פרשת חיי שרה – שונא מתנות יחיה

הכהן הגדול בקודש הקודשים מתפלל שישראל לא יקחו מתנות מהגוים. מה הלחץ? למה זה חשוב? ריכוז במקור החיים העצמי

תגיות: מתנות,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - פרשת חיי שרה – שונא מתנות יחיה

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליט' חשון תשע"ה
א.    בראשית כה' - ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת, וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם. רש"י – פ' רבותינו שם טומאה מסר להם. ד"א, מה שניתן לו על אודות שרה ושאר מתנות שנתנו לו, הכל נתן להם שלא רצה ליהנות מהם.

ב.     משלי טו' כז' – עוכר ביתו בוצע בצע, ושונא מתנות יחיה. רש"י - מאחר שהוא שונא מתנות כל שכן ששונא את הגזל. מצודת דוד - הבוצע בצע להרבות לו, ישחית ביתו, כי בא זה ואיבד את זה, אבל השונא אף מתנות כי ישען בה', אז המקום יתן לו עוד חיים, מה שאין ביד אדם לתת.

ג.     שבת צד. - דתניא: המוציא בהמה חיה ועוף לרשות הרבים, בין חיין ובין שחוטין - חייב. רבי נתן אומר: על שחוטין חייב, ועל חיין פטור, שהחי נושא את עצמו. אמר רבא: ..אדם חי דנושא את עצמו - אפילו רבנן מודו.

ד.     חולין ז: - אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר: מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו, ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו.

ה.    סוטה מז: - משרבו מקבלי מתנות - נתמעטו הימים ונתקצרו השנים, דכתיב: ושונא מתנות יחיה.

ו.      שו"ע או"ח קנו' - אח"כ ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו ע"ד קונו. ומ"מ לא יעשה א מלאכתו עיקר, אלא עראי, ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים בידו. באור הלכה – כתבו הספרים שזהו נאמר לכלל העולם שאין כולם יכולים לזכות לעלות למדרגה רמה זו להיות עסקם רק בתורה לבדה, אבל אנשים יחידים יוכל להמצא בכל עת באופן זה.. ויששכר וזבלון יוכיח.

ז.     אור החיים דברים כב' יג' - כי יקח איש אשה וגו'. דברה תורה כנגד בני אדם גם בני איש אשר חוזרים פניהם מן התורה כאומרם כי היום קצר למה שצריך להשתדל על המחיה.. וכשבא מוכיח לדבר אליו למה תמאס אשת נעורים משיב כי אין התורה זנה ומפרנסת והוא צריך למחיה.. ולא מצאתי לה בתולים פירוש לשון חוזק, כי עוסקיה סביב יחנו לדפוק על דלתי אחרים למצוא טרף, מודיע הכתוב כי הקדוש ברוך הוא שהוא הנקרא אבי הנערה וכנסת ישראל יתבעו עלבונה של תורה לפני בית דין הגדול, והוא אומרו ולקח אבי הנערה ואמה, והוציאו את בתולי הנערה רמז חוזק ועליה והשגות רמות יושגו באמצעותה ויתבעו עלבונה.. ואומרו ולו תהיה וגו' פירוש הגם שאין חיוב בתלמוד תורה אלא קביעות עתים אדם כזה שהוציא שם רע עליה צריך לשקוד על דלתותיה כל היום וכל הלילה לא יוכל לשלחה כל ימיו.. מוציא שם רע על התורה, משפטו, כל ימיו עמה ישב, תורתו אומנתו.

ח.    תענית כד: - רב אחא בריה דרבא מסיים משמיה דרב יהודה: לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה, ואל יהו עמך ישראל צריכין להתפרנס זה מזה, ולא לעם אחר.

ט.    משמיע ישועה 465 – הרב צבי יהודה היה עצמאי מאד, והשתדל ככל האפשר לא להטריח אחרים. כל מה שיכול היה לעשות בעצמו, גם אם נדרש לכך מאמץ מרובה היה עושה. לשאלת תלמידיו, מדוע.. ענה: "ח"ו. אבא זצ"ל אמר לי – אם רוצה אתה להבין בדברים הרוחניים הגדולים והעמוקים, אל תשתמש כלל בתלמיד חכם. ואף הוא עצמו נהג כן".

י.      אורות האמונה עמ' 161 - פ' חיי שרה. תנאי להשתמשות בשמות הק' הוא, שלא יקבל מתנות, מפני שכשם שהקדושה היא מקורית, כן צריכים להיות גם הדברים שבחול יותר מקוריים, וההפך ההשתמשות בשמות הטומאה שאינה מקורית ואוהבת מתנות, ע"כ לבסוף אצל אברהם שהיה כלול מכל, בירר הפסולת ונתן לישמעאל, והטוב ליצחק.

יא.   ריקנאטי בראשית כה' ו' - הרמז לכח בני קדם, שנאמר [במדבר כג, ז] מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם. פנים יפות במדבר כג'  - הזכיר ארם וקדם שהיו מקום טומאת כשפים, כמ"ש [ישעיהו ב, ו] כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים כמ"ש הרמב"ן, והוא המקום אשר שלח אברהם לבני פלגשים..

יב.   אורות ארץ ישראל ג' - יצירה עצמית ישראלית, במחשבה ובתקף החיים והמפעל, אי אפשר לישראל אלא בארץ ישראל. לעומת זה, כל הנעשה מישראל בארץ ישראל מתבטלת הצורה הכללית שבו לגבי הצורה העצמית המיוחדה של ישראל, וזהו אושר גדול לישראל ולעולם.

        החטאים שגורמים גלות הם הם שמדלחים את המעין העצמי, והמקור מזיל הזלות טמאות, "את משכן ד' טמא". והשהמקור העצמי המיוחד נשחת, מתעלה המקוריות היסודית לאותו החלק העליון התמציתי, שיש לישראל בסגולת האדם, וזה נשאב דוקא בגלות, והארץ מתחרבת ומשתוממת וחרבנה מכפר עליה. המעין פוסק מלהזיל והוא מסתנן קמעא קמעא, וההופעות של החיים והמחשבה יוצאות דרך הצנור הכללי, שהוא פזור בכל העולם כלו, "כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם", עד אשר ההזלות הטמאות הפרטיות מתפסקות וחוזר כח המקור לטהרתו. ואז נמאסת הגלות לגמרי והרי היא מיותרת, והאורה הכללית חוזרת היא להיות נובעת מהמעין העצמי הפרטי בכל חילו, ואודו של משיח המקבץ נדחים מתחיל להופיע, וקול בכי תמרורים של רחל המבכה על בניה מתמתק על ידי שפעת תנחומים, של "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך, נאם ד', ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך, נאם ד' ושבו בנים לגבולם". ויצירת החיים המיוחדים בכל מאורם וחטיביותם המיוחדה, רוויה בטל העושר הכללי של האדם הגדול בענקים, ברכת אברהם, חוזרת היא דוקא ע"י שיבה זו להתגלות. "והיה ברכה בך חותמים".