544. פרשת דברים – לא תגורו

הישראליות מחייבת עמידה בגאון וללא מורא משום שרק כך יתגלה אור השם בארץ ומלכות ישראל בארצו תכון לעולם להיות לאור עולם

תגיות: הרב צבי יהודה, לא תגורו, ערבים, ציונות, מנהיגות,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 544. פרשת דברים – לא תגורו

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לו' מנחם-אב תשפ"ב
א.    דברים א' – לא תכירו פנים במשפט, כקטן כגדל תשמעון, לא תגורו מפני איש כי המשפט לא-להים הוא. רש"י - זה הממונה להושיב הדיינין, שלא יאמר איש פלוני נאה או גבור, אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי, אושיבנו דיין בעיר, והוא אינו בקי בדינין נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב. מעלה אני על מי שמנהו כאילו הכיר פנים בדין. לא תגורו מפני איש - לא תיראו. דבר אחר לא תגורו, לא תכניס דבריך מפני איש. לשון (משלי י, ה) אוגר בקיץ.

ב.     משלי כט' - מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה. סנהדרין ז: - כי אתא רב דימי אמר: דרש רב נחמן בר כהן, מאי דכתיב: מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה. אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום - יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות - יהרסנה. רש"י – שמחזר על הגרנות לשאול תרומותיו ואף זה צריך לשאול בית דין.

ג.     רש"ר הירש - עיקר פירושו: לא תיסוגו מפני איש. סנהדרין ו: - ר' יהודה בן לקיש אמר: שנים שבאו לדין, אחד רך ואחד קשה, עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהן ואין אתה יודע להיכן דין נוטה - אתה רשאי לומר להם: אין אני נזקק לכם. שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו. משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה - אי אתה יכול לומר להן איני נזקק לכם, שנאמר לא תגורו מפני איש.

ד.     להלכות ציבור יא' – לא תגורו!!! א. "ועל זה (עיכוב תקומת קודש נחלת ד' לעם ד') עתידין לתת את הדין כל גדולי ישראל ומהם יבקש ד' עלבון הבית העלוב" (אור החיים ויקרא כה כה). ב. חטא ופשע מסירת קרקעותינו לידי גויים אינו אלא חולשה של חסרון דעת אמונה ולא יותר – וזה לא לטובתם של ישראל אלא לרעתם ולכשלונם חלילה, כמו לרדיפתם ולסכנתם, ד' ישמרנו, ולחרפתם ולדראונם. ג. אין שום צד היתר, לאיסור תורה זה של מסירת קרקעותינו לגויים, ח"ו, לצמיתות ובהחלט, ולפיכך החיוב על כל אדם מישראל ועל כל גדול תורה בישראל, על כל איש צבא בישראל, למנוע ולעכב את זה בכל אומץ ועוז, ומן השמים יסייעונו.

ה.    ריב"א - פרש"י.. לא תכניס דבריך.. ופתרון הדבר בפ"ק דסנהדרין דאיתא התם ר' יהושע בן קרחה.. סנהדרין ו: - רבי יהושע בן קרחה אומר: מניין לתלמיד שיושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר, מניין שלא ישתוק - שנאמר לא תגורו מפני איש, רבי חנין אומר: לא תכניס דבריך מפני איש.

