479. פרשת שמיני – אש ממים

קיום מצות ד' הביא גילוי שכינה באש ועבירת נדב ואביהוא הביאה עונש באש ובכל זאת הטהרה והקדושה במים אז מצות ד' היא אש או מים?

תגיות: מצוות, נדב ואביהוא, חסד וגבורה,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 479. פרשת שמיני – אש ממים

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכה' ניסן תשפ"א
א.    ויקרא ט' – ויהי ביום השמיני.. ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה.. ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימם לעלה. ושור ואיל לשלמים.. ומנחה בלולה בשמן כי היום ה' נראה אליכם. ויקחו את אשר צוה משה.. ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'.. ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם. ויקרא י' - ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה'. ויקרא יא' - אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. כי אני ה' א-להיכם והתקדשתם.. כי קדוש אני..

ב.     יומא לט. - תנא דבי רבי ישמעאל, עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר, ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם. שבת קח. - אשכחיה לרב, אמר ליה, מניין שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה. אמר לו, דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך - מן המותר בפיך.

ג.     קובץ א' קסא' - אנו צריכים לגלות מה שאנו מרגישים מהפעולות הטובות שהמצות פועלות עלינו, איך הן בונות את עולמנו, העולם היחידי והעולם הציבורי הלאומי שלנו. התפילין הם משכללים את ציורנו, יש להם סגולה לחקוק בנפש המניח אותם את התמצית של אותם הדברים הנאמרים בהם. האותיות פועלות את פעולתן על החקיקה הנפשית. התמצית הרוחנית הפנימית, שהיא תכלית הדברים של הפרשיות הללו, בונה היא בכל יום את הנשמה הישראלית, בונה היא כח הציור המיוחד אשר לישראל, שהוא נותן צביון סגנוני לכל תכונת החיים, לכל חיי הרוח והמוסר, לכל המהות הישראלית. ודוקא ע"י הוספה של מזון רוחני זה, שהלך הוא מדי יום ביומו ובסם את הנשמה של כל בן ישראל, הקיץ הרוח העברי, והיה תמיד נעור וחי, מוכן לסגולתו הפרטית. יסוד גדול הוא בחינוכה של האומה הישראלית, חקיקת רוחה על פי מצבה המיוחד. המאכלים, מאכלים שלה, מתאימים הם לרוחה פנימה. האסורים לה, מטשטשים הם את הרוח. אין אנו צריכים למצא את הטשטוש הזה בסגולת המוסר הכללי. המוסר הכללי של האדם הולך הוא בדרכים אחרים, איננו נזקק כ"כ לצירוף הנפש בהתחלות נטיותיה. דבר זה מיוחד לישראל. המאכלות האסורות מטמטמות את הלב, מאבדות את הרושם של ציור החיים המיוחדים לישראל, הקדושה הישראלית מתטשטשת על ידם, ושוב אין כחות הנפש מתקשרים בתכונה ישראלית, והיחידים הללו נעשים כמו אברים, שתוכן החיים הפנימיים של האומה, בעומק הרגשותיה, איננו נכנס בתוכן, נשמתם נפגמת. אין ליחיד שבישראל נשמה כי אם לקוחה מכללות האומה, זאת היא הסגולה של גוי אחד בארץ. הוי מי יגלה את פני הלוט, יראו ויכירו כמה צריך לכבד כל חק ודין.

ד.     ויקרא יא' - אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור.. וכי יפל מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא. וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם. רש"י - טהור הוא - למדך הכתוב שלא הוכשר ונתקן לקרות אוכל לקבל טומאה, עד שיבואו עליו מים. ריקאנטי - הטעם שאין אוכלין מקבלין טומאה אלא בהכשר, הוא סוד רמוז בדברינו כי מוצא האש מן המים כדאמרינן בספר יצירה [פ"א מי"ב] אש ממים. ספר הזוהר [ח"א לב ע"ב] מיא אעדו ואולידו חשוכא. ועל כן עד שיותן המים בהם לא יצא האש, והבן זה. וזהו מאמר רז"ל [בבא מציעא כב ע"ב] מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה.

ה.    בבא מציעא כב: - דרב פפא רמי, כתיב כי יתן וקרינן כי יותן, הא כיצד. בעינן, כי יותן דומיא דכי יתן. מה יתן לדעת, אף כי יותן נמי לדעת. רש"י - שידע בנתינה, והוכשר בעיניו, ועודהו הטל עליהן עדיין הן בנתינתו.

ו.      זוהר וירא קג: - ת"ח כד אוליד אברהם ליצחק.. והאי מיא אעדו ואולידו חשוכא. ר' אלעזר שאיל יומא חד לר"ש אבוי, א"ל האי דקרא ליה קב"ה יצחק.. אמאי, דהא אתחזי דעד לא נפק לעלמא קרא ליה יצחק, א"ל הא אתמר דאשא נטל מיא, דהא מיא מסטרא דגבורה קא אתיין, ותו לואי דאינון בדיחין לההוא סטרא במאני זמר ותשבחן לקביל האי סטרא, בגין כך יצחק איהו חדוה בגין דאתי מההוא סטרא ואתדבק ביה, תא חזי יצחק בדיחותא חדוה דאחלף מיא באשא ואשא במיא.. וקראת את שמו יצחק אנת ולא אחרא בגין לאחלפא מיא באשא ואשא במיא לאכללא ליה בסטריה.

ז.     דברים לג' - מימינו [כתיב- אשדת] אש דת למו. רמב"ן – ועל דרך האמת יגיד גם כן שהאש שהוא הדת היא מימינו, כי מדת הדין כלולה ברחמים. דברים ג' - ..תחת אשדת הפסגה.. יונתן - ..תחות שפכות מיא.. שמות ט' - ויט משה את מטהו על השמים וה' נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה.. ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד..

ח.    קובץ א' תקד' - האמונה היא שירת העולם העליונה, ומקורה הוא הטבע הא-להי שבעומק הנשמה, העונג של ההסתכלות הפנימית של אושר אין סוף. התורה הקצובה, היא בנויה ע"פ המסקנא של שירת קודש עליונה זו, בתקציבתה המעשית. מלאי הוד השירה, הם מצטערים לפעמים מדקדוק המעשי והגבלותיו, ומכל מקום, מתוך שהם יודעים שהעולם בשיעורים הוא עומד, וגם המאור השירי הוא צריך להתבסס ע"פ כלים קצובים, הם מקבלים באהבה, וממשיכים אור אהבה ושירה במשפטים הקצובים, ועל ידי סבלנות זו, הם עולים, והעולם מתעלה עמם. הפזיזים שנשמתם נשמת בוסר היא, אינם יכולים לסבול את התקציב, והם מלאים מרידות. אבל בתוך המרידה, נועם ד' חי, ואורו של משיח כשיגלה, ירפא את המשובות כולן, ושבו לבות בנים אל אבות, ובניך בוניך יהיו, כי יהיו לימודי ד', שבחכמה יסד ארץ.

ט.    קובץ א' קע' - המצות בונות הן את הנשמה, בין נשמת היחיד, בין נשמת הציבור. השירה הא-להית משוטטת ומרחפת על פני המצוות, וחודרת בתוכיותן. הרעיון הגדול של התוך המלא של אמונת א-להים, בצורתה הרוממה, המאשרת את החיים, הולך הוא ומתלוה עם כל מצוה בצורה פרטית המיוחדת לה. הצורה המיוחדת ההיא מתחקקת היא בנשמה, לפי התוכן של המצוה, ולפי הערך של הדבקות הנשמתית אל האור העליון שבמצוה, וכן הנשמה מתגדלת, וכחה מתרבה.