530. פרשת קדושים – צריך רק לרצות

מהו הסוד של קדושת ישראל, איך היא מתחברת לחיים, ומדוע דוקא רצון האדם תופס בקדושה הישראלית תפקיד כה מרכזי?

תגיות: רצון, כח רצון, קדושה,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 530. פרשת קדושים – צריך רק לרצות

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכו' ניסן תשפ"ב
א.    ויקרא יט' – דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ד' א-להיכם. איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני ד' א-להיכם. אל תפנו אל האלילם ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני ד' א-להיכם. וכי תזבחו זבח שלמים לד' לרצנכם תזבחהו. רש"י - תחלת זביחתו תהא על מנת נחת רוח שיהא לכם לרצון, שאם תחשבו עליו מחשבת פסול לא ירצה עליכם לפני. ורבותינו למדו (חולין יג.), מכאן למתעסק בקדשים שפסול, שצריך שיתכוין לשחוט. רמב"ן - שתהיה עבודתכם לרצון לפניו וירצה בכם כעבד יתרצה אל אדניו בעשותו כל אשר יצונו.. ואומר זה בשלמים.. מפני שהשלמים מדתן של ישראל, כמו שאמרו רבותינו (זבחים קטז.) לא הקריבו בני נח שלמים, והמשכיל יבין.

ב.     זבחים קטז. – דאיתמר, ר"א ור' יוסי בר חנינא, חד אמר: קרבו [שלמים בני נח], וחד אמר: לא קרבו. מ"ט דמ"ד קרבו שלמים בני נח. דכתיב: והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, איזהו דבר שחלבו קרב לגבי מזבח ואין כולו קרב לגבי מזבח, הוי אומר: זה שלמים. מ"ט דמ"ד: לא קרבו. דכתיב: עורי צפון ובואי תימן, תתנער אומה שמעשיה בצפון ותבוא אומה שמעשיה בצפון ובדרום. רש"י - אומה שמעשיה צפון ודרום - דהיינו ישראל שמקריבין עולות ושלמים.

ג.     אורות הקודש ב' הקודש הכללי ד' - כיצד היא הקדושה, מאירים את הדעת בבירור ההכרות היותר טהורות ועליונות, מתוך מילוי האורה של ההכרה בא החפץ הקבוע להיות תמיד שרוי בספירה כזאת שחיי הרוח העליונים שולטים שם. מתוך התגברותה של ההכרה, המכה גלים בתהום החפץ, מתפתחים רשמי הענוגים העליונים, הקישור הנפשי לצורה של חיים רוממים הולך ומתחזק, עד שמרכז החיים הולך ונקבע במרומים הללו. חושי הבשר הולכים ומתעדנים, וכל המשך הנאוה שלהם מתמזג בהופעה של אצילות קודש, עד ששלהבת החיים ועירותם נעשה כולו קדוש ונשגב. החיים הרגילים אינם מתבטלים מתכונתם, השיג והשיח האנושי הרגיל, חיי הגוף היחידי, וחיי החברה, הנמוס והכבוד, אינם מתטשטשים, אבל הם עולים במעלה אידיאלית. מהות החיים מתרוממת, מגמתם מתקדשת. הרצון לטוב עליון, כללי ומקיף, ועם זה גם פרטי וחודר, הולך ומתבטא בביטוי חי בההגלמה המעשית. הגודל של החיים הא-להיים, חיי הקודש שבמציאות.. הולכים ומשתלמים, והאדם כולו נעשה בכל הרגשותיו, מחשבותיו, רצונותיו וחפציו, מדותיו, תאותיו, הרהוריו, וחזיונות דמיונו, כולו מלא שרשים איתנים, שיונקים מכל ההויה הטבעית, ושלמעלה מן הטבע, שמתמימים את החיים המוגבלים עם החיים שלמעלה מכל גבול, שעושים תמיד את האדם היחידי לכח מרכז את הכל, בלהט אידיאל קבוע, רם עד אין קץ, וחובק את כל, עד בלי אבד גם ניצוץ קל. ויושר א-להי, ואמת שמימית נצחית, ומוסר אנושי, ודרכי שלום ונועם, מתלכדים יחד.

