480. פרשת תזריע מצורע – מזכרון לעצמאות

אין ספק שתקומת מדינת ישראל היא נס עצום אבל מדוע שיבוא השפע הנפלא הזה מלווה עם בעיות רוחניות לא קלות?

תגיות: יום העצמאות, מנהיגות, מדינת ישראל, משיח,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 480. פרשת תזריע מצורע – מזכרון לעצמאות

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לב' אייר תשפ"א
א.    ויקרא יב' – אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים.. וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה.. ובמלאת ימי טהרה.. תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת אל פתח אהל מועד אל הכהן.. ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת וכפר עליה הכהן וטהרה.

ב.     נדה לא: - שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי, מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן. אמר להן, בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן. משך חכמה - לכן מביאה יונה לחטאת שאינה מנחת בן זוגה ואינה נזקקת אלא לבן זוגה. והעולה.. אחרי שהיתה אסורה לבא אל הקודש.. וכעת באה אל הקודש ובתודה לשמו יתברך על אשר שבה לאיתנה, "לא יראה פניו ריקם", והוא כעין קרבן ראיה. ומצאתי רמז על זה באזהרות ר' שלמה בן גבירול אות סה: "וטהרת הטומאה בקרבן הנראה וקרבן חטאה" - וקרא להעולה "קרבן הנראה". ריקאנטי - לפי האמת נראה לי סוד הענין על חטא נחש הקדמוני כטעם חטאת חובה, ובמקומו יתבאר בגזירת השם.

ג.     ויקרא יג' - אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת.. ויקרא יד' - זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו.. וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזב. וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים. את הצפר החיה יקח אתה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזב וטבל אותם ואת הצפר החיה בדם הצפר השחטה על המים החיים. והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים וטהרו ושלח את הצפר החיה על פני השדה.

ד.     סנהדרין צח. - אמר רבי אלכסנדרי, רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, וכתיב עני ורכב על חמור. זכו, עם ענני שמיא, לא זכו, עני ורוכב על חמור. א"ל שבור מלכא לשמואל, אמריתו, משיח על חמרא אתי, אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי. א"ל, מי אית לך בר חיור גווני. רבי יהושע בן לוי אשכח לאליהו, דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי, א"ל, אתינא לעלמא דאתי? א"ל, אם ירצה אדון הזה. אמר רבי יהושע בן לוי, שנים ראיתי וקול שלשה שמעתי. א"ל, אימת אתי משיח? א"ל, זיל שייליה לדידיה. והיכא יתיב? אפיתחא דרומי. ומאי סימניה? יתיב ביני עניי סובלי חלאים, וכולן שרו ואסירי בחד זימנא, איהו שרי חד ואסיר חד. אמר, דילמא מבעינא, דלא איעכב. אזל לגביה, א"ל, שלום עליך רבי ומורי. א"ל שלום עליך בר ליואי. א"ל, לאימת אתי מר? א"ל, היום. אתא לגבי אליהו. א"ל, מאי אמר לך? א"ל, שלום עליך בר ליואי. א"ל, אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי. א"ל, שקורי קא שקר בי, דאמר לי היום אתינא, ולא אתא. א"ל, הכי אמר לך, היום אם בקלו תשמעו. רש"י - כעני הבא על חמורו בעצלות. בר חיור גווני - כלום יש לך סוס בר מאה גוונין שחמור שלו כן הוא, במלתא בעלמא דחייה. סובלי חלאים - מנוגעים, והוא נמי מנוגע דכתיב (ישעיה נג) והוא מחולל מפשעינו וכתיב, חליינו הוא נשא. ישעיהו נג' – אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה א-להים ומענה. והוא מחלל מפשענו מדכא מעונתינו מוסר שלומנו עליו ובחברתו נרפא לנו. כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עון כלנו.

ה.    אורות התחיה לד' - ואל יפלא אם יש חסרונות במהלך החיים של העוסקים באמוץ הגופני ובכל החזוקים הארציים שבישראל, כי אפילו הופעת רוח הקודש צריכה ברור מתערובות צחצוחי טומאה שמתערבים בה, והיא הולכת ומטהרת, מתקדשת ומתבררת, פודה את עצמה מגלותה, עד שבאה לכלל דרך צדיקים ואור נוגה הולך ואור עד נכון היום. 

ו.      ישראל ותחיתו יד' - המעשים כלם עומדים בצורה עוברית, כל ההויה כלה נשמות אפרוחים או ביצים, ורוח א-להים מרחפת עליהם, ומשיח גנוז הוא בקן צפור, זהו היכלו, והאפרוחים מתפתחים ומתגדלים והביצים מתחממים, והולכים ומתקרבים לצורת הוית החיים והמפעל, ובכללות-הכל הכל כלול, הכל פועל, לא יחסרו גם כל הכחות השוללים, שגם הם מצטרפים להוציא כלי למעשהו, כמו הכחות החיוביים. והכחות השוללים, שהם מצטרפים אל הכל לעשות את הצביון של המטרה העליונה, שם בעמק ירידתם אורה חיובית עליונה גנוזה. תחת העוני הנורא עשר עליון גנוז וחי, קב"ה וחד מסכנא הם המה יושבים בהיכל קן צפור. וטהורי לב היודעים רזא דמלה דשטותא, ואיך היא מצטרפת להאיר רזא דחכמתא, כרב המנונא סבא, הם דרים בהאי מגדלא ומסתכלים הם במפלאות תמים דעים באור ישועתו. וחבלי משיח הפנימיים, הם חבלי משיח עצמו. רמב"ם הל' טומאת צרעת יא' א' - שלחה וחזרה, חוזר ומשלחה אפילו מאה פעמים..

ז.     שבת לג: - אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה. עין איה שם ער' - הקדושים הללו, שהנזרם משאון החיים ומכל חיי החברה ומהומותיהם עשה להם רב ברכה בחיים היותר מלאים של הצורה הא-להית אשר באדם, בהוסיפם אור חכמת א-להים ודעת קדושים, לא היתה יכולה ידיעה זו, של מציאות אפשרותם לצאת עוד אל החיים החברותיים, להיות קובעת מקום באמצע חייהם, כי תחת ששון הריעות והחברה היותר שלמה, הלא היה להם יותר ויותר אור ד' וששון הדעות העליונות.. אמנם הלא מאת ד' היתה זאת, שבהתמלאם עז קדושה עליונה וחכמה נשגבה למעלה לראש, עוד יצאו וישפיעו על בני דורם. ותחת המחאה שעל החיים, היוצאת מאנשים הנשאים מאד, העורגים אל הסדר היותר עליון ומאיר בחיים, יהיו חמושים בעצה וגבורה, איך לתן מהלכים לחיי ההוה שיבאו למטרתם הנעלה ונשגבה. ע"כ לא מאמצע מקום משכן קדשם היתה יכולה לצאת הדאגה איך להודיעם את הדרך אשר כבר נפתחה לחברם עוד עם החיים, כ"א מצד פתחא דמערתא. ולא בדרך ישרה כאילו להם הדבר נוגע, כי מה חסר למתענגים על ד' ועל טובו, כ"א מצד הדאגה הכוללת לתיקון העולם, היא עבודת אליהו בעולם, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ולהכשיר לבן של ישראל לאור פני מלך חיים אביהם שבשמים, ממנו יצאה ההערה, בדאגה, איפה למצא הקשר, שידיעה זו דמית קיסר ובטלה גזירתא, תגיע עד לבו של בר יוחאי.. והדאגה הכוללת של טובת הכלל.. נגעה עד לבבם, עד שהקשיבו רב קשב, ופנו לדברי אליהו האמורים באורח הערה כוללת.