איך עצמו של יום הכפורים מכפר? ומה פשר הכרזת המשיח כאילו בכל יום הוא יכול להופיע? האם אין מדובר בתהליך גאולה ארוך?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לט' אייר תשפ"א
א. ויקרא טז' – וידבר ד' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה'.. דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש.. בזאת יבא אהרן אל הקדש.. וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם.. וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם.. כי ביום הזה יכפר עליכם.. רש"י – השכן אתם בתוך טומאתם. אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם.
ב. יומא פו: - שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי, שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש. אמר, שלשה הן, ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על עשה ושב, אינו זז משם עד שמוחלין לו.. עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה, ויום הכפורים מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם.. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אבל מי שיש חילול השם בידו - אין לו כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק. אלא כולן תולין, ומיתה ממרקת..
ג. אלשיך- אל יעלה על רוחך כי רעים וחטאים היו בעיני ועל כן מתו, כי אדרבא בקרבתם לפני ה' שהוא בשביל קרבתם שהם קרובים אל ה'.. והוא מאמר משה.. בקרובי אקדש. וזהו אומרו בקרבתם, ולא אמר בהקריבם.. אור החיים - שהגם שהיו מרגישים במיתתם לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות חשיקות מתיקות עד כלות נפשותם..
ד. סנהדרין צח. - אמר רבי אלכסנדרי, רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, וכתיב עני ורכב על חמור. זכו, עם ענני שמיא, לא זכו, עני ורוכב על חמור. א"ל שבור מלכא לשמואל, אמריתו, משיח על חמרא אתי, אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי. א"ל, מי אית לך בר חיור גווני. רבי יהושע בן לוי אשכח לאליהו, דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי, א"ל, אתינא לעלמא דאתי? א"ל, אם ירצה אדון הזה. אמר רבי יהושע בן לוי, שנים ראיתי וקול שלשה שמעתי. א"ל, אימת אתי משיח? א"ל, זיל שייליה לדידיה. והיכא יתיב? אפיתחא דרומי. ומאי סימניה? יתיב ביני עניי סובלי חלאים, וכולן שרו ואסירי בחד זימנא, איהו שרי חד ואסיר חד. אמר, דילמא מבעינא, דלא איעכב. אזל לגביה, א"ל, שלום עליך רבי ומורי. א"ל שלום עליך בר ליואי. א"ל, לאימת אתי מר? א"ל, היום. אתא לגבי אליהו. א"ל, מאי אמר לך? א"ל, שלום עליך בר ליואי. א"ל, אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי. א"ל, שקורי קא שקר בי, דאמר לי היום אתינא, ולא אתא. א"ל, הכי אמר לך, היום אם בקלו תשמעו. רש"י - כעני הבא על חמורו בעצלות. בר חיור גווני - כלום יש לך סוס בר מאה גוונין שחמור שלו כן הוא, במלתא בעלמא דחייה. חיור - מאה בלשון פרסי. סובלי חלאים - מנוגעים, והוא נמי מנוגע דכתיב (ישעיה נג) והוא מחולל מפשעינו וכתיב, חליינו הוא נשא. ואינו מתיר שני נגעים יחד, דסבר, אי בעי לי לצאת וליגאל את ישראל לא איתעכב כדי קשירת שני נגעים.
ה. ישעיהו נג' – אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם.. והוא מחלל מפשענו מדכא מעונתינו מוסר שלומנו עליו ובחברתו נרפא לנו. מלבי"ם – היו אומרים שה' מעניש אותם על שלא הרעו לישראל. המבארים שישראל סבלו כדי לכפר עונות העכו"ם רחוק מן השכל, שיסבול הבלתי חוטא בעבור החוטא. ושירפא החולה במה שמכים את הבריא.
ו. אורות התשובה יא' ו' - על פי יסוד הרזים, כל מעשה הטוב של הרשע הולך למקום הרשעה והטומאה.. ובישראל "גוי צדיק שומר אמונים", שהקב"ה מדקדק עם "סביביו" "כחוט השערה", ובכללותם "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם". הרי כל חטא שבא ממקור כזה שרובו טוב, מה שהוא אות שבאמת בפנימיותו כולו הוא טוב, יש בו, באמת, בגנזי פנימיותו אור גדול וישועה רבה.. אלא שכך היא המדה, שהטוב והבנין העולה מתוך החטא צריך הוא שיזוקק הרבה עד שיהיה עולה לשכלול היצור כולו, והזיקוק הוא מדת היסורין ממרקי החטא, כלומר: המזקקים את החטא הבא מעומק הטוב - מכל כיעור החיצוניות שלו, ומעמידים אותו על יסודו הפנימי החי חיי אמת וקודש. ומתוך שאין דבר אבוד בכל מעשיהם של צדיקים, "ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח", על כן צריך כל חטא, גם קל וקטן שבקטנים, להזדקק, כדי להיות מוכשר לשמש אותו הפועל הכללי העליון והמצוחצח, שנועדה לו כל תנועה של נשמה קדושה.. והזדונות המתהפכים לזכויות אינם צריכים ליצירה חדשה כי אם להתגלות מקוריותם.
ז. ישראל ותחיתו ל' – צריכים לעורר את תחית ישראל בכל הכחות המכונסים באומה, בכל תורתה, בכל אמונתה, בכל מדותיה, בכל טובה, בכל עשרה, בכל כחה, בכל הגיונותיה, בכל שירתה, בכל עצמה, בכל חום חייה, בכל שכלה והשכלתה, בכל מרצה ונצחון כשרונותיה. את כל האורות כולם שבקרבה צריכים להוציא מחביון הגניזה לאור החיים.. הכל ביחד מוכרח להיות מוקף, והכל דורש את תפקידו וקורא בקול גדול: עורי, עורי!
ח. ישראל ותחיתו ט' - המינות מתוך שיצאה מהמחנה אל החוץ הרי היא נפרדת, מחרפת ומגדפת.. המדמה בחולשתה הפנימית כי הגוף וכחותיו והעולם החמרי והופעותיו, בחירת האדם ורצונו בכל ערכיו, הנם דברים מופרדים, שיכולים לסכל את עצת ד' העליונה, ותוכל לפי זה ברית עולמים להיות מופרת ע"י סבות צדדיות כחטאות ישראל.. ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, כי א-להי עולם ד' עושה שלום ובורא רע והכל עבדיו. "ולא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו ד' צבאות שמו", והעולם הגשמי עם כל עומק הרשעה המקננת בבשר, הכל קשור בתנאים שחקק בהם צור עולמים בעולמו, שהוא רשות היחיד של יחידו של עולם, אין עוד מלבדו, "אפילו מעשה כשפים שמכחישים פמליא של מעלה". ונשמת ישראל באור עליון זה היא שרויה ממקור חיים עליונים הללו היא מקבלת את שפעת חייה, על כן תורתו תורת עולמים, ברית עולם לא תשכח, ולא תוכל שום הגברה חצונית או רוחנית פנימית לעבור את פי ד' ולסור מחקותיו חקות עולמים.. ולהגשים ולגלות בחיים ובמעשה תוצאת תורה עליונה זו, קרואים אנו לאורו של משיח, שיתנוצץ מכל העברים, מכל מסבות החיים, מכל הבחירות, מכל העצות, מכל משטרי הטבע, מכל ההשכלות ומכל הקדושות, מכל הנסים ומכל הנפלאות, והעני הרוכב על החמור בעצמו עם ענני שמיא כבר אנש אתה.