המילה הסכת המופיעה באופן יחודי בפרשתנו רומזת לנקודת האיזון הנפשית אשר פותחת את חוש השמיעה הרוחני של האדם
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליז' אלול תשפ"א
א. דברים כז' – והיה ביום אשר תעברו את הירדן.. והקמת לך אבנים גדלות ושדת אתם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת.. בהר עיבל.. וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לד' א-להיך. ושמעת בקול ד' א-להיך ועשית את מצותו ואת חקיו אשר אנכי מצוך היום.. אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים.. רש"י - היום הזה נהיית לעם - בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית. אבן עזרא - הסכת - פירושו לפי מקומו, כי אין ריע לו. ספורנו - הסכת. צייר במחשבתך כמו את סכות מלככם. ושמע. והתבונן. הכתב והקבלה - הקשבה בהבנת הלב והשתכלות המחשבה, ושרשו סכה בה"א והתי"ו תמורת ה"א, שענינו בארמי השקפה והבטה, ותבט אשתו תרגומו ואסתכי, וישקף אבימלך ואסתכי, ובתלמוד סכה ברוה"ק.. משך חכמה - ולכך אמר "הסכת" - חשוב היטב אם תוכל לעמוד בה, ואחר כך - "ושמע" קבל עליך לעשותם.. לא כן בברית הקודם בטלו ה"נעשה"..
ב. עמוס ה' - ונשאתם את סכות מלככם ואת כיון צלמיכם כוכב אלהיכם אשר עשיתם לכם. והגליתי אתכם מהלאה לדמשק אמר ד' א-להי צ-באות שמו. רש"י - סכות כיון כוכב - שמות עכו"ם הן. אבן עזרא - סכות - מגזרת הסכת ושמע ושרשו סכת והטעם סבלות רצון וכן בלשון ישמעאל אומר אדם לחבירו סבתל"י והוא שיאמר לו סבול דברי וקבל ברצון. מלבי"ם - שלעבודת המולך היו עושים כמין סוכות.. וכן היו עושים לו כונים מבצק.. שהיו עושים מן הבצק דמות הצלם שהיו עובדים אותו.. ובזה היו מכוונים אל הכוכב שהיו מיחסים לו אלהות.. וגם לעומת שבצאתם ממצרים ישבו בסוכות, וכן נשאו את בצקם טרם יחמץ, ימליץ כי בצאתם מירושלים ישאו סוכות המולך ובצק של כיון הצלם.
ג. ברכות טז. - רמי ליה רב מרי ברה דבת שמואל לרבא, תנן, האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך, אלמא, לא בעי כונה. ורמינהי, הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו, שנאמר שמע ישראל, ולהלן הוא אומר הסכת ושמע ישראל, מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת. אשתיק. א"ל מידי שמיע לך בהא. א"ל הכי אמר רב ששת והוא שבטלין ממלאכתן וקורין.
ד. ברכות סג: - פתח רבי יהודה.. הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם. וכי אותו היום נתנה תורה לישראל. והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה. אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני.. הסכת - עשו כתות כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה. דבר אחר.. כתתו עצמכם על דברי תורה, כדאמר ריש לקיש.. מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל. דבר אחר: הסכת ושמע ישראל, הס ואחר כך כתת.. דאמר רבא, לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך יהגה. אמרי דבי רבי ינאי, מאי דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה.. במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה.
