אות ה"א שעומדת כמילה לבדה באמצע שירת האזינו מגלה את מהות הישראליות שמתעלה בתקיעת שופר
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, ערב ראש השנה תשע"ח, פרשת האזינו
א. דברים לב' - ה לד' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך.. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל. כי חלק ד' עמו יעקב חבל נחלתו. ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו.. ד' בדד ינחנו ואין עמו א-ל נכר. ירכבהו על במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור.. וישמן ישרון ויבעט.. ספרי האזינו שט' - ..ומי גרם לישראל להיות מנובלים ומטופשים, שלא הוחכמו בדברי תורה.. רש"י – קנך. שקנאך שקננך בקן הסלעים ובארץ חזקה, שתקנך בכל מיני תקנה. ויכננך. אחרי כן בכל מיני בסיס וכן. מכם כהנים מכם נביאים ומכם מלכים כרך שהכל תלוי בו. ברכת אבות – אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב.. קונה הכל.. וזוכר חסדי אבות מביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה.
ב. ירושלמי מגילה א' ט' - ר' יושע' בריה דרב חננאל אמר צריך לכתוב ה"א למטה מארכובתו של למ"ד.. הא לה' תגמלו זאת. פני משה - שצריך ליזהר שלא יגביה הה' מהלמ"ד אלא מלמטה נגד הארכובה של הלמ"ד יתחיל לכתוב לעשותה גדולה כי היכי דלישתמע כשתי תיבות הא לה' תגמלו זאת. מנחת שי - הה"א רבתא, ונכתבה יחידה.. כן דעת גדולי ישראל וזקני חכמיהם.. גם הראב"ע כתב.. בשם ר' שמואל הנגיד כי נתברר אצלו שה"א.. לבדה, והיא מלה זרה.
ג. תנחומא האזינו ה' - הה"א רחוקה מן השם.. שהוא סיום חתימתו של משה קח ראשי תיבות של פסוקים עד ה' מהלה', כגון ה' מהאזינו וי' מיערף כ' מכי שם ה' אקרא ה' מהצור שי"ן משחת לו ה' מהלה' ותמצא שהכל עולה בגימטריא כמנין משה וזו היא חתימתו של משה כאדם שמסיים ספרו וחותם את שמו בסיום ספרו ולכך הה' רחוקה מהשם.
ד. בראשית כד' א' – וד' ברך את אברהם בכל. רמב"ן - ומבואר זה במדרשו של ר' נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר כב). אמרו בפסוק אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי (ישעיה מד כד), אני כשנטעתי אילן זה להשתעשע בו כל העולם ורקעתי בו הכל וקראתי שמו כל, שהכל תלוי בו והכל ממנו יוצא, והכל צריכין לו ובו צופין ולו מחכים, ומשם פורחים נשמות, לבדי הייתי כשעשיתי אותו ולא יגדל עליו מלאך לאמר אני קדמתי לך. גם בעת שרקעתי ארצי שבה נטעתי ושרשתי אילן זה ושמחתים ביחד ושמחתי בהם, מי אתי שגליתי לו סודי זה.. ועוד שם מבואר מאי ברוגז רחם תזכור (חבקוק ג ב), אמר בעת שחטאו לך בניך ותכעס עליהם רחם תזכור, ומאי רחם תזכור, זכור אותו שאמר ארחמך ה' חזקי (תהלים יח ב), ונתת לו המדה הזאת שהיא שכינתן של ישראל.. ומהיכן היתה בת לאברהם, הן, דכתיב וה' ברך את אברהם בכל, וכתיב (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו..
ה. ישעיהו מג' - ..כה אמר ד' בראך יעקב ויצרך ישראל אל תירא כי גאלתיך קראתי בשמך לי אתה.. כי אני ד' אלוקיך.. ואני אהבתיך.. כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.. אתם עדי נאם ד'.. עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. אבות ו' יא' - כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו, שנאמר, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו..
