המצות והיין, שני הפכים, הזריזות וישוב הדעת, החדשנות והעתיקות, הצעירים והזקנים, משילוב שניהם יחד צומחת הגאולה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליב' ניסן תשע"ח
א. פסחים קח:- תנו רבנן, הכל חייבין בארבעה כוסות הללו, אחד אנשים ואחד נשים, ואחד תינוקות. אמר רבי יהודה, וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין? אלא מחלקין להן קליות ואגוזין בערב פסח, כדי שלא ישנו, וישאלו. אמרו עליו על רבי עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות.. רבי אליעזר אומר, חוטפין מצות בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו. תניא, אמרו עליו על רבי עקיבא: מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבית המדרש חוץ מערבי פסחים..
ב. אבות ד' - רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר הלומד מן הקטנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו, והלומד מן הזקנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. רבי אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו. פיה"מ לרמב"ם - יאמר ר' יוסי, שחכמת הצעירים יש בה ספקות, ושאלות בלתי מבוררות ובלתי שלימות מן הקושיות, לפי שלא ארך להם הזמן עד שיחזרו על ידיעותיהם ויסלקו ספקותיהן. ואמר רבי, אל תבחן היין על פי כליו, כי יש כלי חדש שבו יין עתיק, וכלי עתיק ריק, שאין דבר בו, כך יש צעירים ששאלותיהם ומדעיהם מבוררים, לא יתערב בהם בלבול, כמו היין העתיק אשר נפרדו שמריו ועכירותו ממנו, ויש זקנים שאין חכמה להם כלל, וכל שכן שיש להם חכמה מבולבלת ומעורבבת.
ג. בראשית רבה פח' ה' ו' - ויספר שר המשקים והנה גפן לפני, אלו ישראל, שנאמר (תהלים פ) גפן ממצרים תסיע, ובגפן שלשה שריגים, משה אהרן ומרים, היא כפורחת, הפריחה גאולתן של ישראל, עלתה נצה, הנצה גאולתן של ישראל, הבשילו אשכלותיה ענבים, גפן שהפריחה מיד הנצה, ענבים שהנצו מיד בשלו, וכוס פרעה בידי, מכאן קבעו חכמים ד' כוסות של לילי פסח, א"ר הונא בשם ר' בנייה כנגד ד' גאולות שנאמרו במצרים, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, רבי שמואל בר נחמן אמר כנגד ארבע כוסות שנאמרו כאן, וכוס פרעה בידי וגו', ונתת כוס פרעה וגו', רבי לוי אמר כנגד ד' מלכיות, רבי יהושע בן לוי אמר כנגד ד' כוסות של תרעלה שהקב"ה משקה את עובדי כוכבים.. וכנגדן הקב"ה משקה את ישראל ד' כוסות של ישועה לעתיד לבא.. כוס ישועות כוס ישועה אין כתיב כאן אלא כוס ישועות אחד לימות המשיח ואחד לימות גוג, אמר לו את בשרתני בשורה טובה אף אני אבשרך בשורה טובה, בעוד שלשת ימים.. וירא שר האופים.. והנה שלשה סלי חורי, אלו שלשה מלכיות הראשונות, ובסל העליון, זו מלכות הרביעית.. והעוף אוכל אותם, ומשאכל את העליון אח"כ אוכל את התחתון, א"ל את בשרתני בשורה רעה אף אני מבשרך בשורה רעה, בעוד..
ד. תהלים קד' - ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד.
ה. ויקרא י' – ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל.. ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני ד' אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני ד' ותאכל אותם.. רש"י – ר' אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן. ר' ישמעאל אומר שתויי יין נכנסו למקדש.. סנהדרין נב. - היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן, אמר לו נדב לאביהוא, אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור. אמר להן הקב"ה הנראה מי קובר את מי. אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי, נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני. רש"י - הרבה גמלים זקנים שטעונים עורות גמלים יונקין שמתו. בכרי מדין ועיפה (ישעיה ס) ומתרגמינן הוגני, בכרה קלה (ירמיה ב) היינו גמלא נערה.. ועסקיה רעים מחמת שלא הורגלה לטעון משאוי. שו"ע תעב' ח' - צריך לשתות ד' כוסות על הסדר, ואם שתאן זה אחר זה שלא כסדר, לא יצא.
ו. ויקרא רבה יא' - ולזקני ישראל. אר"ע נמשלו ישראל לעוף מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפים כך ישראל אין יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם. אדר היקר א' – נמשלו ישראל לעוף, מה עוף אינו פורח בלי כנפים, כך ישראל אינם יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם. בעת התמוטטות הרוח, ישפל איש. שאלת החיים תהפך כולה רק לשאלה מכנית שפלה, כלומר איך משיגים עצים להסיק את התנור הקטן, לחמם על ידו את בית החמר "האדם". והעצים הללו עולים ביוקר מפני שהם "לחם", ע"כ רבה היא העבודה להשיגם. אמנם הבית הזה יש לו ג"כ חלונות שעל ידם נכנסים קרני אורה, והם מפריעים את המנוחה השוממה שבקרבו, ע"כ צריך הוא ג"כ לאמצעים הסותמים את החלונות הללו, שעל פי הכרח זה נוצרו כל החכמות היפות להמתת הזמן. כשהסגנון הזה עולה מכל ההוראה של החיים ההוים, אין אנו יכולים לשער עד כמה רוח הכלל עלול הוא להיות שוקע ויורד. והשקיעה היא עמוקה עד אין חקר. מתחלת מעוממות זוהר המוסר הנשגב, ויורדת עד שכחת הצורה האנושית. מחלת הירידה הזאת כשבאה להזדווג לישראל, היא מכשלת את כחו אלפים מונים יותר ממה שהיא מכשלת כחם של כל עם ולשון. עם זה שהוא בעיקרו ממלכת כהנים וגוי קדוש , שכל חייו הכלליים המה שאיפה גדולה, אדירה וארוכה, לרוממות רוח נשגב ונעלה, כשערך החיים, בחומריותם ורוחניותם, יורדים עד שפלת הדיוטה התחתונה של החומריות הגסה לבדה, ימלא מכאובים, הפסק נשימה, פרעות בדפיקת הלב ופרפור אברים. "ישראל נמשלים לעוף", הוא נוצר לעוף והוא מוכרח לעוף, לבו ובשרו ירננו אל א-ל חי . אבל איך יתנשא לעוף ורגליו טובעו בבוץ, וכל מרחב החיים מלא תוהו ובהו וחשך ביחש לממשלת הרוח ואצילות הנפש. עת אשר יתקפו היאוש, ויאמר יעקב אולי זהו גורלו, כעת, ללכת על גחון, ללחך עפר, ישא ישראל עיניו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם, ורוממות שאיפותיהם. מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה. אז יכיר את תוכן חייו, אשר אם כי שאלת הלחם היא שאלה גדולה שצריכה פתרונים, אבל ידע נאמנה כי לא היא תהיה כל הסכום של שאלת חייו הכלליים. ורוח חיים חדשים, חיים טבעיים לו, חיים של קדושה ועדינות רוח, ימלאהו, וילך במסילתו לסול לו דרך אשר בה ועל ידה יגיע לכל חפצו, עד שגם שאלת הלחם תהיה יותר קרובה להפתר כי חפץ ה' בידו יצלח. על כן גדול הוא ערכה של פעולת סיפור תולדותיהם של צדיקים לישראל.. של חיי איש הרוח, המתרומם מעל החפצים הפעוטים של המון החיים, וחי כולו באויר של קדושה וטהרה, של צדק ומישרים..