חשבו אותם לחומרניים שחושבים רק על המקנה שלהם אבל באמת הם הביאו איתם תפיסה ארץ ישראלית חדשה שהקדימה את דורם
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכז' תמוז תשפ"א
א. במדבר לב' – ויענו בני גד ובני ראובן לאמר את אשר דבר ד' אל עבדיך כן נעשה. נחנו נעבר חלוצים לפני ה' ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן. מלבי"ם - טענו בני ראובן וב"ג שאחר שאתה רוצה שנעשה מלחמה לפני ה' היינו בכונה הראויה רק לשם שמים, א"א שנעשה זה בעוד שאנו מקוים שע"י מלחמה זו נשיג מבוקשנו שינתן לנו ארץ הגלעד.. ולכן צריך שתתן לנו ארץ הגלעד במתנה תיכף.. אז נוכל ללכת בכונה לש"ש בלבד, ומשה קבל דבריהם.
ב. הטורים - נחנו. ג' במסורה. נחנו נעבור. כולנו בני איש אחד נחנו (בראשית מב'). נחנו פשענו ומרינו (איכה ג'). נחנו נעבור, למה, כי כולנו בני איש אחד נחנו. ואם לא, נחנו פשענו ומרינו.. אלשיך - לא כל הגברים לגמרי כי אם קצתנו.. על כן חיסרו האל"ף.. ועל דרך זה.. נחנו פשענו ומרינו. כי הלא גם אז היו קצת מישראל שלא פשעו ומרו.. וכן שבטים אמרו כלנו בני איש אחד נחנו. על כי לא היה אתם יוסף ובנימין. וכן משה אמר ונחנו מה (שמות טז'), כי בענותנותו לא רצה לכלול את הכל, לומר שכל בני אדם הבל המה, כי אם שאפשר שיש מי שהוא חשוב לפניו יתברך.
ג. אבן עזרא - נחנו - הוא העיקר, ואל"ף 'אנחנו' נוסף. רבינו בחיי - המעיטו עצמם בלשון "נחנו", דרך ענוה והשפלה, כלשון: "ונחנו מה".. אמנם קבלנו כי התחלת פסוק זה בנו"ן היה בכוונה.. כי אחד עשר פסוקים הם במקרא שמתחילין בנו"ן ומסיימין בנו"ן, וזה אחד מהם.. וידוע כי שם המפורש יוצא מאחד עשר פסוקים אלו והוא משלש עשרה אותיות, ואם תזכיר הפסוקים עם השם היוצא מהם לא תירא מפחד כי הוא השם המועיל לפחד. והנה בני גד לא היו מתפחדים לשבת במקומות אלו מעבר לירדן מזרחה מפני האומות אשר סביבותיהם אף על פי שהיו רחוקין מאחיהם.. וכענין שדרשו רז"ל: (דברים לג') "וטרף זרוע", בזכות תפילין שבזרוע, "אף קדקד", בזכות תפילין שבראש.
ד. ליקוטי מהרי"ל – נו"ן כפופה, רמז לגלות, פירוש נו"ן היינו חסדים מכוסים ומצומצמים, נו"ן פשוטה רמז לגאולה, שהם חסדים מגולים בהתפשטות, וזה סוד מהפסוקים שמתחילין בנו"ן כפופה ומסיימין בנו"ן פשוטה.
ה. זוהר מקץ ר. – כלנו בני איש אחד נחנו.. אנחנו מיבעי ליה אמאי חסר א' אלא בגין דרזא דברית לא אשתכח עמהון אסתלק מתמן א'.. ולבתר אמרו כנים אנחנו.. אמרו ולא ידעי מה קאמרו, בגין דיוסף אשתכח תמן ואשלימו מלה ואמרו אנחנו.. ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו.. כד עאל בחושבנא אמרו אנחנו, וכד לא עאל בחושבנא אמרו נחנו.
ו. ערבי נחל ואתחנן ב' - נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת, דקשה מה זו תמיה, הלא כל האומר הקב"ה וותרן כו' (ב"ק נ.) ותו מאי נחנו בלא א', הל"ל אנחנו.. ופירשו על פי מ"ש בזוהר וכתבי האר"י ז"ל.. עבירה בבא אדם לעשותה מסתלקת הנשמה מאתו ואין מגיע לה פגם העבירה.. לפי שהנשמה הוא דבר יקר מאוד ואלו היה מגיע הפגם אליה לא היה לו סליחה לעולם.. ולז"א נחנו פשענו בלא א', ר"ל שנסתלקה הנשמה, וזה הוא כדי שיהיה סליחה לעבירה, ואתה לא סלחת.
