פרשת חוקת – פרה מכפרת

מדוע דוקא פרה? כיצד היא מטהרת? מדוע היא מכפרת? פריה ורביה יסוד הטהרה הקדושה והכפרה וגם סוד הגאולה הגדולה

תגיות: פרה אדומה, גאולה, פריה ורביה,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - פרשת חוקת – פרה מכפרת

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לז' תמוז תשע"ח
א.    במדבר יט' – זאת חקת התורה.. ויקחו אליך פרה אדמה.. ואסף איש טהור את אפר הפרה.. למי נדה חטאת הוא.. ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי.. רש"י - משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל. במדבר כ' - ..ותמת שם מרים.. ולא היה מים לעדה.. רש"י - למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת.

ב.     סוטה יז. - דריש רבא, בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר, זכו בניו לב' מצות, אפר פרה ועפר סוטה. רש"י - ..בסוטה לתת שלום ושלא ירבה ממזרים בישראל אם זונה היא ואם נקתה ונזרעה זרע ומבטלת לעז מעל בניה, ואפר פרה לטהרן ולזכות את ישראל ממעשה העגל.

ג.     ע"ז כט: - אמר רבה בר אבוה, אמר קרא, אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, מה זבח אסור בהנאה, אף יין נמי אסור בהנאה. זבח גופיה מנלן, דכתיב ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, מה מת אסור בהנאה, אף זבח נמי אסור בהנאה. ומת גופיה מנלן, אתיא שם שם מעגלה ערופה, כתיב הכא ותמת שם מרים, וכתיב התם וערפו שם את העגלה בנחל, מה להלן אסור בהנאה, אף כאן נמי אסור בהנאה. והתם מנלן, אמרי דבי רבי ינאי, כפרה כתיב בה כקדשים. סוטה מו. - א"ר יוחנן בן שאול, מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל, אמר הקב"ה יבא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות, ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות. מאי פירות, אילימא פריה ורביה, אלא מעתה, אזקן ואסריס ה"נ דלא ערפינן אלא מצות. שמות א' - ובני ישראל פרו.. וכאשר יענו.. כן ירבה וכן יפרץ.. ויעבידו מצרים.. בפרך.. ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה. רש"י - שפרה זו יוכבד על שם שמשפרת את הולד, פועה זו מרים שפועה.. לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה. תענית ט. - באר בזכות מרים.. מתה מרים נסתלק הבאר. שנאמר ותמת שם מרים, וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה. במדבר כא - ..עלי באר ענו לה.. וממדבר מתנה.. וממתנה נחליאל ומנחליאל במות.. ומבמות הגיא.. עירובין נד. - רבא בריה דרב יוסף בר חמא.. אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תורה ניתנה לו במתנה, וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל, שנאמר וממתנה נחליאל. וכיון שנחלו אל עולה לגדולה, שנאמר ומנחליאל במות. ואם מגיס לבו הקב"ה משפילו, שנאמר ומבמות הגיא. ואם חוזר בו הקב"ה מגביהו, שנאמר כל גיא ינשא. ע"ז לו: - ועל יינן משום בנותיהן ועל בנותיהן משום דבר אחר..

ד.     יבמות סג: - תניא, רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים.. רבי יעקב אומר, כאילו ממעט הדמות, שנאמר כי בצלם אלוקים עשה.. וכתיב בתריה ואתם פרו. בראשית א' - ויברך אתם אלוקים.. פרו ורבו.. מלכים ב' כ' - ..חלה חזקיהו.. ויבא אליו ישעיהו.. ויאמר.. כה אמר ד'.. מת אתה ולא תחיה. ברכות י. - מת אתה בעוה"ז ולא תחיה לעולם הבא. א"ל מאי כולי האי, א"ל משום דלא עסקת בפריה ורביה. ישראל ותחיתו כו' - האמון המשפחתי הוא תולדה והמשכה קוית מאותה האמונה הגדולה.. בלכתם בדרך ישרה.. הרי הם מפכים מעינות של ברכה, של אושר, ושל הופעות נשמתיות עדינות לכל.. בדיקת מי סוטה ממקור החיים העליונים היא לקוחה, מכל אשרה וברכתה של תורה אשר דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. שבת פט. - דאמר רבי יוסי ברבי חנינא.. חמשה שמות יש לו.. מדבר פארן שפרו ורבו עליה ישראל. בראשית ב' - ..והנהר הרביעי הוא פרת. רש"י - שמימיו פרין ורבין ומברין את האדם.. הוא פרת החשוב על כולם, הנזכר על שם ארץ ישראל.

