באבן הברקת שבחושן המשפט היה חקוק שמו של שבט לוי שזכה בה מפני שלא עבד לעגל. איך זה קשור לברקת מה רמוז בשמה ומה סודה?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכט' אדר א' תשפ"ב
א. שמות כח' – ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן טור אדם פטדה וברקת הטור האחד. אלשיך - ויתכן הם רמז אל מידות הראויות לדיין היושב על המשפט. והנה השלש מדות ראשונות הנכללות באחת היא שיקנא על שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל עבודה זרה. וזה רמז שלשת אבנים ראשונות. אחת של ראובן שנאמר בו למען הציל אותו מידם, שאמרו לכו ונהרגהו. ועל כן נכתב באדם רמז לאדמימות הדם.. ועל גילוי עריות אשר שמעון קנא על הזימה בשכם, נכתב בפטדה שהיא אבן מקררת הטבע ומרחקת הזימה עד הקצה אחרון. ועל עבודה זרה אשר לוי קנא עליה בעגל, על כן נכתב באבן ששמה ברקת שעולה מספרה תש"ב כמספר "נקימה על עובדי העבודה זרה".. פסיקתא זוטרתא - ברקת זעפרן.
ב. בראשית כט' - ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי.. על כן קרא שמו לוי. רש"י - תמהתי שבכולם כתיב ותקרא, וזה כתב בו קרא, ויש מדרש אגדה.. ששלח הקדוש ברוך הוא גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה..
ג. רבינו בחיי - לוי היה מפותח על "ברקת" והוא הקרבונקל"א, נקראת "ברקת" על שם שנוצצת כברק ומאירה כנר, וכן תרגום: ברקן, והוא אבן שתלה נח בתיבה, ממה שכתוב: "צהר תעשה לתיבה", והנביא קראה אקדח שנאמר: (ישעיה נד, יב) "ושעריך לאבני אקדח", על שם שקודח כגחלת.. ונתנה ללוי מפני ששבט לוי היו מאירין בתורה, כענין שנאמר: (דברים לג, י) "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", וכן משה שהיה משבט לוי כשנולד נתמלא כל הבית אורה, ונאמר בו: (להלן לד, כט) "כי קרן עור פניו", וכתיב: (קהלת ח, א) "חכמת אדם תאיר פניו", וסגולת האבן הזאת שהיא מחכימת פתי ומאירת העינים, מלבד שמשתמשין בעצם גופה כמו שמשתמשין באור הנר..
ד. בראשית ו' - צהר תעשה לתבה. ילקו"ש נח נג' - ר' אבא בר כהנא אמר חלון רבי לוי אומר מרגלית, כל י"ב חדש שהיה נח בתיבה לא היה צריך לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, אלא מרגלית היתה לו בשעה שהיתה כהה היה יודע שהוא יום ובשעה שהיתה מבהקת היה יודע שהוא לילה. ר' מאיר אומר אבן אחת של מרגלית היתה תלויה בתיבה והיתה מאירה לכל הבריות שבתוכה כנר שהוא מאיר בתוך הבית וכשמש הזה שהוא מאיר בצהרים. ישעיהו נד' - ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח. רש"י - אבני אקדח - י"ת לאבני גמר גומרין, תרגום גחלים, פתר אקדח לשון קדחי אש, והם מין אבנים טובות בוערות כלפידי' והוא קרבונקל"א.. ויש פותרין ל' מקדח אבנים גדולות שכל חלל הפתח קדוח בתוכו והמזוזות והמפתן והסף כולן מתוך האבן הם.
ה. שו"ע רכז' - ועל הברקים; ועל הרעמים; ועל רוחות שנשבו בזעף, על כל א' מאלו, אומר: בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית; ואם ירצה יאמר: בא"י אמ"ה שכחו וגבורתו מלא עולם.
ו. זכריה ט' - כי דרכתי לי יהודה, קשת מלאתי אפרים, ועוררתי בניך ציון, על בניך יון, ושמתיך כחרב גבור. וד' עליהם יראה ויצא כברק חצו.. ד' צ-באות יגן עליהם.. והושיעם ד' א-להיהם ביום ההוא.. כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו.
