מדוע מצוה יוסף הצדיק לחנוט את יעקב אבינו? מה הוא צריך את זה? ולמה רק המצרים מספידים את יעקב? איפה ישראל?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליא' טבת תשפ"ב
א. בראשית נ' – ויצו יוסף את עבדיו את הרפאים לחנט את אביו ויחנטו הרפאים את ישראל. וימלאו לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנטים ויבכו אתו מצרים שבעים יום. רש"י - לחנט את אביו - ענין מרקחת בשמים הוא.
ב. בבא בתרא יז. - תנו רבנן: ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, משה, אהרן ומרים.. תנו רבנן: שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה, ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, משה, אהרן ומרים, ובנימין בן יעקב.
ג. תענית ה: - רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא, אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק, לימא מר מילתא. אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן, אין מסיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה. בתר דסעוד אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן, יעקב אבינו לא מת. אמר ליה, וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא, אמר ליה, מקרא אני דורש, שנאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים. רש"י - לא מת - אלא חי הוא לעולם. ודחנטו חנטיא - נדמה להם שמת, אבל חי היה.
ד. מהרש"א - דאיכא לפרש הא דיעקב אבינו לא מת בשני פנים אם שלא מת כלל גם בגוף אם שלא מת בנפש כשאר צדיקים אבל בגוף היה מת. ואהא שלא מת בנפש, לא חש להקשות דמפורסמת היא דאמאי נקט יעקב טפי מאברהם ויצחק דודאי גם הם לא מתו בנפש, ואי שלא מת אף בגוף קאמר, וכי בכדי ספדו ספדיא כו' ומשני ליה דודאי בנפש קאמרי דלא מת, ודתקשי אמאי נקטי יעקב.. דלא שייך אלא ביעקב להקישו לזרעו משא"כ באברהם ויצחק משום זרעו ישמעאל ועשו..
ה. מדבר שור - כאשר יתבי השלמים הא-להיים הללו בסעודתא, כמהה נפשו לאור התורה, ודאב לבבו על אותה שעה שהוא עסוק באמצעי חמרי. א"ל: "אין מסיחין בסעודה", והנה הטעם משום סכנה, אך על מה עשה ד' ככה שתהי' כ"כ מנגדת שלמות הגוף לשלמות הנפש, ומה תקנה הנפש אחרי אשר בעת האוכל עצמו, דבר ד' יקר עליו. אמר לו שמצינו אמצעיים גדולי ערך, שהם בעצמם אין להכלם מהם, כשהם נעשים באופן שהם עולים עם מעלת התכלית, ע"כ אין לגרוע חק הגוף כי גם הוא יגדל ויעלה במעלות הקודש. והי' זה ג"כ הוראה ממה שיסד השי"ת שאין להשיח בסעודה ולפי קביעת כונניות של האדם יש עליו חשש סכנה, להורות שיוכל להשתלם ג"כ באמצעי ההוא של האכילה, בהיותו במעלת הקדושה, מבלי שיצטרך לדוחקו, כי זאת היא נחלת ישראל אשר משולחן גבוה קא זכו. ע"כ יעקב אבינו שהי' ענינו להוציא רק האומה הישראלית לעולם לא מת, אע"פ שגוע, כי לא הי' צריך שום קישור ממה שהיתה נפשו קשורה לעניני העוה"ז, לתכלית הוצאת עם ד' בעולם, להנתק, כי כולם קודש ואינם מעיקים אל התכלית כ"א עוד עוזרים לה. "א"ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וכו'", א"כ י"ל שגויעת הגוף מורה על ענין הנפש ככל אדם. "א"ל מקרא אני דורש" שממש לא מת רק גוע, ממש"כ: "אל תירא עבדי יעקב... כי הנני מושיעך מרחוק", הכונה ישועה תהי' לך גם מדברים הרחוקים ככל עניני עוה"ז שעמלת בהם. רק עכשיו עוד לא נגמרו תכליותיו מפני שתכלית ישראל לא נגמרה, אמר: "ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים", שתהי' ישועתם באורח חיים, וחיים שלהם של עוה"ז יראו מהם פרי ברכה נצחית. והנה ממה שלא הי' צריך אבינו הזקן ע"ה מיתה מצד נפשו, ממילא לא אבדה הנפש קישורה אל הגוף הקדוש כלל, זולת שאינה צריכה להשתמש בכליו.. ע"כ לא מצינו בתורה כלל ענין הספד עליו ע"ה מצד בניו, רק המצרים הספידוהו.. כי רק מצדם, שעסק קצת להטיב להם, במה שכלה הרעב לרגלו ובירך את פרעה, שאלה הדברים שהם הצלחת האומות המצירות לישראל הוא נגד התכלית המכוונת, ע"כ רק מצד זה החלק מת ובטל קישור נפשו מענין זה, ע"כ הם הי' להם להספיד. אבל בניו מידיעתם כי חי הוא עמהם, ולא נסתלק מעניניהם כלל, לא מצינו להם הספד עליו.
ו. אוה"ק א' חכמת הקודש קט' - בעלי העבודה קראו הראשונים להמסתכלים הרזיים, והוא הסגנון המיוחד והאופיי שלהם. הם אינם בעלי הנאה, בעלי עריגה לקבלת פרס. חייהם הם חיי עבודה.. הם הם העומדים ומשמשים. כצבא המרום במרום. ויותר מכל מרום. הם הם החיים וקימים בחיי עבודתם בעולם הזה ובעולם הבא, הם הם שבמיתתן קרויין חיים, ואינם חפשים מן המצות לעולמי עולמים, תלמידי חכמים שאין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, הולכים מחיל אל חיל, מה כאן עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש.
ז. בראשית נ' - וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף. ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת
וא-להים פקד יפקד אתכם.. וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד א-להים אתכם והעלתם את עצמתי מזה. וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים. אלשיך - יוסף היה מרכבה אל השכינה במצרים, ועל כן בהסתלק יוסף הלא ידאגו כי איכה יעשו. על כן אמר אנכי מת כלומר אנכי הוא הנעדר מאתכם, אך וא-להים הוא ובית דינו פקוד יפקוד וכו' כי לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
ח. אלשיך - הנה אמרו רבותינו ז"ל כי יעקב אבינו לא מת ואיך נחנט.. אך לא היה כן בפועל, רק ויחנטו הרופאים, אך עבדיו לא עשו דבר.. אם כן למה צוה לחנוט אותו.. שאם לא כן.. יחזיקוהו ויחשבוהו לאלוה ויעבדוהו..
ט. אורות ישראל ג' ג' - הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק ג"כ בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב.
י. בראשית לג' - ויקרא לו א-ל א-להי ישראל. רש"י - ורבותינו דרשוהו שהקב"ה קראו ליעקב אל. איכה רבה ב' - השליך משמים ארץ תפארת ישראל (איכה ב'), א"ר יהושע בר' נחמן.. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל כלום אתם מקניטין אותי אלא בשביל איקונין של יעקב שחקוקה על כסאי, הא לכון טרון באפיכון הוי השליך משמים ארץ וגו'.