ה. עין איה, ברכות ב' פ"ט שמ' - מפני שתוה"ק היא תורת חיים, שאינה מנהגת את ההולכים בה לחיי נזירות ומאיסה בעולם ובתענוגיו הטהורים.. ע"כ יש בתכונתה הצורך לחיי חברה ורעות שהוא הדבר המביא לחיים מדיניים יפים ונאים.. וההתרחקות מן הבריות והנזירות המופלגת, שהסיעו רבים ממי שבקשו מסברת עצמם למצא קרבת א-להים, מתוך חברת בנ"א ונתקום מהחיים הציבוריים, היא זרה לרוחה, עד שבטבע עצם קנייתה ולמודה תתנגד לזה, ואינה נקנית אלא בחבורה.. עין איה ברכות ב' שמב' - התכלית של ההנהגה הקיבוצית היא שיחיו בני אדם יושבי הארץ חיים ממוצעים מסודרים. אמנם כדי שהכלל יגיע לחיים אמצעים, צריכים אנשים יחידים, עומדים על משמרת עבודת הכלל, להתנדב בעבודה רבה יוצאת חוץ לגבול האמצעי, כעבודת אנשי החיל שלפעמים ינדדו שינה מעיניהם ויעמדו הכן על המשמר שעות רבות יותר מהערך הראוי לחיים ממוצעים. והם מקבלים באהבה את העול הזה, אם בעלי נפש הם, ושמחים בעבודתם, באשר יודעים הם כי רק בהתנדבם הם להעמיד את מצב חייהם במצב יוצא מגבול הסבל הממוצע יצליחו את בני אומתם בחיים הממוצעים. כן השרידים אשר ד' קורא העוסקים בתורה, הם אנשי החיל למשמרת, חומה המה לאומה הישראלית בכללה, אני חומה של תורה ושדי כמגדלות אלו ת"ח. אם אנשי החיל יאבו להיות מתנהגים בחייהם בגבול הממוצע, אז תהי' המדינה אבודה ולא תשיג גם ארחות חיים ממוצעים.. ע"כ הת"ח אנשי המשמר צריכים להתנדב לעבוד יותר מהמדה הממוצעת.. עין איה ברכות ב' שדמ' - רבים הם הפדגוגים המתנשאים להביא דרכים להקל את עול הלימוד, וחושבים שיביאו ברכה לעולם בהקנותם את הידיעות והלימודים התוריים באופן קל, שלא יצטרך האדם להיות עמל בהם. תועלת הדבר אינה אלא מתעה, כי הידיעות לא תמדדנה ע"פ כמותם כ"א ע"פ איכותם, ע"פ עומק ההבנה וחריפות.. ע"פ גודל הרושם שפועלים על הלומד.. המוסר המעשים הטובים ויראת ד' הטהורה. ובזאת יהי' מועיל רק הלימוד שאינו בא בדרכים קלים ונוחים לקלוט, כי ע"י היגיעה ועבודה שכלית, מתעלה האדם למדות נעלות, ולהיות נוטה אל השכל ואל כל דברי קודש באהבה וחפץ לב.. אבל הלימודים הנכנסים באופן קל, בלא יגיעה ועבודה כבירה, ישארו לעולם.. עומדים מחוץ לנפשו של אדם הפנימית, ופועלים מעט על מעשיו ועל יצרי לבבו.
ו. במדבר כד' – מה טבו אהליך יעקב.. כנחלים נטיו.. כאהלים נטע ד'.. ברכות טו: - ואמר רבי חמא ברבי חנינא, למה נסמכו אהלים לנחלים.. לומר לך, מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות. עין איה ברכות א' פ"ב יד' - טומאות המעשים והמדות והדיעות כולן באות מחסרון השקפתו של האדם על ענין היותו בעוה"ז מצד פרטיותו, כגר ולא כתושב.. ע"כ כשיבא במים, שמה יצויר גירותו. כי האדם אי אפשר לו להיות קבוע ותושב במים.. ויבין מזה דה"ה בהיותו על הארץ.. ויכסוף לשום עקר מגמתו אל הטוב והחכמה הצדקה והמשרים, שהם קיימים לעד. כמו כן.. נקראו אהלי חכמה.. לשון ארעי, מפני שהדבר המביא ליקרת ההנהגה המעולה, הוא בהיות הציורים הגסים של קביעותו בעניני עוה"ז החומריים יסורו ממנו ורק ע"י לימוד התורה והגיון החכמה, ישתלמו דעותיו בזה, ויצא מכף חובה לכף זכות, לשום מעיינו בדברים שהם קיימים לעד.. ירושלמי סוכה פ"ה - א"ר יהושע בן לוי למה נקרא שמה בית שואבה, שמשם שואבים רוח הקודש..