פרשת עקב – הפרטים הקטנים

מי שמתחבר עם התורה במיזוג הוויתי ושומע את מנגינתה הפנימית רואה את האור שבפרטים הקטנים עם כל סיבוכיהם העולמיים

האזן לשיעור:

דף מקורות - פרשת עקב – הפרטים הקטנים

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכ' מנחם אב תשע"ב
א) דברים ז' – והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ד' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, ואהבך וברכך והרבך, וברך פרי בטנך ופרי אדמתך.. ברוך תהיה מכל העמים.. והסיר ד' ממך כל חולי.. רש"י – והיה עקב: אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו, תשמעון.

ב) ילקו"ש תהלים תשנח' – 'למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני'. אמר דוד תרי"ג מצות נתת לנו קלות וחמורות, איני ירא מפני מצות חמורות שבתורה מפני שהן חמורות, אלא מפני הקלות, אותן שבני אדם אין משגיחין עליהם ומשליכין אותן תחת עקביהן, ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה.. וכה"א 'והיה עקב תשמעון', מצות שאדם דש בעקביו. וכה"א 'בשמרם עקב רב', הצפון לשומר מצות קלות.

ג) תהלים יט' – ..בשמרם עקב רב. רש"י: נזהרתי בשמירתם בשביל רב טובך אשר צפנת. וללשון הזה עקב כמו 'עקב אשר שמע אברהם בקולי' ד"א עקב רב, סופן של ת"ח לבא לידי גדולה. עקב לשון סוף, ויש לו חבר בלשון משנה, עקבות משיחא.

ד) זוהר מקץ קצח' - ר' אלעזר פתח ואמר, 'למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני'.. אית מאן דדחיל ולא ידע ממה איהו דחיל, בגין אינון חטאי, דלא ידע דאינון חטאין ולא אשגח בהו.. ות"ח ארבע מלכין הוו.. דוד אמר: 'ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם'. מאי טעמא? בגין דהוה אסתמר מאלין חובין ולא יהיב דוכתא לשנאוי לשלטאה, ועל דא בעי למרדף אבתרייהו תדיר ולא ירדפון אינון אבתריה למתבע חובוי ויפול בידייהו, אסא הוה דחיל יתיר, אע"ג דהוה מפשפש בחטאוי ולא כדוד מלכא.. איהו רדיף וקב"ה מחי, יהושפט מלך יהודה אוף הכי נמי הוה שאיל ואמר לא יכילנא למרדף אנא ולא לקטלא אלא אנא אזמר ואת קטיל לון בגין דלא הוה מפשפש כ"כ כאסא.. חזקיה מלך יהודה אוף הכי נמי אמר אנא לא יכילנא לא לזמרא ולא למרדף ולא לאגחא קרבא בגין דדחיל מאלין חובין דקאמרן.. הוה יתיב בביתיה ושכיב בערסיה וקב"ה קטיל לון, ומה צדיקים אלין הוו דחלין מאלין חובין שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה..

ה) אורות התורה פרק ג' – עיקר הידיעה היא, שתהיה כללות התורה דבקה בלב בחוזק והכרה ברורה כ"כ, עד שמכח השפעת הכלל, יושפע כח הזהירות הפרטי לכל מצוות ודקדוקי תורה, ואז דומה הדבר לכח חיים הנובע מן הלב ומתפשט על האברים כולם..

כשהלב בריא, מתפשט, בחוזק כח הלחץ, זרם הדם, בכל העורקים הדקים והרחוקים, וכשהשכל חזק להבין יסודה של תורה וכלליה, ואיך פרטיה הרבים מתחייבים מתוך כללה, ההשקפה נעשית בהירה ומקפת, ובאה אהבה רבה ורגשי כבוד והדרת קדושה, לכל דבר ודקדוק קל שבתורה.

בחכמות וידיעות העולם במציאות המוחש, הננו רואים, שנכון לאמר עם 'מה גדלו מעשיך ד', ג"כ ברוב השתוממות 'מה קטנו מעשיך ד'. כלומר, כשם שהננו מתמלאים פלא על גודל המאורות, על המרחבים הגדולים, המלאים כוכבי שחק נפלאים.. והכחות הטבעיים האדירים, כן הננו מתפלאים בהסתכלותנו לעומק היצירה בקטנותה, בפרטי האברים של בע"ח  היותר קטנים.. וכן הוא גם בהתורה. כללות ההשגות העליונות שבה, בדעות הכלליות ובארחות הצדק העליונים והחכמות הרוחניות הנעלות, הם מראים לאדם עולם מלא של גדולה.. אבל דוקא מצד ההתרוממות הזאת, צריך האדם לדון, שכשם שימצא רכוש גדול בכללים הגדולים כן ימצא ג"כ תלי תלים של המון חדשות ונצורות על כל קוץ וקוץ, בכל פרטי פרטיה..

ו) אורות התורה פרק ד' – בכל דבר תורה, בכל דבר הלכה פרטית, זורח אור העליון הבלתי-מוגבל.. ולהמסתכל, המרגיל את נפשו בזריחת האור, מתגלה בכל דבר הלכה תוכן ישותה הפנימי, המתמלא מעולם הזוהר והאור, עד אשר על כל הלכה ופרק, יוכל להרחיב שירה חדשה, שירה מלאה, אומר מלא.. והשירה ההיא הולכת ומשתפכת ג"כ על כל פרטי ההלכה.. עד אשר פירוש שירי ומענג יוכל להתפשט על כל התורה..

כשלומדים בקדושה ורוממות נשמה, מצטיירת התרחבותה של כל התורה כולה, איך שהיא יוצאת ממקור קדושתה, מקדושת כנסת ישראל, וכלל ההלכות הפרטיות מסתעפות, בתור ענפים של אור חיים, מקור חיי האומה כולה.

ז) במדבר יד' – ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עימו..

רש"י - שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב, למרגלים אמר, אני עמכם בעצה, ובלבו היה לומר האמת ועל ידי כן היה בו כח להשתיקם, כמו שנאמר 'ויהס כלב', שהיו סבורים שיאמר כמותם..

ח) ישעיהו מ' – נחמו נחמו עמי.. והיה העקוב למישור.. ונגלה כבוד ד' וראו כל בשר יחדו כי פי ד' דיבר.

ט) אור החיים - ..על דרך אומרם ז"ל: אין 'והיה' אלא שמחה, והנה אדון הנביאים בא בנועם דבריו להעיר במוסר נעים, כי אין לאדם לשמוח אלא כשישמור לעשות את כל אשר צוה ה' לעשות, אז ישמח לבו ויגל כבודו.. פירוש 'עקב' סוף ותכלית, כדרך שמצינו שישתמשו חז"ל בלשון זה בלשון המשנה: בעקבות משיחא וכו'. כי בגמר זמן ביאתו יקרא עקבות, כמו כן אמר, 'עקב תשמעון את המשפטים ושמרתם ועשיתם', אז הוא זמן השמחה..