ז' קה' - בתכונת האמונה יש תאות האמונה ועבודת האמונה. כשהתאוה מתגברת על העבודה, יצאו מזה תוצאות מהרסות, משפילות ופוגמות, כמו מתוצאות של כל התאוות כשהן מתפרצות יותר מגבולן. וכל מה שהתאוה ביסודה היא בדבר היותר יקר ויותר נשגב, ככה בהתפרצה הרי היא יותר מתועבת, יותר מזוהמה, ויותר מהרסת ומחבלת. ביסוד אור ישראל מונח עז העבודה האמונית, שבה מתגברים אנחנו על כל התאוות כולן, ועל כולן על תאות האמונה, והננו שומרים את גבוליה. יסוד יצרא דעבודה זרה הוא התפרצות תאות האמונה, והתגברותה על יסוד העבודה האמונית, שכלול האמונה ורעיית האמונה. כשבולמוס התאוה האמונית מתגברת, אינה מבחינה בין אמונה הגונה לשאינה הגונה. והנפש החולה במחלתה של תאוה זו, חפצה היא למלאות את אותו החלל הנפשי שתוכן האמונה ראוי להיות מתמלא שמה, במילוי מפטם ומשביע את הנפש התאונית, שביסודה היא התכונה המקורית של כל התאוות הפורצות וההורסות את גבוליהן, המביעות זעף ושממון בעולם הרוחני והמעשי, באישיות היחידה ובציבור הכללי. כל מצותיך אמונה, המצות מקדשות את חוש האמונה. כל קדושה היא תכונה מודדת את האצילות הנפשית, ומרוממת אותה במעלות העליונות, ששם הכל הוא בבנין ושכלול, אין פרץ ואין יוצאת, אין מקדיח תבשילו ברבים, ואין יוצא מן השורה הישרה. עד שהמדידה הקדושה מביאה את גאולת האמת, שלמעלה מכל גבולים, את האידיאליות, התענוג האצילי, שלמעלה מכל פגמים, את אותו העז של העדן, שכולו אומר כבוד, חיים עד העולם, כי שם צוה ד' את הברכה.

ט.    אוה"ק ג' מוסר הקודש קי' - כל מה שהאדם מתעלה יותר בצורתו הרוחנית, מרגיש הוא יותר את הערך הגדול של הרבים, הציבור מתחיל להיות חי בתוכיותו, בלבבו ועומק רצונו הוא מרגיש את הצרכים הרבים של הציבור, את גודל הערך של החיים, המפעמים בכללות הציבור, והוא עומד כולו לעיני רוחו כדמות חטיבה אחת, הוא מרגיש את המציאות הממשית של הציבור, ומתמלא אליו אהבה וכבוד אין קץ. ואז הרי הוא מתעלה להיות מנהיג ציבורי אידיאלי, מחשבותיו מתקדשות בקדושת הרבים, ומוסרו מתעלה להיות צדיק לרבים, ואור נשמתו מתחילה להאיר בקדושת אורו של משיח. וכפי מה שהחשק להיטיב מתגבר בו על עניני החיים המוגבלים ותוכניהם, כן יותר ויותר הולך רוחו ומתעלה, ואופקים רחבים עליונים רוחניים, שאין להם קץ ותכלית להשלמתם, בעולמים עליונים, בגנזי מרומים, באוצרות של מעלה, מתרחבים לפניו ומתגלים לרוחו, ובהם הוא רודה, להשכיל ולהיטיב, להרבות אור אושר וקודש. והרי הוא עומד בקשר תדירי עם ההמון הגדול של צבא מרום, קדושי עליון, מעריצי קדוש יעקב, מן העולם עד העולם.