אורם של שלמי ציבור שמוקרבים על ידי ישראל בשבועות בלבד הוא אור התעלות העולם וחומריותו אל שורשו האלוקי המאחד
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליב' אייר תש"פ
א. ויקרא כג' –והקרבתם מנחה חדשה.. לחם תנופה שתים.. חמץ תאפינה בכורים לד'. והקרבתם על הלחם שבעת כבשים.. ופר בן בקר אחד ואילם שנים יהיו עלה לד'.. ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים. והניף הכהן אתם על לחם הבכרים תנופה לפני ד' על שני כבשים קדש יהיו לד' לכהן. רש"י - לפי ששלמי יחיד קדשים קלים, הוזקק לומר בשלמי צבור שהם קדשי קדשים. רמב"ם מעשה הקרבנות א' ד' - כל קרבנות הצבור הן עולה או חטאת, ואין בקרבנות הצבור שלמים חוץ משני כבשים הבאים עם לחם התנופה בעצרת, והם הנקראים זבחי שלמי צבור..
ב. ויקרא ג' - ואם זבח שלמים קרבנו.. רש"י - שמטילים שלום בעולם. דבר אחר שלמים שיש בהם שלום למזבח ולכהנים ולבעלים. הכתב והקבלה - זבח.. לפי שבשר השלמים נאכל לבעלים וקורא לבני ביתו ולאוהביו ומיודעיו שיאכלו מזבחו ובמושב רעים יהלל את ה' ויספר להם חסדיו.. וכבשי עצרת הם סעודת שמחה לכהנים. זבחים נה. - שלמים קדשים קלים, שחיטתן בכל מקום בעזרה.. ונאכלין בכל העיר, לכל אדם, בכל מאכל, לשני ימים ולילה אחד. זבחים נד: - זבחי שלמי צבור.. שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון.. ונאכלין לפנים מן הקלעים, לזכרי כהונה..
ג. זבחים קטו: - דתניא, עד שלא הוקם המשכן.. והכל קרבו עולות. זבחים קטז. - והא כתיב ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים. אלא אימא.. כמ"ד לא קרבו שלמים בני נח, דאיתמר ר"א ור' יוסי בר חנינא, חד אמר קרבו, וחד אמר לא קרבו. מ"ט דמ"ד קרבו שלמים בני נח? דכתיב והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, איזהו דבר שחלבו קרב לגבי מזבח ואין כולו קרב לגבי מזבח, הוי אומר, זה שלמים. מ"ט דמ"ד לא קרבו? דכתיב עורי צפון ובואי תימן, תתנער אומה שמעשיה בצפון ותבוא אומה שמעשיה בצפון ובדרום. רש"י - ויזבחו זבחים שלמים. וסיני קודם הקמת המשכן.. הכל. בין לישראל בין לבני נח קרבו עולות אבל שלמים לא קרבו לבני נח ומשעת מתן תורה שנבחרו ישראל קרבו להם שלמים. שמעשיה בצפון - היינו עולה שטעונה צפון. אומה שמעשיה צפון ודרום - דהיינו ישראל שמקריבין עולות ושלמים.
ד. ויקרא כב' - ..איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לד' לעלה. מנחות עג: - אמר רב הונא שלמי העובדי כוכבים עולות.. אב"א, עובד כוכבים לבו לשמים. ואב"א קרא, אשר יקריבו לה' לעולה, כל דמקרבי עולה ליהוי.. מתיב רב שיזבי, אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים, מנחת עכו"ם. א"ר יוחנן, לא קשיא, הא ריה"ג הא ר"ע. דתניא.. מה ת"ל איש איש, לרבות את העובדי כוכבים שנודרין נדרים ונדבות כישראל. אשר יקריבו לה' לעולה, אין לי אלא עולה, שלמים מנין? ת"ל נדריהם.. דברי ר' יוסי הגלילי. ר"ע אומר אשר יקריבו לה' לעולה, אין לי אלא עולה בלבד. רמב"ם מעשה הקרבנות ג' ב' - ..העכו"ם אין מקבלין מהן אלא עולות בלבד..
ה. עירובין ב. - דאמר רב יהודה אמר שמואל, שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל – פסולין.. תוד"ה שלמים - ואם תאמר.. עולה ראשונה דתמיד של שחר נמי בעי פתיחת דלתות ההיכל.. וי"ל דקרא דהעולה.. למצוה ולא לעכב..
ו. אורות ישראל ט' ג' – אות ה' אות ברית הוא, קדושת הגוף בברית בשר ממש. כמו כן ברית העולם, הוצאת הארץ מקללתה, חידור האור הדעה היושר והקודש בכל השדרות המעשיות כולן בעומק פנימיותן, כשם שהוא הוה באדם הוה הוא בעולם כולו, מוכן נעשה העולם ומלואו לשמחת ד' במעשיו. אומות העולם אינם יכולים להשיג איך נעשה הבשר מקודש, איך נעשו התפקידים הגשמיים בעצמם אידאליים. הערלה מעכבת. יוכל השכל לשוט, להקיף, אבל לחדור לעומק הבשר, לעדן את הרצון היסודי שיהיו ערכיו ערכים מלאים קושט אמת וצדק, זה אי אפשר כי אם בעצת ד' הבאה על נחלת עולמים אשר לו, ישראל עם קרובו, זרע אברהם אוהבו, כרות ברית הקודש..
ז. אורות התחיה כח' – הקדושה שבטבע היא קדושת ארץ ישראל, והשכינה שירדה בגלות עם ישראל הוא הכשרון להעמיד קדושה בנגוד לטבע. אבל הקדושה הלוחמת נגד הטבע אינה קדושה שלמה, צריכה היא להיות בלועה בתמציתה העליונה בקדושה העליונה, שהיא הקדושה שבטבע עצמה, שהוא יסוד תקון עולם כולו וביסומו הגמור..
ח. אוה"ק ב' האחדות הכוללת כ' – כל מה שהעולם הולך ומשתלם מתאחדים יותר חלקיו, ותכונת האורגניות מתבלטת עליו יותר. ההתאחדות העליונה היא התאחדות שכל האדם ורצונו עם כל היקום, בכלליו ובפרטיו. ההתאחדות עם הענין הא-להי עושה פעולה זו במילואה, ואין כל פלא שהצדיקים הדבקים בד' רצונם הוא פועל בהויה, ותפילתם עושה פירות. וכן עתידה להיות כל האנושיות כולה, כמובן על ידי שתתגלה תחילה הסגולה הבכורית של ישראל, ותתפשט על כל, וימלא כבוד ד' את כל הארץ, וישמח ד' במעשיו. עולת ראי"ה ב' שה'- העולם כולו מתבכר בחג השבועות.. כל העולם שמח, כל העולם גדול הוא, כל הארץ היא של ד' בגילוי עליון. וישראל מתעלים להיות סגולה מכל העמים, ונשמתם של ישראל נראות בבהירותן הצחצחה, והאהבה והחיבה היתירה לכל נשמה ונשמה מישראל, לכל אחד בפני עצמו, מתגדלת לאין קץ, ממש כל אחד מישראל הוא מתגלה בתפארת עליונה, בהדר קודש כאבן חן שאין לו ערך וקצב, סגולה נפלאה.
ט. חיד"א לב דוד ל"א - ודע שכתב מהרי"א.. ששמע מהרב החסיד המקובל כמהר"ר חיים הכהן ז"ל תלמיד רבינו מהרח"ו ז"ל כי אין נכון בליל שבועות ללמוד משניות בשום אופן, דמשנה בסוד שפחה דמטרוניתא והלילה הזו צריכין לתקן המטרוניתא, אלא יתעסק ברזי אורייתא.. אוה"ק א' חכמת הקודש ק' - גדולתה של חכמת הרזים, של חכמת האמת, חכמת ישראל המקורית והאמתית, היא, מה שבשפע רוח הקודש שלה היא מעלה ומרוממת את כל הגשמיות לרוחניות, ואת כל הציורים שלהן, המוחשים והדמיונים, למרום האצילות, וההשכלה העליונה. וזאת היא סגולתה של תורת אמת, שכל ביטוייה, כל הוראותיה, כל האופנים של הסברותיה, אפילו כשהם יורדים למטה מאד מאד, עד לידי התפיסה היותר נמוכה של האדם היותר שפל, היא קולעת תמיד אל צלם א-להים שלו, ואל האור האצילי של נשמתו, שהיא תמיד שרויה בו בתור נקודה חיונית פנימית.