485. פרשת נשא – לצבא צבא

מה פשר הצבאיות של בני לוי? איך זה קשור לעגלות הצב שתרמו הנשיאים? ומה אפשר ללמוד מכך על ענינו המיוחד של צבא ישראל?

תגיות: צה"ל, זוגיות,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 485. פרשת נשא – לצבא צבא

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לח' סיון תשפ"א
א.    במדבר ד' – נשא את ראש בני גרשון.. מבן שלשים שנה ומעלה עד בן חמשים שנה.. כל הבא לצבא צבא לעבד עבדה באהל מועד. מלבי"ם - גרשון מצד שהיה הבכור היה הוא המצביא בראש והם באו לצבא שהצביא גרשון. הכתב והקבלה - פירוש צבא חברת אנשים המשתתפים יחד לעמוד במשרת עבודתם.. לצבא צבא, כל הבא להיות שותף החברה. במדבר ח' - מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא.. רמב"ן - שיבא להקהל בנקהלים.. שיעמוד עמהם ויראה תמיד עבודתם ביום ובלילה כדי שילמוד.. הכתב והקבלה - פירוש להתאחד עם החברה כי עיקר הוראת צבא הוא התאחדות והתחברות.

ב.     במדבר ה' - והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן ה' אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך בתת ה' את ירכך נפלת ואת בטנך צבה. ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה אמן אמן.

ג.     במדבר ז' - ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן.. ויקריבו נשיאי ישראל.. ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלת צב ושני עשר בקר, עגלה על שני הנשאים ושור לאחד.. ויאמר ה' אל משה לאמר. קח מאתם והיו לעבד את עבדת אהל מועד.. רש"י - אין צב אלא מחופים וכן (ישעיה סו) בצבים ובפרדים, עגלות מכוסות קרויות צבים. חזקוני - לשון צבא..

ד.     שה"ש רבה ו' ב' - יפה את רעיתי כתרצה, כשאת רוצה, כד את בעייא, לית את צריכה בעייה מכלום, מילף מכלום, מי אמר להם להביא עגלות ובקר לטעון המשכן, לא מהן ובהן הביאו אותן.. באותה שעה נתיירא משה אמר בלבו תאמר רוח הקדש נסתלקה ממני.. אמר לו הקב"ה משה אילו להם הייתי אומר שיביאו, הייתי אומר לך.. אלא קח מאתם והיו, מהו קח מאתם, מאתם היו הדברים.. אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, שמא תמות אחת מן הפרות וישבר אחד מן הגלגלים, ונמצא קרבנן של נשיאים פסול, ונמצאת עבודת המשכן בטלה, מיד ויאמר ה'.. קח מאתם והיו לעבד וגו'.. נתן להם הויה שיהו חיות וקיימות בעולם לעולמי עולמים, עד איכן.. ורבנן אמרין בבית העולמים הקריבום, רבי חמא אמר טעמא דרבנן דכתיב (ד"ה ב' ז') ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר, זבח בקר לא נאמר, אלא זבח הבקר... ר' מאיר אומר עכשיו הן קיימות ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו, אלא הן חיות וקיימות, והרי דברים ק"ו, ומה הפרות שנדבקו על ידי אדם במלאכת המשכן, נתן להם הוויה שיהיו הן חיות וקיימות לעולמי עולמים, ישראל שדבקים בחי העולמים עאכ"ו.

ה.    פסחים נד' – תניא, עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות.. רבי יהודה אומר, אף הצבת. הוא היה אומר, צבתא בצבתא מתעבדא, וצבתא קמייתא מאן עבד. הא לאי, בריה בידי שמים היא. אמר ליה, אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון. הא לאי, בריה בידי אדם היא. אבות ה' ו' - אף צבת בצבת עשויה. מרכבת המשנה לר"י אלאשקר - שכל הדברים הטבעיים אשר נבראו אחרי הבריאה, דוגמת ההרכבות של האילנות.. בא להודיענו, שכל אלו הענינים לא נעשו כי אם ברצון א-להי, ובני אדם הוציאו לפועל מה שהיה בכח, וזהו והצבת בצבת עשויה. כלומר המלקחים אשר הוא כפי הנראה ראש לדברים המלאכותיים, נעשו ברצון א-להי, וזהו בצבת עשויה. כמו שאומרים כל מעשה בראשית לצביונם נבראו (ראש השנה יא.), ר"ל בחפצם, ולשון תרגום די הוה צבי (דניאל ה'). והנה הצבת הראשונה מלשון מלקחיה (שמות כה), שתרגום וצבתהא. והשנייה לשון רצון, והוא לשון תרגום, ולשון נופל על הלשון.

ו.      דניאל ד' לב' - וכל דירי ארעא כלה חשיבין וכמצביה עבד בחיל שמיא ודירי ארעא ולא איתי די  ימחא בידה ויאמר לה מה עבדת. זוהר פנחס רנח. - צבאו"ת סהיד עליה כדכתיב וכמצבייה עביד בחיל שמיא. שבועות לה: - רבי יוסי אומר,
צ-באות כולו נמחק, שלא נקרא צבאות אלא על שם ישראל.. אמר שמואל, אין הלכה כרבי יוסי. ברכות לא: - ותדר נדר ותאמר ה' צ-באות, אמר רבי אלעזר, מיום שברא הקב"ה את עולמו, לא היה אדם שקראו להקב"ה צ-באות עד שבאתה חנה וקראתו צ-באות. ירמיהו לג' - קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אמרים הודו את ה' צבאות..

ז.     ספורנו - עגלה על שני הנשיאים. לאות אחוה ביניהם אשר בה יהיו ראויים שתשרה שכינה ביניהם כאמרו ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד (דברים לג'), על הפך, חלק לבם עתה יאשמו (הושע י'). הכתב והקבלה - ותרגום ירושלמי עגלן מזווגן כלומר כל עגלה היה לה זוג בקר המושכים אותה, לדעתו מלת צב נרדף עם של תשלו לה מן הצבתים (רות ב') שפי' אגודה, וכמורגל בתלמוד מצאן צבתים צבתים ר"ל אגודות קשורות יחד, ומזה שם כלי צבת בצבת עשוי' שני חלקים המחוברים וקשורים יחד.. עירובין צז. – מצאן צבתים או כריכות וכו'.. אמר רב יהודה אמר רב.. צבתים זווי זווי, כריכות דכריכן טובא. רש"י - זווי זווי - של ראש ושל יד קשורין יחד.. דכריכן טובא - כי הדדי, ואין שנים שנים קשורים.

ח.    במדבר ז' - ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על  ארן העדת מבין שני הכרבים וידבר אליו. שמואל א' ד' - וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית ה' צ-באות ישב הכרבים.

ט.    קובץ א' סה' - המחשבה בענין הא-להות, בשני הצדדים שלה, דהיינו הצד האחד, בצורה המדברת על דבר הבורא והבריאה מכל אחד בפני עצמו כאילו הוא נושא לעצמו, אלא שהם מחוברים יחד מתוך שהבורא מחיה את הבריאה והבריאה מקבלת חיים מהבורא, והצד השני, שאין שם שום מציאות של בריאה כלל, והשם בריאה הוא רק מושאל מצדנו.. רק מפני צמצום השגתנו, ובאמת הכל הוא בורא, א-להים.. המחשבה הזאת פועלת בכל צד מצדיה פעולה מיוחדת על רוח האדם. ההגיון והחשבון באים מצד המחשבה של הערכת העולם והבריאה לשני ענינים. אמנם השירה ומשאות הנפש באות מההסתכלות השניה, של מציאת האפסיות של הכל חוץ מהא-להים.. נוראה היא הסכנה שתוכל להתפשט מהתגברות המחשבה השניה על הראשונה. אלא שגם בהתגברותה של המחשבה הראשונה, שכנפיה קצוצות, יוכל גם כן רוח האדם לשקע, ועל ידי השיקוע יוכל לאבד חמודות רבות. על כן אין תרופה אחרת כי אם לסדר את הרעיון באופן כזה, שתהיה המחשבה הראשונה מלבישה לעולם את השניה, ולא יגלו לעולם כי אם הראשונה בתור לבוש לשניה, העליונה ממנה, ז"א מלביש את א"א, וד' הוא הא-להים.