ז. איוב לח' - התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו. רש"י - ויאמרו לך - במקום שנשתלחו שם הננו עשינו שליחותך שאין צריכין לחזור למקומן ולהשיב שלוחן שהשכינ' בכל מקום. ילקו"ש איוב תתקכד' - א"ר אושעיא מנין שהשכינה בכל מקום.. שנאמר התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו, יבאו לא נאמר אלא ויאמרו מלמד שהשכינה בכל מקום.
ח. אורות זרעונים א' - האלוקות העליונה, שאנו משתוקקים להגיע אליה, להבלע בקרבה, להאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למדה זו של מלוי תשוקתנו, יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו, ואנו מוצאים אותה ומתענגים באהבתה, מוצאים מרגע ושלום במנוחתה. ולפרקים תפקדנו בברק עליון מזיו של מעלה מאור עליון שמעל כל רעיון ומחשבה. השמים נפתחים ואנו רואים מראות אלוקים - אבל אנו יודעים שזהו מצב ארעי לנו, הברק יחלף והננו יורדים לשבת עוד לא בפנים ההיכל כי אם בחצרות ד'. אוה"ק א' הגיון הקודש כב' - שאין טבע השגתנו את המחשבות העליונות והצורות הרוחניות כי אם בהשגה מופסקת, שהיא הולכת בצורה של ברקים. וכל ההבדלים שבין השגה להשגה תלויה היא באיכות הברקים, ובקרבתם זה לזה, עד שאפילו הצורה הנמשכת בציור אינה גם כי אם המשכה של ברקים תכופים, שאין הפסקתם מורגשת. וזה נוהג בכל השגותיהם של בני אדם, אפילו העליונה שבעליונות.
ט. במדבר רבה ב' ז' - לוי ברקת ומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום ומצוייר עליו אורים ותומים.
תקוני זוהר הקדמה י. - אודם מסטרא דגבורה, פטדה מסטרא דימינא, ברקת מסטרא דעמודא דאמצעיתא.. אבנא כלילא מתרין גוונין חוור וסומק איהו מעמודא דאמצעיתא.. יחזקאל א' - ונגה לאש ומן האש יוצא ברק.
זוהר חדש יתרו מו. - בתרין גוונין אתחזייא האי אבנא ואצטבע, בגין דאיהו גוון חשוך בקדמיתא, כיון דאתתקנת לקבלא נהורא, אתער נהירו מסטרא דימינא ואתנהירת בחוורו. כיון דאנהירת בחוורו כאבנא בדולחא, עד כען לית לה חיזו בשפירי לאסתכלא, עד דאתא סטרא דשמאלא דההוא נוגה דסומקא ועאל בגויה.. כדין איהי שפירא בחיזו.. וכדין אתוון מנצצן בגוה ונפיק בגו ההוא נציצו, ברק מברקת, נהיר לפום שעתא, חיור וסומק, סומק וחיור. רזא קדישא לאצטבע שאר אבנין מההוא אבנא טבא דאקרי ברקת, בגין דאצטבע מההוא נהירו דברק איקרי על שמיה ברקת..
י. אורות התשובה יד' לט' - ישנם צדיקים כאלה, שלא די שכשמחסרים רגע אחד את השעור המלא והחי, לפי ערכם, מהדבקות הא-להית העליונה, הם מרגישים את נפשם בעומק צרת החטא.. אלא שגם אם הדבקות תהיה ממולאה רק מצד אחד, מיראה לבד או מאהבה לבד, הם מרגישים בזה כבר פגם עצום ופירוק של חיבור הסדר הא-להי בעולם.. הם שבים בתשובה ועולים עד המקום העליון, שמשם משתפכים האוצרות אשר לשפעת הקדש, ומוצאים הם את המשקולת הקדושה העליונה במקומה, ומתקנים הם את פגם הצליעה של ירך יעקב, והולכים במישרים.. אלה הם הישרים אשר סוד ד' אליהם תמיד יגלה, "ואת ישרים סודו"..