עבודת השם בלתי מאוזנת אפילו של ענק עולם כיוסף הצדיק הביאה אותו ואת אחיו ואת עם ישראל לגלות מצרים. היזהרו מאובססיה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכ' כסליו תשפ"ב
א. בראשית לז' – אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים. ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם. רש"י - והוא נער - שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה. את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות. ובשלשתן לקה. על אבר מן החי, וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולא אכלוהו חי. ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, לעבד נמכר יוסף. ועל העריות שספר עליהם, ותשא אשת אדוניו וגו'. דבתם - כל מה שהיה יכול לדבר בהם רעה היה מספר.
ב. שם משמואל וישב תרעד' - ויש לתמוה צדיק כביר כזה יחטא בלה"ר ח"ו.. ואם הי' מוכיחם כדין בודאי היו משיבין אליו דברים להראותו שטעה.. אך באשר יוסף הי' קטנם של שבטים לא הרהיב עוז בנפשו להוכיח את אחיו הגדולים ממנו. והנה בזה"ק (ח"ג מ"ו ב) דמי שיש לו להוכיח ואינו מוכיח הרי זה פגם הדיבור.. ובאשר ענותנותו של יוסף הביאתו להעדר התוכחה.. זה גרם לפגם הדיבור עוד יותר.. ואף שכוונתו טובה מ"מ הי' נחשב לפי מעלתו לפגם הדיבור ולה"ר.
ג. תולדות יעקב יוסף - נער כפשוטו הם ימי נעורים. ועוד פירוש ב', כי נער גימטריא ש"ך גבורות. וזה נמשך מזה, כי אדם בימי נעוריו הוא במדריגות הגבורה, ואח"כ בימי הזקנה נכנס במדריגות החסד והליבון והרחמים, וזה סוד נראה על הים כבחור, ובמתן תורה זקן, והבן. והעולה מזה, כי המנהיג שהוא נער בשנים, הוא במדת הגבורה. לכך ויבא יוסף דבתם רעה אל אביהם, ר"ל שהיה מוכיח ברבים במדת הגבורה, והי' מביא דבה אל אביהם שבשמים, גם שנתכוין לשם שמים..
ד. בראשית לז' - ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך. תפארת שלמה - מצינו צדיקים גדולים וטובים אשר מעולם המה שלא כוונו כל ימיהם רק על רוממת כבודו ית"ש ולא שתו את לבבם לטובת עוה"ז להשפיע לדורם.. וכן היה ענין ער ואונן שהיו נשמות גבוהים מאד כנודע. וחטאו בזה שלא חשבו בטובת אחיהם בעוה"ז כמ"ש לבלתי נתן זרע לאחיו. זרע הוא בחי' האור זרוע לצדיק להצמיח בקרב ישראל יראת שמים והשפעות טובות לכן לא הוטב בעיני ה' כי רוצה ה' בעמו ומרבה להטיב להם ובטובם נתגדל ונתקדש שמו ית' בעולם והנה כן יוסף הצדיק מתחלה לא שת לבו רק לקנא את קנאת ה' צ-באות על גדולת הבורא לבד לכן ויבא יוסף את דבתם.. כי העבירה הקטנה שנראה לו מהם הי' גדול בעיניו מאד וקנא הוא להשי"ת לכן כתיב וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום. פי' לא יכלו להתנהג כמדתו. דברו לשון הנהגה. כי לא הוטב בעיניהם מה שלא השגיח להטיב להם. אך כאשר יעקב אמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן להשפיע להם. לזאת השיב אל המלאך הדובר עמו את אחי אנכי מבקש להשפיעם כל טוב.
ה. שפת אמת וישב תרלו' - בודאי לא הי' יוסף הצדיק מבעלי לה"ר. אך כי הצדיק באמת אין יכול לסבול שמץ דבר. וכענין שנא' באליהו קנא קנאתי כו'. ולכן הבינו השבטים דכך האמת כי לא הי' באפשרי להתקיים אם הי' יוסף אצל אביו היו הם נדחים ח"ו. כי יוסף הצדיק הי' נבדל מכל עוה"ז. כענין שכתוב נזיר אחיו.. לכן לא הי' יכול לסבול מעשה אחיו. אף כי היו צדיקים ג"כ. והי' מוכרח שיהי' במצרים ואח"כ ידע והבין שגם אחיו הם צדיקים.
ו. אגרא דכלה – לשלום, בשלום היה לו לומר. ונ"ל דהנה הם הבינו דאביו מחזיקו שהוא במדריגת צדיק אות ברית קודש, שכל השבטים היו בחינת שיעור קומה שלימה, זה בחינת יד ימין וזה בחינת יד שמאל ויוסף הוא סוד אות ברית קודש שסוד האהבה תלויה בו מכל האיברים וכולם באסתכמותא חדא.. והם סברו שהוא אינו במדריגה זו הואיל והוא מביא את דבתם רעה, והוא אדרבה מחוייב להביא טובתם והשפעתם.. ולא יכלו דברו לשלום, יתפרש דברו מלשון הנהגה ולשון דבר אחד לדור.. שראו הנהגתו ולא יכלו לערוך הנהגתו שיהיה מכוון למדריגת השלום..
ז. ליקוטי מוהר"ן - ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (תהלים כט'). הנה ידוע שגדול השלום.. ומה הוא השלום, שמחבר תרי הפכים.. והקב"ה עושה שלום ביניהם ומחברם יחד. והוא בחי' יוסף, כי יוסף מחבר תרי הפכים, חסדים וגבורות. לכך נאמר ביוסף ויבא יוסף את דבתם רעה, הוא בחי' גבורות. כי שמאל דוחה. את אחי אנכי מבקש, הוא בחי' חסדים, כי ימין מקרבת. וכתיב ויוסף הוא השליט, הוא בחי' גבורות. הוא המשביר לכל עם הארץ, זה בחי' חסדים.
ח. אורות התשובה יד' לט' - ישנם צדיקים כאלה, שלא די שכשמחסרים רגע אחד את השעור המלא והחי, לפי ערכם, מהדבקות הא-להית העליונה, הם מרגישים את נפשם בעומק צרת החטא, ומתקנים את משברם על ידי תשובה עילאה, על ידי תשובה מלאה, אדירה וגדולה, אלא שגם אם הדבקות תהיה ממולאה רק מצד אחד, מיראה לבד או מאהבה לבד, הם מרגישים בזה כבר פגם עצום ופירוק של חיבור הסדר האלהי בעולם. ונפשם עורגת לאחוז במידת התשובה העליונה, לתקן את הקלקול. והצדיקים העליונים, מלאי החסד והרחמים הא-להיים על כל היצור, על כל העולמים וכל אשר בהם, מראש עד סוף, אלה הנאזרים בגבורה ונעטרים בתפארה, בתפארת אמת, הם מרגישים את אי שווי המשקל שבמערכת הדבקות המזוקקה שלהם. וגם אם המזוג של היראה עם האהבה לא יהיה נושא את המשקל השוה הראוי לו, אם חלק אחד יכריע יותר מדי על חברו, הם שבים בתשובה ועולים עד המקום העליון, שמשם משתפכים האוצרות אשר לשפעת הקדש, ומוצאים הם את המשקולת הקדושה העליונה במקומה, ומתקנים הם את פגם הצליעה של ירך יעקב, והולכים במישרים, "רגלי עמדה במישור, במקהלים אברך את ד'". אלה הם הישרים אשר סוד ד' אליהם תמיד יגלה, "ואת ישרים סודו", אשר מזיו הציור של שאיפת יקרת מעלתם מתמלאה כל נפש חוקרת הוד וחיים, "וחקר כבודם כבוד".