פרשת וישב – האמונה ב'אנחנו'

המריבה בין יוסף לאחיו היא מריבה של אחוות ישראל עמוקה שבהתפרטה לרכיביה היא מתגלה בתחילה כמו כוחות מתנגדים

תגיות: יוסף ואחיו, כלל ישראל, מנהיגות, אהבת חינם, עם ישראל,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - פרשת וישב – האמונה ב'אנחנו'

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכ' כסליו תשע"ט
א.    בראשית לז' – אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן.. ויבא יוסף את דיבתם.. ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו. ויאמר אליהם.. והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי. ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו.. ויחלם עוד.. והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה. ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר.. וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש. ויאמר את אחי אנכי מבקש.. ויאמרו איש אל אחיו.. ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו.. ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו. לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו.

ב.     בראשית לח' - ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו.. ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אתה והקם זרע לאחיך. וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו.

ג.     בראשית לט' - ..ויברך ד' את בית המצרי בגלל יוסף.. ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל בית הסהר.. בראשית מ' - ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו.

ד.     בראשית מב' - וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים.. ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים.. ויאמרו אליו.. כלנו בני איש אחד נחנו.. ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו. בעל הטורים - בני איש אחד נחנו. ולא אמרו אנחנו רמז שאחד ממנו חסר (זהר מקץ ר.).

ה.    אורות התחיה כה' - סמוך לעקבא דמשיחא מתרבה סגולת האחדות באומה, המעשים הטובים והדעות והאור האלוקי הנמצאים בצדיקים פועלים על קדושת הכלל יותר מבשאר הזמנים. טמונה היא סגולה זו במטמון של קטיגוריא ומריבות, אבל תוכו רצוף אהבה ואחדות נפלאה, שמעוררת הרגשה כללית לצפיה לתשועת הגוי כולו.

ו.      שיחות הרצי"ה בראשית 337 – הקולקטיביות הזאת שלנו מוכרחת להיות בנויה דווקא משנים עשר אלמנטים – חוק ולא יעבור. לכל שבט יש ענין מיוחד ותפקיד מיוחד בגילוי הערך האלוקי של "עם זו יצרתי לי".. אין להתחמק מזה, ואי אפשר להתחמק מזה, זו עובדה יסודית ממשית. אשרינו שנבנינו כך.. יש להשתחרר מגישה ילדותית הרואה כאן איזה סיפור מעשה של התקוטטות, ולהסתכל מה נעשה כאן בדורות עולם. לראות יד ד' המכוננת את יסוד לב האומות וכל בעל שכל צריך להבין שביסוד היצירה הזאת, חייבים להופיע בני לאה ובני רחל איש על מחנהו ואיש על דגלו, בהחלטיות היותר תקיפה היותר אכזרית והיותר חריפה. רק מתוך כך ואחר כך יתגלה שבנו שתיהם את בית ישראל.. השבטים חייבים להתיסד. ההתגבשות הזאת נוראה היא, כי ענינה הוא: "אני ולא אתה". הצד של "לא אתה" צריך להתבטא במובן היותר חריף. ה"אתה" שולל את ה"אני", לכן מופיעה שלילת ה"אתה" בצורה נוראה ואיומה. כל אחד חייב להופיע בכל תוקפו, בתפקידו האלוקי הגדול והאדיר החובק זרועות עולם, שהולך ומתגלה במהלך הדורות.

ז.     שפת אמת ויחי תרלז' - שכם אחד.. שנתן לו בחי' האחדות והתכללות להיות כולם כלולין בו ועי"ז יבוא הגאולה.

ח.    אוה"ק ג' עבודת הקודש טז' - צריך האדם להכיר את כשרונו הפנימי, וידע בעצמו אם נוצר לגדולות, אל יבהל מפני עון של גאוה, במה שיכיר את מדרגת שכלו, וערך נטיית רצונו. אדרבא מפני ענוה פסולה, המדכאת את הנשמה, ומטשטשת את האור האלוקי שבנפש, צריך להזהר הרבה יותר.

ט.    עולת ראי"ה ב' ו' - כלך יפה רעיתי ומום אין בך. האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הבקורת היותר חפשית, נקיה מכל מום. כלך יפה..

י.      אוה"ק ג' חסידות י' - הבינה והציור, המדע והחפץ, הלא רק שביבים קטנים הם מאוצר החיים, האוצר בעצמו מלא הוא במילוי אין חקר בעומק נורא. העזיזות של החיים, המתגלה בחפץ החיים, שכל החפצים הם תולדותיה, חזקה היא מאד בחסנה, צורתה קבועה היא, כל הצורות הרוחניות מתטבעות על פי אותה המטבעה הספונה בקרבה פנימה. כשיוצאת מריבה בין כח לכח, בין איש לאיש, בין עם לעם, בין עולם לעולם, המריבה בתוכנה היא תוצאה מהשינוי והניגוד שיש בעצמיות של אוצר החיים. מעט מאד הוא הערך של יסודי ההתנגדות, שהם מתבטאים בבינה ופירוט מדעי, כל אלה הם סימנים קלים, שמפני חולשת ההכרה הם מתבטאים בתור סבות ודרישות. אבל היסוד העליון הוא שנאת החנם, שאוצר החיים מבטא למה שהוא מנגדו. ויצרא דשנאת חנם זה חובק בתוכו את סתר האהבה, שהיא גם כן כמותה אהבת חנם, שאור השלום והאושר רק בה הוא גנוז. וכל הנימוקים, המתגלים בגילוי הגיוני ובמערכה צורתית מתוארה, הם רק ניצוצות קלים, שמתוך שאין הספירה המוגבלה של עמדת חיי האדם בהוה יכולה לקבל את שיגוב האור של האוצר במילוי תוכיותו, מסתפק הוא בציורים קלושים, שמכילים רק צללים כהים של המקוריות, אשר לאהבת החנם ושנאת החנם, שיסודן הוא שנאו רע ואהבו טוב. וכאשר עומק הרע ורוממות שרשו הרי הוא עומק הטוב, נמצא שעומק השנאה הרי הוא עומק האהבה. ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על ידי שנאת חנם, נשוב להבנות, והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חנם, היורדת מראש צורים, וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם, שהיא התיאוריה הנאמנה של העברת כל הטוב על פניו, של זה האיש משה. אבל תיכף בהולדו בא הטוב עמו, ותרא אותו כי טוב הוא, יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים.