כשאור קדש הקדשים הצפון בישראל מתגלה לאנושות רואים העמים את ישראל כמקור הברכה ונעשים אוהבים לישראל. סוד האפיקומן
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכט' אדר תש"פ
א. ויקרא א' –ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפני ד' וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב. רש"י - על ירך המזבח. על צד המזבח. צפנה לפני ה'. ואין צפון בבמה. תורה תמימה הערה צג' - משום דבמת יחיד אינו נקרא לפני ה' שלא היתה השכינה שורה שם. אבן עזרא - על ירך המזבח מחוץ, וכן ירכתי צפון, כי רבים טעו ואמרו שמגדל ציון היה בתוך ירושלים. תהלים מח' – יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב. רש"י - ירך המזבח צפונה ששם שוחטין חטאות ואשמות ומי שהיה עצב על עבירות שבידו מביא חטאות ואשמות ומתכפר לו והוא יוצא משם שמח.. רד"ק – וכן.. ואשב בהר מועד בירכתי צפון, וממעל לכוכבי אל שזכר (שם) הוא משל על ישראל. ישעיה יד' - ונשאת המשל הזה על מלך בבל.. ואתה אמרת בלבבך.. ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון..
ב. תהלים קכח' - אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך. תנחומא וישלח ו' - א"ר פנחס הכהן בר חמא בזמן שהיא צנועה בתוך הבית, כשם שהמזבח מכפר כך היא מכפרת על ביתה.. שנאמר.. על ירך המזבח.. ואם עשתה כן.. תעמיד בנים נמשחין בשמן המשחה סביב. מלבי"ם - תדמה כגפן הנטוע.. שהגם שעומד בירכתי הבית יגביה ענפיו ודליותיו עד גג הבית וסוכך משם על הבית בכלל, כן היא צנועה שוכנת באהל.. ובכ"ז שומרת וסוככת על הבית בכללו.. שמות כה' - ועשית מנרת זהב טהור מקשה תעשה המנורה ירכה וקנה.. רשב"ם - ירכה הוא הרגל הרחב של צד קרקע שעומד עליו כל המנורה. זבחים סב: - אמר רב הונא, אמר קרא ושחט אותו על ירך המזבח צפונה, שיהא ירך בצפון ופניו בדרום. רש"י – ירך. רגלים, ופניו בדרום, כאדם השוכב ארצה ורגליו לצפון נמצא ראשו ופניו לדרום.
ג. ויקרא רבה ב' יא' - בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקב"ה ב' כבשים, אחד של שחרית ואחד של ערבית, וכל כך למה, שבשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא הזה צפונה לפני ה', זוכר הקב"ה עקידת יצחק. מעידני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי בין ישראל, בין איש בין אשה, בין עבד בין אמה, קורין את המקרא הזה צפונה לפני ה', זוכר הקב"ה עקידת יצחק.. ד"א צפונה לפני ה' כנגד מעשיהם של אברהם יצחק יעקב שהם צפונים לפניו. ומנין שהלשון הזה הוא לשון צפונה, שנאמר (שיר השירים ז) חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, אברהם יצחק ויעקב ישנים, עמרם בן קהת וכל הכשרים שהיו במצרים חדשים.. חבורתו של משה וחבורתו של יהושע וחבורתו של דוד ושל חזקיה ישנים, חבורתו של עזרא ושל הלל ושל רבי יוחנן בן זכאי ושל רבי מאיר וחבריו חדשים..
ד. שמות טו' - ויאמר אם שמוע תשמע לקול ד' אלוקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ד' רפאך. ברכות מ. - אם שמוע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע. זוהר ויחי רמג. - דודי צפנתי לך מהכא אוליפנא כל מאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות וידע למחדי מלין ולחדתותי מלין כדקא יאות, אינון מלין סלקין עד כרסייא דמלכא, וכנסת ישראל פתח לון תרעין וגניז לון, ובשעתא דעאל קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא בגנתא דעדן, אפיקת לון קמיה וקב"ה מסתכל בהו.. וחדי במטרוניתא..