ז. אם הבנים שמחה הקדמה א' – ראיתי במכתב שכתב רבינו בעל התניא לרבינו מברדיטשוב.. בשנת תקס"ב, בעת שבשרו שיצא לחפשי ממאסרו בפטרבורג, וז"ל: 'אגידה ואדברה עצמו מספר, כי הפליא והגדיל ה' לעשות בארץ, ומי אנוכי שפל אנשים כמוני, שהביאני ה' עד הלום, שנתגדל ונתקדש שם שמים על ידי וכו', אך מאת ד' היתה זאת, לגלגל זכות על ידינו בזכות הארץ הקדושה ויושביה, היא שעמדה לנו ותעמוד לנו בכל עת, להרחיב לנו מצר ולחלצינו ממיצר'.. כתיב: וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור.. ברש"י.. למה נמנו אחורנית.. ועפ"ז יש להוסיף, דאף אם כולם אינם כדאיים.. אבל והארץ אזכור, דזכות ארץ ישראל תחלצם ממיצר..
ח. שמות יג' - והיה כי יבאך ה' אל ארץ הכנעני.. והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך.. קידושין לז: - ביאה דכתב רחמנא גבי תפילין.. למה לי. ההוא מיבעי ליה לכדתנא דבי ר' ישמעאל, עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ.
ט. חבש פאר דרוש א' – להבין את היחש שבין תפלין לכניסת הארץ יותר מכל המצות כולם. נראה דהנה החומר והצורה לעולם מתנגדים הם זה לזה.. וכן כתב החובת הלבבות (בשער הפרישות פרק ב) "כל זמן שהוסיפה הארץ ישוב, הוסיף השכל חורבן". אמנם באמת אין דבר זה לכלל מוחלט ואין זה תכלית השלמות.. שהרי לעתיד לבא יעמוד הגוף בתחית המתים ואם היו עניני החומר חסרון מוחלט איך יהיה זה תכלית נכבד. אלא שענין הדבר הזה הוא, שכל זמן שהשכל הוא רפה ונוח להתפתות אחרי הבלי הגוף.. אז בודאי רעים הם ואשרי הנבדל מהם. מה שאין כן אם השכל חזק מאד עד אשר ימשוך את כל ענין גופני על דרך הקדושה, ואם ירחיב לבבו יגדל ביראה ויגבה לבבו בעבודה, ואם יכבדוהו, יראה לישר דרך ד' לרבים כיון שיהיו דבריו נשמעים, לאיש אשר שכלו אמיץ וחזק כל כך עד שמהפך כל עניני הגוף לטובה וברכה, כל מה שיתוסף בגופו חוזק ואומץ, יתוסף גם בשכלו אומץ וקדושה.. והנה מעלת ארץ ישראל היא שיעלו בה ישראל לעבודה רמה כל כך, עד שכל מה שיתוסף להם ברכה בעניני העולם כן יוסיפו כבוד בנפשם ברוממות מעלה וקדושת אמונה ואהבת ד' באמת.. אם כן יש ח"ו סכנה שיתחזק הגוף ועל ידו יחלש השכל.. על כן הקדים הקב"ה מצות תפלין לכניסת הארץ, לומר "עשה מצוה זו" ותבדיל שכלך מעניני החומר, אז כל מה שיוסיף הגוף ישוב וטובה, יוסיף השכל קדושה.. והתפלין בכלל אפילו של ראש היא סבה שתוכל להמשך ברכת ד' על התחתונים, ורוב טובתם לא יהיה להם להזיק, על כן נקראו התפלין זרוע עוזו, ושייך ענין זה שפיר על עניני עולם הזה..
י. במדבר לב' - ויגשו אליו ויאמרו גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו. רש"י - חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם.
יא. חבש פאר דרוש ז' – והנה לפ"ד הקודמים, עיקר הפעולה שיהיו הכחות מתנהגים בעצמם על פי השכל התוריי - בא מקדושת תפלין המתאחדת בגוף וגורמת לתורת ד' שתהיה לה אחיזה בגוף, ובלא תפלין אין תורת ד' מתאחדת בו.