נשיאה במשא הציבורי כלכלי בטחוני וחברתי של ישראל היא חלק מהותי בדרך לרומם ולנשא את העם להתחבר לעצמו זהותו ויעודו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לה' אב תשפ"א
א. דברים א' – איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. רש"י - ומשאכם - מלמד שהיו אפיקורסין. הקדים משה לצאת, אמרו.. שמא אינו שפוי בתוך ביתו. איחר לצאת, אמרו.. מה אתם סבורים, יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות. אבן עזרא - ומשאכם - שבקשו לחם ומים ובשר, כמו לשום את משא כל העם הזה (במדבר יא'). רמב"ן - והזכיר "משאכם" כנגד לדרוש א-להים, שהוא ענין תפלה.. איכה רבה פתיחתות יא' – רבי יצחק פתח.. אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה איכה אשא לבדי, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים איכה ישבה בדד.
ב. ילקו"ש מלכים א' קעג' - ונתת לעבדך לב שומע לשפוט וגו'. אפשר שלמה לא היה יכול לדון את ישראל הרי הוא אומר ויתן ה' חכמה לשלמה.. אלא כך אמר.. דיין של עובדי אלילים.. דן להריגה ולחניקה ולשרפה ולסקילה אין בכך כלום, אבל אני אם חייבתי ממון נפשות אני נתבע.. וכן במשה הוא אומר איכה אשא לבדי, איפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל אדם שהוציאן ממצרים וקרע להם את הים והוריד להם את המן והגיז להם את השלו והעלה להם את הבאר ועשה להם נסים וגבורות ולא היה יכול לדון אותם, אלא כך אמר להם ה' א-להיכם הרבה אתכם על דייניכם.
ג. במדבר יא' - והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה.. מי יאכלנו בשר.. ויאמר משה אל ד' למה הרעת לעבדך.. לשום את משא כל העם הזה עלי. האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את היונק.. מאין לי בשר לתת לכל העם הזה.. לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה.. הכתב והקבלה - לשון משא ענינו ג"כ התקוה ותאות הנפש שהאדם נושא עיניו ונפשו עלי' תמיד.. ובפרטות יורה שם משא על המאכל כמו משאת המלך (ש"ב י"א) דתרגומו סעודתא, וכמו ותרב משאת בנימין. מלבי"ם – חשש שעי"כ ירד ממדרגתו הרוחנית..
ד. שמואל ב' יא' – ותצא אחריו משאת המלך. מלבי"ם - ות"י סעודתא דמלכא.. ששם משאת הונח על המנחה שיתן הנכבד אל הנקלה לנשאו ולגדלו. אסתר ב' - ויתן משאת כיד המלך. בראשית מג' - וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן.. פסחים לו: - ואין שאת אלא אכילה שנאמר וישא משאת מאת פניו. הכתב והקבלה - בבחינת התבטל המאכל ממציאות הויותו הונח עליו שם אכילה.. הדומות להשחתה.. אבל שם שאת הונח על האכילה בבחינת תכליתו המעליתית, כי כל דבר הנאכל יתנשא מדרגה מה מפחיתות מדרגתו הראשונה, כי הצומח הנאכל מבע"ח יתנשא ממדרגתו הפחותה להיות אבר מה"ח.. וכן הבע"ח הנאכל לאדם יתעלה עי"כ.. לכן הונח על האכילה לשון שאת ענין התרוממות מעלה, דומה למאכל משרתי ה' הנקרא בשם תרומה. תהלים קמא' - תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב.
ה. הטורים - משאת. ב' במסורת. וישא משאת. משאת שוא ומדוחים (איכה ב'). כדאיתא במדרש (תנחומא ויגש ד) שהיה מכה בגביע ואומר פלוני ופלוני מאם אחת ישבו ביחד.. איכה ב' - נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא גלו על עונך להשיב שבותך ויחזו לך משאות שוא ומדוחים. אבן עזרא - משאות - נבואות וכן משא דמשק. ומדוחים - שהדיחו מדרך ישרה.
