עם ישראל זוכה לאורות נשגבים אשר כמו נושרים מגבהי שמים ומושאלים לו בברכת שלום טובה וברכה חיים חן וחסד ורחמים
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לטו' אב תש"פ
א. דברים ז' – כי יביאך ד' אלוקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונשל גוים רבים מפניך.. רש"י - לשון השלכה והתזה, וכן ונשל הברזל. הטורים - ונשל. ג' במסורה. ונשל גוים רבים. ונשל ה' א-להיך את הגוים האל מפניך. ונשל הברזל מן העץ. אלמלא שחטאו ישראל לא היו צריכין לכלי זין (ספרי).
ב. דברים יט' - ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים.. ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי. ירושלמי מכות פ"ב ה"ב – מתני'. נשמט הברזל מקתו והרג ר' אומר אינו גולה וחכמי' אומרים גולה. מן העץ המתבקע, רבי אומר גולה וחכמים אומרים אינו גולה. גמ'. מה טעמיה דרבי נאמר כאן נשילה ונא' להלן כי ישל זיתיך, מה נשילה שנאמר להלן נשירה אף כאן נשירה. מה טעמון דרבנין, נאמר כאן נשילה ונאמר להלן ונשל ה' א-להיך את הגוים האל מפניך וגו' מה נשילה שנאמר להלן מכה אף כאן מכה. דברים כח' - זיתים יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך. רש"י - ישיר פירותיו, לשון ונשל הברזל. רשב"ם - ישל מן ונשל גוים.
ג. שמות ג' - ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. רש"י – של. שלוף והוצא, כמו ונשל הברזל, כי ישל זיתך. רבינו בחיי - לא אמר חלוץ, כמו בענין היבום שהזכיר בו "וחלצה נעלו", ולא אמר שלוף, כמו בענין הקנין שכתוב "שלף איש נעלו", אך בענין הנבואה הזכיר "של" מלשון שלילה, הזהירו שישלול ממנו החומריות שהמשילם לנעלים, לפי שהחומר דבק בגוף כמו שהמנעל דבק ברגל.. וע"ד הקבלה: "של נעליך", ירמוז שנגלית השכינה בשני גוונים, אש שחורה ואש לבנה, שכן השכינה כלולה דין ורחמים.
ד. מלכים ב' ד' - ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי. רש"י - לא תשלה. לא תשגה אותי על דבר טעות. שמואל ב' ו' - ויחר אף ד' בעזה ויכהו שם הא-להים על השל.. רש"י - על השל - על השגגה שהיה לו לדרוש ק"ו, נושאיו נשא בירדן, הוא עצמו לא כ"ש. מלבי"ם - ששל ושכח קדושת הארון ופחד ה' בעודו עם ארון הא-להים, וזה חטא גדול מנשוא השוכח יראת המלך בעודו עומד לפניו. שמואל ב' ג' - וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי ויכהו שם החמש וימת בדם עשה-אל אחיו. רש"י – בשלי. בשגגה שלא הבין אבנר שבלבו להרגו. רד"ק - לדבר אתו בשלי. בשלום, מן ישליו אוהלים.. תהלים קכב' – שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך. מצודת ציון – ישליו. מלשון שלוה. ירמיהו יב' - מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בגדי בגד. איכה א' - היו צריה לראש איביה שלו. רש"י – יושבים בשלוה.
ה. שמואל א' א' - אל הנער הזה התפללתי ויתן ד' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו. וגם אנכי השאלתהו לד' כל הימים אשר היה הוא שאול לד' וישתחו שם לד'. בראשית כא' - ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ד' אל עולם. רש"י - לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם, משל מי שאמר והיה העולם אכלתם. בראשית מט' - לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים. רש"י - מלך המשיח שהמלוכה שלו, וכן תרגם אנקלוס. מלבי"ם - שילה מענין ובשליתה היוצת מבין רגליה.. מזרעו.. שהוא המלך המשיח..
ו. רות ב' - ותקם ללקט ויצו בעז את נעריו לאמר גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה. וגם של תשלו לה מן הצבתים ועזבתם ולקטה ולא תגערו בה. רש"י - שכח תשכחו עשו עצמיכם כאילו אתם שוכחים תרגום כל שגגה שלותא וכן על השל, ד"א לשון כי ישל זיתך. ב"ר יז' - רבי חנינא בר יצחק אמר ג' נובלות הן, נובלת מיתה, שינה. נובלת נבואה, חלום. נובלת העולם הבא, שבת. רבי אבין מוסיף עוד תרתין, נובלת אורה של מעלה, גלגל חמה. נובלת חכמה של מעלה, תורה.
ז. אוה"ק א' חכמת הקודש קלו' - הארת החיים העליונה והנשאה היא עז הכל, ובה חזות הכל. הופעת השכל הנשגב, המלא אור חיים, ובהירות אצילית, רעיונית ומפעלית, היא מבטאת את הפאר העליון, את התפארת המוחלטה, שממנה היא מקצעת לה את ארחות החיים כולם, שורש כל התורה, כל העבודה, של כל ההלכות, תילי תילים, וכל מעינות פלפוליהם. מתוך המורד, מפני חשכת האויליות, נחלשה הנשמה, דוכא רוח האדם. והרי הוא מחפש דרכים, תועה כהתעות שכור, וממשש בצהרים, כעור באפלה. ומתוך החושך תופיע לו נהרה, מתוך נובלות חכמה של מעלה. ובגב כפוף נושא וסובל הוא, אלומים אלומים, המון עולי עולים, שמצטיירים לפניו בצורה פזורה, צו לצו, צו לצו, קו לקו, קו לקו. אמנם הם ירוממוהו, ינשאוהו, עדי ישוב למקור הנהרה. ובבא התור, אשר האור הקדום יופיע, ופאר חדש-ישן יגלה, הנה קול מפץ נשמע, בקעים בקעים מתגלים, ורעם ורעש בלבבות, דכאות רוח כפולה, והחיים מתמוגגים. ומבחוץ קול המון עלז, קול ענות גס ופרוע, הולך ונמוג כל הבסיס אשר עין בשר תחזה אותו לעמוד החיים התאוריים. אמנם מכאובי שברון כאלה הם צער הלידה, העומדת על הפרק. החיים האיתנים ממקור קדשם מתנוצצים, לשוב, לחדש את העולם בהדר גאונם. והמית קול תשובה עילאה, מכל עברים נשמע. פקוחי אזנים יבינו מלולה, ולבבות ברות יקשיבו את שאגת געגועיה. עורי עורי, התעוררי ברוב פארך, נשמת א-ל חי, המתהלכת בכל מלא עולמים, המתגלה בין מפלשי מחשכים, הבונה עולמי עד, המחרבת עולמים גולמיים, להחיות מתי עולם, להקים שממות עולם, לכונן מוסדי דור ודור. לקרא יום רצון לד', ועת גאולה לאדון כל הארץ, לרומם רוח שפלים, ולזקוף כל הכפופים, להוליך קוממיות, את כל רצוצי המשפט. ונשגב ד' לבדו ביום ההוא. והאלילים כליל יחלוף. וד' אמת ישמח במעשיו, עדי עד, לעדי עד ימלך.
ח. תהלים קכב' - שיר המעלות לדוד שמחתי באמרים לי בית ד' נלך. עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם. ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו. ששם עלו שבטים שבטי י-ה עדות לישראל להדות לשם ד'. כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דויד. שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך. יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ד' א-להינו אבקשה טוב לך. תענית כו: - אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו..