פרשת שלח – זבת חלב ודבש

לארץ ישראל יש כח מיוחד של הוצאת הטוב מן הרע הפיכת המר למתוק והחושך לאור וזהו בעצם סוד היכלו של משיח

תגיות: ארץ ישראל,

האזן לשיעור:

דף מקורות - פרשת שלח – זבת חלב ודבש

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכ' סיון תשע"ג
א) במדבר יג' – ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ.. ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר, הארץ אשר עברנו בה לתור אותה, טובה הארץ מאד מאד. אם חפץ בנו ד' והביא אותנו אל הארץ הזאת, ונתנה לנו, ארץ אשר היא זבת חלב ודבש..

ב) שפת אמת שלח תרסא' – כי באמת ארץ ישראל מוכן רק לבני ישראל, ולהם נגלה אור הטוב הגנוז בתוכה. ובמדרש מסעי.. אף נחלת שפרה עלי, א"י נאה להם, והם נאים לה. כי בני ישראל נתקנו על ידי הארץ, וא"י נתקן על ידי בני ישראל. ובני ישראל עמך כולם צדיקים, לעולם ירשו ארץ. פירוש לעולם אף על פי שהוא נסתר ונעלם הקדושה שבתוכה, הם כלים להוציא (מן) [אל]  הפועל, אור הגנוז בתוכה.. כי א"י מוכן רק לבנ"י..

ג) דברים ח' ז' – כי ד' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה..

שפ"א עקב תרנט' – דכתיב ארורה האדמה וכו', בזעת אפך תאכל.. מכח שנתערב טוב ורע בעולם. ולכן אחר החטא, כל דבר הבא לעולם מתערב בו מסט"א. והאבות שנתברכו מפי הקב"ה, הפריש אותם הקב"ה מזה התערובת, כמ"ש בכל מכל כל, ולמדו חז"ל מכאן שלא שלט בהם יצר הרע, שלא היה בהם מזה התערובת, דאין ארור מתדבק בברוך. ולכן בחר להם הקב"ה ארץ ישראל כמ"ש חבל נחלתכם. כי שם צוה ה' את הברכה, ולכן אין הקללה מתדבק שם, ונקרא ארץ טובה.

ד) בראשית א' לא' – וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד.. ב"ר ט' ז' – והנה טוב מאד זה יצר הרע.

ה) איוב יד' ד' - מי יתן טהור מטמא לא אחד. במדבר רבה, יט' א' -  כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, ישראל מעובדי עבודה זרה, מי עשה כן, מי ציוה כן, לא יחידו של עולם?!

זוהר שמות קפד. - דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא, ולית טוב אלא ההוא דנפיק מגו בישא.

הקדמת הזוהר - מאן מנכון די חשוכא מהפכין לנהורא, וטעמין מרירא למתיקא.

ו) שיחות הרצי"ה במדבר 169 – יש מאמר ידוע בירושלמי (קידושין ד' א') – גדול הוא קידוש השם מחילול השם. לכאורה זהו מאמר משונה.. וכי צריכים להודיע לנו שהגדלות של קידוש השם היא יותר מהקטנות של חילול השם? אלא שיש בהסטוריה.. מצבים של ערבוביה. כך במדינה שלנו, יש מין תערובת של אור וצל, טומאה וקדושה, איסור והיתר. יש מצבים שבאותו ענין קידוש השם וחילול השם משמשים בערבוביה. מה לעשות, איך נמצא את הדרך בערבוביה הזאת?.. בא התלמוד הירושלמי ומודיע לנו: קידוש השם מכריע.. בדברי הירושלמי יש יותר מזה.. כשקידוש השם מתגלה מתוך חילול השם, כשהאור מתגלה מתוך החושך, הטהרה והקדושה מתוך הטומאה, 'מי יתן טהור מטמא' אז קידוש השם הוא הגדול ביותר, וזהו האור החדש שצריך להתגלות על ציון, 'ונזכה כולנו מהרה לאורו'.

ז) עולת ראי"ה א' מ' – והיה כי יביאך ד' אל ארץ הכנעני.. ארץ ישראל יש לה הסגולות החיות העליונות, של יסוד הקדושה היותר עליונה המתגלה בעולם, שיש בכוחה להפוך את התוכן היותר רע והיותר מקולקל לטובה ולברכה. לפיכך שם הארץ היא כנען, האיש המקולקל והמקולל, אוצר הכיעור והזוהמא והשפלות האנושית, וכל אלה הנטיות השפלות ניטעו באנושיות מפני שיש אוצר חיים נעלה מאד גנוז בה דוקא, אוצר אור שבמטמוני החושך..

ח) שיחות הרצי"ה במדבר 179 – ארץ ישראל היא ארץ ד', ארץ הקודש, לעילא ולעילא, והכח של זבת חלב ודבש, הוא עטרת תפארתה. בכך מתגלה כוחה המהפך טמא לטהור, כחלב וכדבש שיוצאים מן האסור באכילה, והופכים להיות מותרים. וכח עליון זה, הוא עניינה של ארץ ישראל, להפוך את הרע שבה לטוב, דבר שקשור לעומק עמקי סגולת ישראל, ותחיית ישראל בארצו.

ט) מועדי הראי"ה 323 – [מתוך דרשת הרב בחורבת ר' יהודה החסיד, שביעי של פסח תרצה'] - וארץ ישראל..ארץ הקודש שהיא נחלת ד', כח מטהר יש בה, כח מקדש יש בה. וירושלים עיר הבחירה הופכת פתחו של גיהנום לפתחו של גן עדן. וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ד'... וקול שופרו של משיח, הנאדר בקודש, יהיה בכוחו לעורר ולהחזיר את הנשמות התועות המרוחקות ביותר, האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, ונמשכו בחבלי קסם ובעבותות אהבה, ועלו ובאו והשתחוו לד' בהר הקודש בירושלים.

י) ישראל ותחיתו י' – כנסת ישראל שואפת לתיקון העולם בכל מלאו.. תיקון כולל לסבת החטאים, חוק הטהרה, העברת רוח הטומאה.. בסילוק המיתה מיסודה, בהעלאת העולם מעמק חטאו, מחטא הארץ ומקטרוג הלבנה, מנפילת התאוריה העולמית, ביסוד מציאותה.. הכל, הכל צריך להיות מתוקן, הכל צריך להיות מטוהר. שאיפת ישראל לבנין האומה, לשיבת הארץ, היא שאיפה של עומק הטוב החודר את כל היש בשרשו. לא זקיפת לבינה מאיזה בנין, כי אם פניה שלמה ועמוקה אל היסוד של כל הבנין, לכוננו בתקון. לא עצים אחדים וענפים מאילן החיים והטוב, אלא לחשוף את המקור, את מעיין החיים שלשד עץ החיים, עם כל שורשיו, גזעיו, ענפיו, פארותיו ועליו, משם יונק, וממנו יבא רוח חיים, רוח חדש, ועולם חדש, יבנה, 'כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאום ד' כן יעמוד זרעכם ושמכם'.