ה.    ראש מילין – קרני פרה.. ההכרה המרעננת של עז החיים וההפריה, ההולדה וההתחדשות הממלאה את היצור בכל ערכיו, מתהום ארעא עד רום רקיעא.. הפרה, בשפעת חלבה, בשגירת תולדותיה, בחוזק החיים אשר לה, מסמלת היא בקרניה את האומץ התולדתי שבישות ההויה, הממריצה את ההתילדות והחידוש התדירי בכל מלא עולמים, ביצירות השכליות, בצורות החיים של ההרגשה, ההכרה, הבחינה והמעמק המדעי, בתעופת המחשבה של הגות הקודש ושל הרוממות המוחלטה והכבירה. 

ו.      ישראל ותחיתו י' – כנסת ישראל שואפת לתקון העולם בכל מלואו.. שבאה לא רק מישועת נפש האדם והטבת רצונו מצד עצמו.. כי אם תקון כולל לסיבת החטאים. חק הטהרה, העברת רוח הטומאה על ידי שמו של משיח שקדם לעולם, "פרה אדומה מכפרת", והיא מטהרת מטומאת מת, נעוץ בסלוק המיתה מיסודה, בהעלאת העולם מעמק חטאו.. מנפילת התאוריה העולמית ביסוד מציאותה.. הכל, הכל צריך להיות מתוקן, הכל צריך להיות מטוהר. שאיפת ישראל לבנין האומה, לשיבת הארץ, היא שאיפה של עומק הטוב החודר את כל היש בשרשו. לא זקיפת לבינה מאיזה בנין, כי אם פניה שלמה ועמוקה אל היסוד של כל הבנין, לכוננו בתקון. לא עצים אחדים וענפים מאילן החיים והטוב, אלא לחשוף את המקור את מעיין החיים שלשד עץ החיים, עם כל שרשיו, גזעיו ענפיו, פארותיו ועליו, משם יונק, וממנו יבא רוח חיים, רוח חדש, ועולם חדש, יבנה, 'כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה.. כן יעמוד זרעכם ושמכם'.

ז.     אוה"ק ב' החיות העולמית ג' – בתוך הדיעה והאמונה, הציור והרגש, אשר לאדם, משתפכים הנחלים האדירים של החיים הרוחניים של ההויה, ההולכת ושופעת.. האדם, ברוממו את דעתו, את אמונתו, את ציורו ואת הרגשתו תמיד אך למעלה, בעושר הרוחניות וכביריות החיים השלמים וטובם, הרי הוא מרחיב את אשד הנחלים.. והכל חי ורענן, הכל שש ושמח, ושדרות רבות, מלאות חיים, ממולאות דעת ורגש, מלאות חשק ושאיפה, הינן מתמלאות אור ותפארת, אהבה ורוח נדיבה, והברכה נושאת את פריה לכל פלגותיה, שמים וארץ וכל מלואם מתברכים. הרוממות העליונה היא הרוממות המוחלטה.. באמצעים אלוקיים של תורה, מצוה, תפילה, דביקות, קדושה וברכה תמימה. כל תנועה מאוצר חיים זה, המכוונת מול הרוממות האלוקית, על ידי כונניות של תלמוד, חפץ, דיבור ומעשה משלה, אור עולמים היא מחדשת. אור זרוע לצדיק, ולישרי לב שמחה.