אורות חיים גנוזים במקומות ומחיים אור ישראל, בכל רגב מאדמת ארץ ישראל יש אור יחודי המכוון לחלק מיוחד בתורה ובחיי ישראל
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכה' תמוז תשע"ד
א. במדבר לד' ב' – צו את בני ישראל.. זאת הארץ אשר תיפול לכם בנחלה, ארץ כנען לגבולותיה.
ב. השגות הרמב"ן לספר המצוות עשה ד' - ופרט אותה להם במצוה זו כולה בגבוליה ומצריה, כמו שאמר ובואו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים וגו'. שלא יניחו ממנה מקום.
ג. שיחות הרצי"ה א"י 260 – איפה כל רגב ורגב, כל חלק וחלק, של ד' אמות של ארץ ד', וכי בידינו לוותר על איזה מילימטר?!
ד. אגרות הראי"ה לט' – 'כל עיר ומקום שבארץ הקודש, יש לו שורש ובחינה בקדושה בפני עצמה, כמו שהאריך בזה ב"חסד לאברהם".. על כן, אף על פי שירושלים חביבה מאד, וקדושתה כוללת בכללות, וישובה קודם לכל, מכל מקום כל אחד שהשיג על פי פרטיות שורש נשמתו, שהוא שייך לקדושה המיוחדת הפרטית השייכת לאותה העיר.. ובודאי מצד חילוק השבטים, היה כן הענין..'.
ה. במדבר לו' – ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד.. ממשפחות בני יוסף, וידברו לפני משה ולפני הנשיאים ראשי אבות לבני ישראל. ויאמרו את אדוני ציוה ד', לתת את הארץ בנחלה בגורל לבני ישראל, ואדוני צווה בד' לתת את נחלת צלפחד אחינו לבנותיו. והיו לאחד מבני שבטי בני ישראל לנשים, ונגרעה נחלתן מנחלת אבותינו.. ויצו משה את בני ישראל על פי ד' לאמר, כן מטה בני יוסף דוברים.
ו. הגר"א שפירא מורשה קע' – עתניאל בן קנז זכה לרשת את קרית ספר. וביאר ה'ערבי נחל' (שלח) על פי דברי חז"ל, שבזמן פטירת משה נשתכחו הלכות מישראל, והחזירן עתניאל בפלפולו, ואותן הלכות שהחזיר, הן הדברי תורה שהיו קשורים לחבל קרית ספר שבארץ ישראל, ועל כן זכה לירש את קרית ספר.
ז. ריה"ל כוזרי ב' יד' - וכן אתה רואה, כי בחיר אנשי הסגולה אברהם, אחרי עלותו במדרגות שלמות והעשותו ראוי להדבק בענין האלוקי, הועבר מארצו אל המקום ההוא, אשר בו לבד יגיע לתכלית השלמות. הלא כה יעשה עובד האדמה, במצאו בתוך אדמה צחיחה שורש של אילן שפריו טוב, מעבירו הוא אל אדמה נעבדת, שלפי טבעה עתיד זה להצליח בה, ושם יגדלהו עד היותו לעץ מעצי הגן, תחת אשר עד הנה היה שיח בר, ולאילן מצמיח אילנות רבים למינהו, תחת אשר עד הנה, צמח רק דרך מקרה ובמקום מקרי.
ח. מג"א סי' תכח' – כתב בספר צרור המור, מ"ב מסעות שבפרשת.. מסעי, אין להפסיק בהם שהם כנגד שם מ"ב. הרצי"ה שמות 399 – אלו הם מ"ב מסעות בדרך התגלות האלוקות לעולם באמצעות תולדות ישראל..
ט. אור החיים מסעי – אלה מסעי, אלה פסל כל המסעות שבעולם, שאין מסע כזה שהיו נוסעים עמהם הון קדוש ויקר שאין ערוך אליו, והגם שקדמו האבות, ודרכו מקומות, ועשו חלקם בבירורי ניצוצות, לא הגיעו לגדר זה, ואמר הכתוב עצמו טעם עלוי מסעות אלה, לפי שהם של בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים ונצרפו בכור הברזל שהיא ארץ מצרים.. ובזה היו נשמותם ראוים לברר ניצוצי הקדושה בכל המקום אשר יבואו שמה..
י. תהלים קטז' ט' – אתהלך לפני ד' בארצות החיים. רש"י – זו ארץ ישראל. תהלים נו' יד' – להתהלך לפני אלוקים באור החיים. רש"י – לשוב לארץ ישראל.
יא. שופטים א' יח' – וילכוד יהודה את עזה.. שופטים טז' – וילך שמשון עזתה, וירא שם אשה זונה.. לעזתים לאמר בא שמשון הנה, ויסובו ויארבו לו כל הלילה בשער העיר, ויתחרשו כל הלילה לאמר, עד אור הבוקר והרגנוהו. וישכב שמשון עד חצי הלילה, ויקם בחצי הלילה, ויאחוז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח, וישם על כתפיו, ויעלם אל ראש ההר אשר על פני חברון.
יב. סוטה י. - תניא, א"ר שמעון החסיד: בין כתיפיו של שמשון ששים אמה היה, שנאמר: וישכב שמשון עד חצי הלילה, ויקם בחצי הלילה, ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות, ויסעם עם הבריח וישם על כתיפיו, וגמירי, דאין דלתות עזה פחותות מששים אמה.
יג. סוטה ט: - תניא, רבי אומר: תחילת קלקולו בעזה, לפיכך לקה בעזה; תחילת קלקולו בעזה, דכתיב: וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה וגו', לפיכך לקה בעזה, דכתיב: ויורידו אותו עזתה.
יד. שמות רבה כ' - היו בני עזה ואשקלון וכל ארץ פלשתים עתידין לעמוד כנגד ישראל בשעה שיצאו ממצרים, אמר הקדוש ברוך הוא שלא יראו ישראל המלחמה ויחזרו להם למצרים, שנאמר פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה, מה עשה הקדוש ברוך הוא, הוליכן דרך אחרת שנאמר ויסב אלוקים את העם.
טו. מאמרי ראי"ה 461 – המהות של חברון היא התחזקות והתעוררות בכח של נצח ישראל. כשהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ והמסו את לב דור המדבר מלבוא לרשת את הארץ אשר נתן להם ד', היה כלב היהודי העז מחזק את העם ואמר: עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. ומשום כך נפלה חברון בחלקו. גם אחרי שכלב ראה בעיניו דור של התנוונות, דור המדבר בקלקלתם ובנפילתם – ויקום ויכתום עד החרמה, לא נפל בו רוחו ואמר, 'הנה אנוכי בן חמש ושמונים שנה, עודני היום חזק כאשר ביום שלוח אותי משה, ככוחי אז ככוחי עתה' (יהושע יד' יא'). ההרגשה הזאת מתעוררת בנו כשאנו חושבים על חברון.