ד.     תהלים קמה' - פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. רש"י - כדי פרנסתו הוא משביע את טובו ואת רצונו ואת ברכתו. מלבי"ם - הרצון פותח את ידך ומשביע לכל חי.. וזה יהיה בעת רצון.. רד"ק - שאתה נותן להם אכלם בהשפעה, עד שישבעו, רצון, כל אחד לפי רצונו. מצודת דוד - אתה פותח את ידך ומשביע לכל חי לפי רצונו ותאותו.

ה.    תהלים קז' - כי השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא טוב. צדקת הצדיק רמח' – עיקר האדם הוא החשק שבלב, שבו הוא יתרונו על המלאכים, והוא הנקרא יצר.. והאבות נקראים איתנים, שמעתי פירושו עקשנים, פירוש שהיה להם תוקף החשק בוער כאש, שלא ישקוט ולא ינוח עד שיגיע למילויו. רנ' – הניצוח אדם לאדם הוא גם כן כפי גודל החשק של אדם בניצוח, אם מתגבר מאד אז הוא גובר, אם הם אך שוים במידת המשפט.. שם רנא' – על ידי החשק הוא כלי קיבול להשראת שכינת ד' יתברך.. כוזרי ה' כז' - אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה, כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף, עד שיחוננו אבניה ועפרה.

ו.      אורות הקודש ב' החיות העולמית לב' - הרצון העולמי, המחולל את החפצים כולם, המשביע לכל חי רצון, הממלא כל נשמה בטל חיים, הגואל משחת את כל החיים, המקבל שפעת אור מכל המקורות העליונים מזילי החיים, ומופיע על כל אור וחיים, המרעיף טל חיים על התכונה העולמית כולה, על תבנית כל, הוא יסוד עולם, צדיק עליון, עמו אור זרוע ושמחת ישרי לב. בהופיעו בכל הדר כבודו, בתכונה ההוית של העולמים כולם, בצורתם הכללית המאחדת כל, אין קץ לששון, ואין תכלית לשמחת לב ועונג נפש, אשר ימלאו חדרי חדרים של כל עולמי עד, מרום עזם, מגדולת גדלם, עד שפל חולשתם וקטנות קטנם. אשרי אדם עז לו בך, אשרי שותה ממעיני עדניך, בלכתו בדרך צדיקים, ובהדבקו באור תורה, בזיו חכמה ויפעת צדק ומשרים, לכונן ולבנות, ליסד ולשכלל, פאר כל צבי, והדר כל צניף תפארה.

ז.     פנקסי א' פנקס ט' (ירושלים) ט' - מה אני רוצה, למה אני שואף, זהו דבר שצריך להתברר לי באופן בהיר ומובלט. אני רוצה להאיר אור אמונה, אור קדושה, בארץ ישראל, בארץ ישראל העברית, בארץ ישראל ההולכת ונגאלת, באותה ארץ ישראל ההולכת ומתנערת מעפרורית הגלות, המנוולת ומדכאת. ואם כן, האמונה והקדושה וכל ענפיהן, בכל מעמקי שרשיהן, מוכרחים להיות בראשונה נגאלים גם הם, וביחוד הם, מכל מארה גלותית. אנחנו חייבים לגאול את השכינה, השורה בתוכנו, מתוך גלותה, ולהאיר בארץ ישראל אורה של אמונה וקדושה נגאלת, קדושה של עם חי בארצו. והעם הזה, הוא העם, שמקור הקדושה, בכל רעננותה, תפארתה וגבורתה, העתידה להופיע בעולם, לתשועת כל יצור, שלו הוא, הוא יוצרה, הוא חותמה, הוא הערב בעדה, בשביל כל התבל, להכשרת עתידה. הלאה כל הבטלנות המעכרת את הוד הקודש. הלאה כל הרשעות, המבלעה את נחלת הקודש, שהיא מתגנבת בתוך חגוי הקדושה הגלותית. אמונה וקדושה טהורה ישראלית הראויה להיות גם עוברת לסוחר, להחיות עמים רבים, להסיר כל רוכסי החיים של היחידים ושל הצבורים, לעטר את כל הנשמות בעטרות הוד נצחיות, ולחסן את כל הרוחות ואת כל הגויות בחוסן ישועות חכמת ודעת: זהו התוכן של מעין הישועה, שיצא מגילויה של הגאולה הארצי-ישראלית, ההולכת וצועדת לפנינו. אשרי מי שיכיר בה את עז ד', את רוח קדשה, ואת רעם גבורת א-ל חי אשר בקרבה.