ו. אוה"ק ב' האחדות הכוללת י' - האלוקות העולמית, כלומר ההויה של העולמים, החיות שלהם, הקיום, המציאות, הרוחניות והעצמיות, המעדנתם, הממלאתם ישות, המעלתם תמיד ממדרגה למדרגה, הכל הוא בכלל אור מלכות, ה"א האחרונה של שם הויה, המתגלה בשם האדנות. אמנם המטרה האידיאלית של הוית הכל, האורה העליונה שבגללה ראויים כל העולמים להמצא, שהיא הרבה יותר ויותר עליונה בקודש מגופם של כל העולמים כולם, היא מידת התפארת, שכל זיום של כל העולמים תלוי רק כפי אותה המידה שהם מתעצמים עם האידיאל של הויתם, ועד כמה שהם מתאחדים בו, ושמחתם ועינוגם, פדותם וגאולתם, הם רק באותו הערך שהזיווג והיחוד העדין מצוי בין תפארת ומלכות. וכל מגמתנו בכל פינותינו אי אפשר שתהיה אחרת כי אם ליחדא שמא דקוב"ה, אידיאל הכל, ושכינתיה, שהיא הכל, שבא על ידי הנועם השופע ממקור הכל, המקבל לשדו משורש מקור הכל, המתעלה עד למעלה מכל עומק של שורש ועיקר, ולפני אחד מה אתה סופר.
ז. אורות ישראל א' ח' - אור השכינה הוא כנסת ישראל.. שם ט' - זיווגא שלים דכנסת ישראל בקוב"ה היינו השתוות הרצון שמתגלה באומה בכללה, ביסוד נשמתה, עם התגלות הנטיה האלוקית ביסוד ההויה בכללה.. וכל פעולה טובה שנעשית מכל אחד מישראל מכשרת את היחיד ואת הכלל להתנשא אל ההתאמה העליונה הזאת, והתנשאות ההתאמה מכשרת יותר את הגילוי של הנטיה האלוקית בכלל ההויה ושכלול שלמותה, ונותנת עז לאלוקים. ובמעלה העליונה של כנסת ישראל לא יש שום הפרש בין הנטיה שמתגלה ע"י ההשפעה של החיים האלוקיים בכלל ההויה למה שהוא מושג בכללות האומה. ולשם זה אנו שואפים בכל פעלינו: יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.. שם י' - המחשבות וההרגשות, הבאות מכח ההארה האלוקית הכללית, אינן מתקבלות מכנסת ישראל לשאת פרי וענף, ולגדל גידולים יפים ומתקיימים, כי אם כשהם באים מורכבים בהרעיונות העצמיים של כנסת ישראל עצמה, של טבע האומה במהותה הפנימית. וההרמוניה הגמורה בין אלה ההשפעות הן דרגות של היחוד השלם, יחוד קוב"ה ושכינתיה, שעיני כל אליו נשואות.
ח. מסילת ישרים יט' – ..אי אפשר לכבוד העליון להתרבות, אלא בגאולתן של ישראל ובריבוי כבודם, שזה תלוי בזה באמת.. אורות ישראל ותחיתו א' - והעם אשר ד' אלהיו יודע לספר כח מעשי ד', יודע לספר, שאלהי ישראל אלהי עולם הוא, בורא שמים וארץ ושהכל ברא לכבודו, וכבודו כבוד כל עולמים, חיי כל עולמים, וחקר כבודו כבוד.
ט. תהלים מז' – למנצח לבני קורח מזמור. כל העמים תקעו כף הריעו לאלוקים בקול רנה. כי ד' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ. ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו. במדבר כג' – ד' אלוקיו עימו ותרועת מלך בו. אונקלוס – ושכינת מלכהון ביניהון. רש"י - לשון חבה ורעות.. ר' בחיי – מלשון רעיא, והיא הכלה שבשיר השירים.