ו. ירמיהו כג' - וכי ישאלך העם הזה.. מה משא ה' ואמרת אליהם את מה משא ונטשתי אתכם נאם ה'. מלבי"ם - הנבואות הנקראות בשם משא, היה נביא נושא דבריו במשלים ומליצות, ובימי ירמיה היו מתלוצצים על דברי הנבואה ואמרו (יחזקאל כא) הלא ממשל משלים הוא, וירמיה לא נבא שום נבואה בשם משא, ולא השתמש בסגנון זה כי כל נבואותיו היו על החרבן ובזה לא נשא משא ומליצה, והדור ההוא כשבאו אל הנביא שאלוהו בדרך ליצנות מה משא ה'.. ותשיב להם את מה משא ונטשתי אתכם, אני אטוש אתכם מעל פני ולא תהיו עוד עלי למשא.
ז. אוה"ק א' חכמת הקודש ס' - הרוחניות הבאה מתמצית של ידיעות ורגשות שבאו בצורה מיוחדה, ונתעכלו עיכול רוחני, והן פושטות צורתן ולובשות צורה חדשה, היא מתאחדת הרבה יותר באיחוד גמור עם היסוד הנשמתי, ומעלה את האדם לצורתו העליונה, מאילו היו הדברים באים לכתחלה בצורתם הגמורה. ומתוך כך השבילים הרוחניים הנם כל כך מסובכים. הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך, מלמד שעשה הקב"ה כונניות באדם, שנדרש על הסיבוך האורגני, של כלי העיכול הגופניים, שהם מכוונים גם כן להעיכול הנפשי, במזון הרוחני, המחיה איש ועם.
ח. יחזקאל כא' - ואמר אהה א-דני ד' המה אמרים לי הלא ממשל משלים הוא. מלבי"ם - אחר שבא אליו הנבואה דרך משל וחדה, אמר מה אועיל בנבואה כזאת.. ואין משימים לב לדברי, וכבר באר הרמב"ם שמתנאי הנבואה השלימה שלא ימצא בה משלים וחדות, ורבוי המשלים מורה על תגבורת כח הדמיון, ועל שהנבואה נאמרה לעתים רחוקות, שאז יראה דרך חלונות ומסכים כצופה דבר מרחוק.
ט. קובץ ח' לו' - אל יפול לבבנו בקרבנו, אם אחרי עמל שנים רבות הננו מוצאים את עצמנו עומדים בראשית הדרישה של אותם התכנים שכל כך עסקנו בהם וסבבנו את מרכזם, וביחש המוסר ונטיית הטבע הננו עומדים לפעמים על אותו המעמד הזעיר, עד שאנו צריכים לישר את עקמימיותנו בכל אותו הזירוז שבראשית מצעדנו על הככר המוסרי. אחרי כל אלה יודעים אנו שלא לשוא היה עמלנו, ועושר גדול עשה רוחנו בעמלו, וההחשכה הבאה לנו אחרי מהלכים ארוכים ורבים, איננה באה כי אם להורות לנו דרך חיים סלולה, שנהיה תמיד, גם עד זקנה ושיבה, עומדים חמושים בכחותינו הרוחניים, לעבוד ולמשא, ולא נאמר בשום פעם כי כבר מלאנו את החק. כי לא להגיע לאיזו מדה ידועה היא מטרתנו הכללית, כי אם להתעלות, וללכת תמיד הלוך ועלה. וכאשר תבא איזו עצלה לבהלנו, ולהרפות ידינו מעבודה, באה מיד האפלה קודרת, ומשימה את כל העמל העבר כאילו לא נשא לנו פרי, וכאילו הננו עומדים במצב העוני והדכדוך כבראשית ימי התחלת עבודתנו, למען נדע כי לא לרכוש סכומים ידועים בנכסים הרוחניים נקראנו, כי אם להרבות פעלים ולעבוד. אשרי איש ירא את ד', במצוותיו חפץ מאד, במצוותיו ולא בשכר מצוותיו. ואחרי אשר נקבל בחפץ לב גם את המעבר המחשיך, יגיהו לנו אורים חדשים גם ישנים, ד' אורי וישעי ממי אירא.