ו.      עולת ראי"ה ב' פרקי אבות - רשב"ג אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, ולא המדרש עיקר אלא המעשה כו'. עפ"ד הזוה"ק בפ' נח תרומה, על אותם שהרהרו בתשובה ולא יכלו להוציאה בפה, דטעמין טעמא דגיהנם, והם נקראים בני-בשר, שעליהם נדרש הכתוב "יבא כל בשר", כי אע"פ שכח המחשבה הוא עיקר האדם מ"מ מצד הגוף יחויב לשלמותו דבור בשרי, ועל ידו ישתלם הבשר בסגולת השכליות, ואותם אשר שבו רק במחשבה, אמנם חלקם השכלי הצילם ממורד, מ"מ מצד היותם בני בשר עדיין לא נשתלמו לגמרי, ונקראים בני בשר ג"כ אח"כ. ואע"פ שכל ימי גדלתי ביו החכמים, שעיקר חיותם הוא כח השכל ואורך המחשבה, לא מצאתי לגוף, מצד שהוא גוף, טוב יוצא משתיקה, כי המחשבה לבדה אינה פועלת להשלים את הגוף למעלה נצחית, אלא הדבור, שהוא בתכנו העצמי שכלי מיסוד הנצחיות ומקרי הגוף יש בו בכח פעולותיו ודרכיו. אמנם גם לא יתכן שבדברים לבדם ימלא הגוף חפץ שלמותו, כי לא המדרש עקר אלא המעשה, ועוד שבאמת הכל תלוי בשלמות שע"י כלי המעשה של הגוף, כדאמרי' בעלמא דעיקר התיקון במלכות דעשי' תליא ועיקר תחה"מ בגוף, שכבוד הנשמה הא-להית יהי' נמצא ומושג בכל המדרגות ומשיג בדוגמא של מעלה שמלא כה"א כבודו (ברכות י.). אבל כל המרבה דברים, לא דוקא דיבורים כי-אם נמצאים מוחשיים, - כמו "זה הדבר", שהוא פעולה, - הרבה יותר מתוכן רוחו ונשמתו, ומתרגל לעשות פעולות בלא תוכן פנימי, יביא ג"כ חטא, שגדרו הוא ריקות הפעולה מתכנה הראוי. וכפי כח נשמתו שבכל דבר מעשה, שהוא מכוון לשלמותו האמתית, כן יקבל על ידו הגוף את שלמות נצחיותו.

ז.     בראשית יב' - וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ. ספורנו - לגור שם. לא להשתקע. בראשית כג' - גר ותושב אנכי עמכם. רש"י - גר מארץ אחרת ונתישבתי עמכם. בראשית טז' - ולה שפחה מצרית ושמה הגר. בראשית כו' - וירא אליו ד' ויאמר אל תרד מצרימה.. גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל.. מלבי"ם - גור בארץ הזאת. הגרות שנתחייבת יהיה בארץ הזאת, כי הגרות יהיה או ע"י טלטול ממקום למקום, או ע"י מה שמחשיב עצמו כגר בארץ אף שיושב במקום אחד קבוע, ותוכל לקיים גרות גם בארץ הזאת.

ח.    שיחות הרצי"ה – ארץ ישראל עמ' 117 - פעם ניגשה אלי גברת אחת בשם דינה דינור, ובפיה רעיון גדול: "להפגיש אנשי דת ואנשי ספרות, יהודים וערבים יחד". השבתי לה: "מדוע לא? ניפגש". התייחסתי לדבר בחיוב, ונפגשנו פעם- פעמיים. אחר-כך אמרתי לגברת דינור: "הלוא את נפגשת הרבה עם עסקנים לאומיים ערביים, אנא בטובך תבררי איתם אם נהיר להם, שלא לקחנו מהערבים שום ממשלה, כיוון שהם אף פעם לא שלטו כאן. היה פה שלטון טורקי והאנגלים לקחו אותו מהם, ואנחנו קיבלנו אותו מן האנגלים. אבל לא היה כאן שלטון ערבי מעולם, חוץ מאשר במשך תקופה קצרה מאוד לפני מאות שנים. אם הם מודים בכך, נמשיך להיפגש, ואם לא - עם שקרנים אין לי שום עסק". היו שהסתייגו בכלל מפגישות אלו, וחששו שהערבים המשתתפים הם מרצחים מוסווים, אבל אני אמרתי שחשוב מאוד להיפגש ב"חוגי-בית" אלה, אשר מטרתם למעט את השנאה. אבל קודם כל עליהם להכיר שטענות שלטון - אין להם! כיצד יש להתנהג כלפי מיעוט, - הוא דבר שאפשר לברר כדי שלא יהיה אף קיפוח. אבל באופן פוליטי וממלכתי, אי-אפשר שיתכחשו לאמת הזאת שאנו לא חייבים להם ממשלה! רק אחרי שיודו בה, יש מקום לדבר. הודעתי להם שאם לא יכירו בזה, אין אפשרות של פגישה. ואמנם היא הלכה וביררה, ועסקנים לאומיים אלה הודו בכך, שלא לקחנו מהם שום שלטון בארץ-ישראל.