פרשת שמיני – שבע יפול צדיק וקם

דף מקורות - פרשת שמיני – שבע יפול צדיק וקם

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליז' אדר ב' תשע"ד
א.    ויקרא ט' – ויהי ביום השמיני.. רש"י - שמיני למלואים, הוא ראש חודש ניסן, שהוקם המשכן בו ביום..

ב.     ויקרא ח' לג' – ומפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים, עד יום מלאת ימי מלואיכם, כי שבעת ימים ימלא את ידכם. שם כח' – ויקח משה.. ויקטר המזבחה.. רש"י – משה שימש כל שבעת ימי המלואים בחלוק לבן. שם כב' – ..איל המלואים.. רש"י – איל המלואים איל השלמים שהמלואים לשון שלמים, שממלאין ומשלימין את הכהנים בכהונתם.

ג.     ויקרא ט' - ..ויצאו ויברכו את העם, וירא כבוד ד'.. - אמרו ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. לפי שכל שבעת ימי המלואים, שהעמידו משה למשכן, ושמש בו, ופרקו בכל יום, לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה, משה רבינו, כל הטורח שטרחנו, שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עון העגל. לכך אמר להם, זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' (פסוק ו), אהרן אחי כדאי וחשוב ממני, שע"י קרבנותיו ועבודתו, תשרה שכינה בכם, ותדעו שהמקום בחר בו.

ד.     שמות מ' – ויהי בחודש הראשון.. באחד לחודש הוקם המשכן. רא"ש ויקרא ח' - בת"כ, דכל ז' ימי המלואים, היה משה מעמיד המשכן שחרית, ומפרקו ערבית, ובשמיני הקימו ולא פרקו, ולכך נאמר הוקם המשכן.

ה.    משלי כד' – כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה. סנהדרין ז. - ההוא דהוה קאמר ואזיל: שב בירי לשלמנא, וחדא לעביד ביש. אמר ליה שמואל לרב יהודה: קרא כתיב, כי שבע יפול צדיק וקם.

ו.      בראשית לג' – והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו. ב"ר וישלח עח' ח' - וישתחו ארצה שבע פעמים, למה שבע על שם, כי שבע יפול צדיק וקם.. א"ר חנינא בר יצחק לא זז משתטח והולך משתטח והולך עד שהכניס מדת הדין למדת רחמים. אלשיך - ובמדרש (זהר ח"א, קעא:) אמרו כי לא לאחיו השתחוה כי אם אליו יתברך, ופירשו אומר והוא עבר לפניהם, שהיא השכינה, כד"א והוא אסור בזיקים, והוא עומד בין ההדסים. ולפי זה יתכן אומרו עד גשתו כו' טרם יזכיר שבא עשו, שהיה לו לומר וירא את עשו אחיו וישתחו ארצה כו' עד גשתו אליו, אך לא יצדק עד גשתו אל מי שלא נאמר שהיה רחוק תחלה. וגם אומרו מלת עד שני פעמים עד גשתו עד אחיו. וגם לא יצדק אומרו וישתחו בבלתי הזכיר למי. אך הוא, כי 'והוא' שהוא שכינה עבר לפניו, וישתחו שבע פעמים עד גשתו עד השכינה הנזכרת במלת והוא, ואחר כך עד אחיו.

ז.     מיכה ז' – אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך, ד' אור לי. מלבי"ם - אל תשמחי אויבתי לי על מה שאני בגלות, כי נפלתי קמתי, מה שנפלתי לעמקי בור, על ידי זה אקום ואתעודד, כי על ידי זה אושע.

ח.    זכריה ג' – שמע נא יהושע הכהן הגדול.. כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע, על אבן אחת שבעה עינים.. רש"י - יסוד הבית אשר יסדתם בימי כורש ובטלו על ידיכם ואותו היסוד ועובי החומה היה מעט בעיניכם כמו שמפורש בעזרא ובנבואת חגי. על אבן אחת שבעה עינים - סופו להרחיב על א' שבעה וכן תרגם יונתן.. ולי נראה שבעה עינים, על שם עיני הקב"ה, שבעיניו ולבו להוסיף עליו על אחד שבעה.. רד"ק -  ..שבעה עינים ר"ל שמירות רבות מאת האל ית' מפני הצרים החושבים להשבית מלאכתם..

ט.    זכריה ד' – ידי זרובבל יסדו הבית הזה, וידיו תבצענה.. כי מי בז ליום קטנות, ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל, שבעה אלה עיני ד', המה משוטטים בכל הארץ. רש"י - כי מי בז ליום - שיוסד הבית אשר הוקטן בעיניהם, כמו שנאמר (בעזרא ג) ורבים מהכהנים אשר ראו הבית הראשון, ביסדו זה הבית בעיניהם, בוכים בקול גדול, ובנבואת (חגי ב) הלא כמוהו כאין בעיניהם, ישמחו עתה כשיראו את האבן הבדיל התלויה בחוט המשקולת אשר ביד אדריכל ראש הבונים, שמכוון בה ראש הפינה, וזו תהיה ביד זרובבל.

י.      מלבי"ם - שעתה היה מספר השבעה מרמז על הנהגת הטבע ע"י שבעת המשרתים במערכה שהוא שבעה כוכבי לכת, ואז יראו כי שבעה אלה החקוקים באבן.. עיני ה' המה, אינם עיני הכוכבים והמזלות, רק יציירו עיני ה' והשגחתו בעצמו בבלי אמצעי, והם יהיו השוטטים בכל הארץ, שאז ישגיח השגחה נסיית פרטיית..

יא.   מאמרי הראי"ה 483 - ..המקור של החולשה שנחלשה היהדות הנאמנה, בכוחה והשפעתה בתוך חלקים רבים שבשטח הישוב ההולך ומתחדש בארצנו הקדושה.. עלינו להודות שהסיבה העיקרית לזה, היא מפני שהקהל הקדוש, שומרי תורה ומצוה מכל השדרות ומכל המפלגות, התרשל לצערנו הגדול הרבה יותר מידי, בלקיחת חלק בכל התנועה הקדושה של ישוב ארץ ישראל ושל שיבת בניה לתוכה.. למרות מה שמעוררי התנועה הראשונים, היו דוקא אנשי קודש, גאונים וצדיקים מצוינים, כמו הגר"א גרידיצר והגאון ר' צבי הירש קלישר ז"ל.. למרות מה שכל עין בוחנת היתה צריכה לראות בכל אלה הפעולות את מעשה ד' כי נורא הוא, ואת הזרוע הנטויה לטובה על שארית ישראל, לסלול בעדם דרך של גאולת ותשועת עולמים, - לצערנו הגדול דוקא חלקים גדולים מהשדרות היותר קדושות והיותר טהורות בקרבנו, לא נפקחו עיניהם להיות מוארים בהאור של האמונה הגדולה הזאת, ובשביל כך רפו ידיהם מאד.. ועל זה אנחנו יכולים להמליץ את מאמר חז"ל (סוטה מח:) על הפסוק מי בז ליום קטנות, 'מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנם לעתיד לבוא? קטנות (אמנה) שהיה בהם, שלא האמינו בהקב"ה', וח"ו לומר שצדיקים הם קטני אמנה, אבל לצערנו, דוקא על החזון של ישועת ישראל בשיבת שבותם לארצנו הקדושה, שעל זה נאמר, שהיא צריכה להיות הולכת ובאה קמעה, -  ..אמונה זו לדאבון לבבנו היתה מצומצמת דוקא אצל הצדיקים בדורותינו, כלומר, אצל החלק הרחב של כשרי ישראל לכל ערכיהם. והחסרון הזה, חייב המזרחי על פי תעודתו, למלאות אותו..