ה. עולת ראי"ה ב' רעה' - חכם מה הוא אומר, מה העדות והחקים והמשפטים.. אף אתה אמר לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. החכם שואל על צורך הדינים הפרטיים והדקדוקים שבמצות.. אמנם באמת כל ההסתעפות וההתרחבות של המצוה פועלת היא התכלית והכונה כמו עצם המצוה.. ועי"ז שמתעמלים ת"ח בדקדוקי מצותי' של תורה.. חודר ומורגש טעם המצות בפי האומה בכללה.. ועל כן אמר לו, כהלכות הפסח העקריות.. כן מה שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, כדי שישאר טעם פסח בפיו, פועל הוא לקבוע את כל הרושם והטעם של המצוה.
ו. עולת ראי"ה א' צו' - וישב אברהם אל נעריו. אחרי כל ההתרוממות הנשגבה, אשר עברה על נפשו, לא פעל עליו שום דבר להפרד מאותה המדה הגדולה של השפעה על העולם.. הוא שב אל נעריו, על פי מצבם.. להעלותם ולשכללם. וישב אברהם בבאר שבע.. ובתוך המכסה של הפעולה הכללית, המתפשטת בגילויה, שם גנז את הגרעין של האורה, שהיתה בתוכה צפונה, שהסתגל לזה יצחק בהתעלותו המיוחדת, עד אשר נמסרה לעדת יעקב בברכת עולמים. "קורין את המקרא הזה צפונה לפני ד', זוכר הקב"ה עקידת יצחק" (מדרש רבה).
ז. עולת ראי"ה ב' רצ' - צפון.. שאע"פ שהשכל הוא לכאורה עומד במעלה עליונה מהרגש, אך זהו רק כ"ז שאין הרגש מתעלה למרום עזו, ע"פ כח השכל עצמו, אבל כשהשכל הגביה את מעלת הנפש למדרגה הגונה, אז הרגש מתעלה כ"כ עד הדברים היותר נשגבים, אין כח בשום שכל המתעצם בדברים וצירופי מאמרים להכירם, הם יהיו נרגשים בעומק מצפון הנפש.. ברך. אמנם עם כל התעלות עומק הרגש צריך האדם לדעת שדוקא מכל צדדי החיים יחד, ממדה היותר נמוכה, כשהיא רק נכונה וכשרה, עד המדה היותר רוממה, מקיבוץ כולם, יסודרו החיים הטובים הכלליים והפרטיים.. שע"י שכל הפרטים הם מגיעים להמטרה הנשגבה, המטרה בעצמה היא שבה לתן כח ועז להפרטים להרבות פעלים..
ח. עולת ראי"ה א' צו' - וירש זרעך את שער אויביו, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. הופעת ישראל בעולם בראשונה בצדו הגלוי, בתור עם בין העמים, עם מוקף משונאים, החפצים לבלעו, והוא מתגבר ומנצח אותם, זאת היא תכונת הברכה הגלויה בישראל. אבל כל זה רק מעבר והכנה לעתיד הגדול, אשר אור ד' הגנוז יתגלה על ישראל, וכל העמים יכירו כי לא עם פשוט בין עמי העולם הוא ישראל, אלא הופעת דבר ד' באנושיות ובכל ההויה, אז בהתגלותה של ההערכה הפנימית של כנסת ישראל ההולכת ונמשכת מתוך האור הפנימי הצפון, שנגמר בשולו, וערכו המשוכלל, בנסיון המקודש הנשגב הזה. לעומת שני ערכים אלה, החצון והפנימי, יבאו בזמנים שונים, בתחלה התכן הגלוי, וירש זרעך את שער אויביו אבל באחרונה הצורה הפנימית תתגבר, ותצא ממחבואה לאור עולם לעיני כל גויים, ויתברר לכל שאי אפשר שימצאו אויבים לגוי, שהוא נושא בתוכו ברכה לכל עמי התבל, ואז יתברכו בזרעך כל גויי הארץ.