מרן הרב קוק חזה את התקופה בה מדינת ישראל תגיע להצלחות גדולות ועם זאת העיקר יהיה חסר. הגיע זמן תיקון
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לג' אלול תשפ"א יום האזכרה למרן הראי"ה קוק זצ"ל
א. דברים טז' סיום פרשת ראה ותחילת פרשת שופטים – שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ד' א-להיך במקום אשר יבחר.. שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך.. ושפטו את העם משפט צדק.. צדק צדק תרדף.. דברים יז' - כי יפלא ממך דבר למשפט.. וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ד' א-להיך בו. ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט..
ב. רבינו בחיי – נסמכה פרשת שופטים לפרשת רגלים להודיענו: שאע"פ שישראל עולין לרגל שלש פעמים בשנה ושם ימצאו הכהנים הלוים ומורי התורה, והן יכולין לשאול מהם התורה והמצות ואיך יתנהגו בהם, והם יתירו להם כל ספקותיהם, אעפ"כ מצוה מוטלת עליהם למנות שופטים בכל עיר ועיר.
ג. רא"ש - ושפטו את העם משפט צדק. שיהא השופט נקי מכל משפט שלא יהא פתחון פה לשום אדם עליו, כמו משה שאמר לא חמור א' מהם נשאתי. וכמו שמואל הנה ענו בי נגד ה' ונגד משיחו וכו'. וכן מצינו מעשה בר' אלעזר בר' יוחנן שהיה אילן נטוע בתוך שדהו ונופו נוטה לצד שדה חבירו, בא אדם א' וצעק לפניו על אדם אחר שנוף אילנו נוטה לתוך שדהו, אמר לך ובוא למחר, א"ל ר' על כל המשפטים שבאים לפניך אתה פוסק מיד ועתה אומר ליזיל האידנא ותוב למחר, מה עשה, שלח פועלים וקצץ נוף האילן שלו הנוטה לתוך שדה חבירו, כי אתא למחר א"ל קוץ נוף אילנך, א"ל א"כ למה האילן שלך נוטה לתוך שדה חבירך, א"ל צא וראה כשם שאתה רואה אילן שלי כך עשה את שלך מיד הלך ועשה כן.
ד. צפניה ב' - התקוששו וקושו. סנהדרין יח. - התקוששו וקושו, ואמר ריש לקיש, קשט עצמך, ואחר כך קשט אחרים.
ה. רבינו בחיי - ושפטו את העם משפט צדק. משפט של צדק, שיהיה המשפט דין נחתך.. ואמר ר' עקיבא אין מרחמים בדין, ולכך אמר "משפט צדק", שהרי לשון "משפט" הוא המוצע וענין בינוני.. וזה במדותיו של בשר ודם, אבל "צדק" האמור במדותיו של הקב"ה כולל דין ורחמים.. כי משפט הוא קו אמצעי, והוא מדתו של יעקב.. כי "צדק" הוא מדת דינו של עולם דכתיב: (תהלים ט) "והוא ישפוט תבל בצדק", מקבל ממדת הדין של מעלה הנקראת א-להים.. וזהו סוד הכתוב הזה: שופטים, כנגד א-להים שהוא מדת הדין של מעלה, ושוטרים, הנצח וההוד, שעל ידם יוצאות הפעולות בעולם בדבר והפכו, לטוב או לרע, והכל נגמר ע"י צדק שהוא סוף הבנין, וזהו: ושפטו את העם משפט צדק.
ו. ראש מילין – הברקה - תגין - הצד"י, מורה על הצדדיות.. שהוא תוכן של צדדים הנפגשים זה בזה בבריות חלוקות. ועל יסוד הערכה זו שתהא בצדק, בנוי הוא כל העולם של הצדק, המתחלק לשני ערכיו, הצדק הנכפף על כל פרט, על כל מפעל וכל רעיון, ועל הצדק הכללי, מצד עצמות ערכו, הצדק האידיאלי, שהם קשורים בהוראת הצד"י הכפופה והפשוטה. והתאחדותם של שני ערכי הצדק הללו, שתמיד צריכים הם להיות מובלעים זה בזה, מוכרחת היא לינק מרום עולם, המתעלה מעל כל מושגי הצדק שצריכים איזו הגבלה עכ"פ לסמנם, ועל רוממות זו יורו תגי הצד"י.
ז. קובץ ב' רסז' - העונשים החברותיים, ביחוד בשביל היזק ממון, יש להם שני מקורות נפשיים, טוב ורע. האחד נובע מתוך ההכרה שאסור לעשות עולה, והעושה עול צריך שיוסר, כדי שתתחזק ההכרה הטובה הזאת. והשני בא מתוך צרות עין, שהאיש האחר אין לו ליהנות בשלי, או לנגוע בשלי, מפני שההרגשה של השלי ושל האני היא חזקה ומגושמת באין שיעור. כל המשפטים שהם הולכים בלא מקור א-להי, יונקים ממקור הרע, וכל המשפטים הא-להיים אין בהם כלום מהרע, כי אם הכל נובע ממקור הטוב של האמת והיושר כשהוא לעצמו. והענפים יש בהם מן השורש, פעמים בגילוי ופעמים רק בהעלם. ומשפטי הגויים ברובם נובעים מן האנוכיות הגסה הזאת, שעליה בנויה החברה הפוליטית של האנושיות, עד אשר לא באה למדה הנבואית העליונה של כיתות החרבות לאיתים. אחת היא מלחמת ד' של ישראל, שיסודה הוא רק הגברתה של האורה הא-להית, הדורשת את יסוד המשפט ממקורו הטוב. ובכל מקום שאתה מוצא אגוריאות של גויים, אף על פי שדינם כדיני ישראל, אסור לדון בפניהם, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני אומות העולם. כי המקור של החברה האנושית, המפורדת ללאומים לוחמים זה בזה בלא רחמים, יונק הוא עדיין ממקור הרשעה, והצורה המשפטית באה לא מהמלחמה נגד העוול בכלל, אלא מהרשעה וצרות העין נגד האיש האחר שאינו בעל אותו הרכוש, וההזדמנות הארעית שנתדמו הדינים בצורתם החיצונה, אינה יכולה לטהר את הזוהמא המקורית של נטיית הנפש שיסוד המשפט יונק ממנה.
ח. אוה"ק ב' הטוב הכללי ל' - המצב המאושר הוא המצב הנפשי, שנועם ד' ועונג אהבה ושיקוק עליון מופיע בתוך הנשמה במצב של מנוחה וקביעות.. משפע ברכה עליונה זו כל המדות מתמתקות, והנשמה הולכת ונעשית עדינה, וכל הנשמות כולן, וכל החיים וכל כחות ההויה, שיש להם שייכות להנשמה המאושרה הזאת, הולכות הן ומתברכות, ומתוך כך העולם כולו מתברך. להעמיד את העולם יותר ויותר במצב מאושר זה, צריכה הפוליטיקה כולה וכל חכמת החיים להתכוין.
ט. מאמרי הראי"ה 74 - היחס האמתי, הפנימי, אל יסוד המציאות במקורו, משיב לנשמה את צביונה, וזה מצוי באמונה האלקית ומתבלטת היא בטהרה המחוורת ביותר. כשנשמת היחיד מזדקקת, מאיר עליה אור גנוז של אמונה טהורה פנימית, שהיא סמויה מן העין ורק בעליה יודע את אשרה. בציבור כבר מתגלה תוכן האושר בסדרים והנהגות, ובאומה בצביון אמונה כללי. אומללים הם האנשים, שמהות החיים שלהם ריקה היא מאורה המחיה של האמונה הטהורה. אפילו אם יושר וצדק, כבוד הבריות, גמילות חסדים וכמה מדות טובות וכשרון ודעת יהיו בגורלם, כל אלה אפלים הם, נטולי אור החיים, כל זמן שאין בהיקת אור האמונה האלקית העליונה, המתנשא מכל ערך, הגה ורעיון, חל עליהם. אומלל הוא העם שאין לו אמונה אלקית. אומללות הן נשמות יחידיו, אע"פ שהוא נראה חי, פועל, מסדר וכובש, מנצח ועושה חיל, דוגל בדגל נאה בפוליטיקה העולמית, כל אלה לא יאשרוהו ולא ימלאו את המקום הפנימי של קודש הקדשים הריק בחייו העצמיים.