מדוע מכה הקב"ה את המצרים דוקא בהשכמת הבוקר? למה זה חשוב? מה יש בשעות האלה של סיום הלילה ותחילת היום?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לי' שבט תשפ"ג
א. שמות יד' – ויהי באשמרת הבקר וישקף ד' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים. רש"י - שלשת חלקי הלילה קרויין אשמורות, ואותה שלפני הבקר קורא אשמורת הבקר. ואומר אני לפי שהלילה חלוק למשמרות שיר של מלאכי השרת, כת אחר כת לשלשה חלקים, לכך קרוי אשמורת, וזהו שתרגם אונקלוס במטרת. חזקוני - לפי שהם מצפים ומשמרים מתי אומרים שירה, אומר אני שהן קרויות אשמורות לשון המתנה, כמו ואביו שמר את הדבר. באשמרת הבקר סמוך ליום בשעה שבני אדם משמרים ומצפים את הבקר. הטורים - ב'. הכא.. ואידך ויבאו בתוך המחנה באשמורת הבקר גבי שאול בהלחמו עם אנשי יבש גלעד, לומר שהיא עת רצון, שהקב"ה עושה בה נס לצדיקים (מכילתא).
ב. אור החיים - צריך לדעת למה עשה ה' המשפט הגדול הזה בבוקר ולא בלילה שהוא זמן תגבורת הדינים. וראיתי שאמרו ז"ל (ילקוט רל"ה) כי גבריאל טען טענה זו לפני ה' והשיבו א-ל עליון המתן עד אותה שעה שפעל אביהם עמי שנאמר וישכם אברהם בבוקר עד כאן. פירוש תשובת ה' כי הגם שאינו זמן הנקמה אני מהפך הסדר לבני אברהם כשם שהפך אברהם טבעו הרחמן ומה גם על בנו ידידו ואעשה כן גם אני שהפך הזמן לאשר יחפוץ, ויש בזה הנאה לישראל שיעמוד זכות העת. גם יעשה ה' דברו הטוב בכבודו ובעצמו כמו שעשה אברהם וחבש חמורו בעצמו, והוא אומרו וישקף ה'.
ג. זוהר תרומה קע: - בזמנא דישראל אעברו לגבי ימא ובעא קודשא בריך הוא למקרע לון ימא דסוף, אתא רהב ההוא ממנא דעל מצרים ובעא דינא מקמי קודשא בריך הוא, אמר קמיה מאריה דעלמא, אמאי את בעי למעבד דינא על מצרים ולמקרע ימא לישראל, הא כלהו חייבין קמך וכל ארחך בדינא וקשוט, אלין פלחי כו"ם ואלין פלחי כו"ם.. ואלמלא דאשגח קודשא בריך הוא בזכות אברהם דאקדים בצפרא למעבד פקודא דמאריה ורעותא דיליה כדכתיב וישכם אברהם בבקר, כלהו אתאבידו בימא.. מה כתיב ויהי באשמרת הבקר אשגח קודשא בריך הוא בזכותא דאברהם דאקדים בצפרא למעבד רעותיה דמאריה כדכתיב וישכם אברהם בבקר, כדין אהדר ימא וערקו מיין קמייהו דישראל דכתיב וישב הים לפנות בקר לאיתנו ותנינן לאיתנו לתנאו לההוא תנאי דהתנה עמיה קודשא בריך הוא כד ברא עלמא, לאיתנו כתיב הכא לאיתנו וכתיב התם (תהלים פט) משכיל לאיתן האזרחי ועל דא לפנות בקר בההוא זמנא דאקדים אברהם למעבד רעותא דמאריה כדין אתקרע ימא.
ד. שמות טו' –תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת ד', מקדש ד' כוננו ידיך. מכילתא דר' ישמעאל בשלח ג' - מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ר' ישמעאל אומר מה תצעק אלי, בזכות ירושלם אני אקרע להם את הים.
ה. בראשית כב' – ויקרא אברהם שם המקום ההוא ד' יראה אשר יאמר היום בהר ד' יראה. רש"י - ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות. אשר יאמר היום - שיאמרו לימי הדורות עליו בהר זה יראה הקב"ה לעמו.
ו. בראשית כו' - וירא אליו ד' ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך.. והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי. בני יששכר מאמרי השבתות ה' – עירובי שבת - ויש לפרש עוד אומרם ז"ל אפילו הלכות עירובי חצרות היה אברהם יודע, הוא על פי כוונת מרן האריז"ל [ליקו"ת טעמי המצות פ' בשלח] נצח והוד הם הנקראים בתי החצרים, והנה נצח הוא רחמים חס"ד בגימ' ע"ב, הוד דין גבור"ה בגימ' רי"ו, ותכוין לכוללם ביסוד שהוא קו האמצעי הכוללם בסוד ע"ב רי"ו (חס"ד גבור"ה), וזהו עירו"ב ע"ב רי"ו ע"כ לשון מרן.. וזהו שאמרו הלכות עירובי חצרות היה אברהם יודע, לחבר חסד וגבורה להמתיק הגבורות בהחסדים. ונפקא לן מן וישמור משמרתי, דהנה תתבונן בדברי חז"ל בשעת קריעת ים סוף היו ישראל נתונים בדין, דהשר של מצרים היה מקטרג מה נשתנו אלו מאלו הללו וכו', והש"י ברוב רחמיו גילה השם הנכבד של ויס"ע ויב"א וי"ט שמצורף בצירופיו ע"ב תיבין (חס"ד), רי"ו אתוון (גבור"ה), ונמתקו הגבורות, על כן היה זה באשמורת הבוקר זמן חיבור מדת לילה (דין) עם מדת יום (חסד), על כן כתיב שם ויהי באשמורת הבוקר וישקף וכו' [שמות יד כד], והנה אברהם אבינו היה יודע סוד עירובי חצרות לחבר חס"ד גבור"ה סוד עירו"ב, והוא הדבר הנעשה במשמר השלישי אשמורת הבוקר.. וזהו דכתיב ביה וישמור משמרתי, הבן הדבר.
ז. שו"ע א' – יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר. משנה ברורה - בשל"ה כתב סוד לחבר יום ולילה בתורה או בתפלה הן בבוקר הן בערב.
ח. ספר הליקוטים יג. – ויהי אחר הדברים האלה והא-להים ניסה את אברהם ולא אמר לאברהם.. כי רצו הגבורות להתקשר עם החסדים יחד ולהעשות שניהם נס אחד וזהו לאכללא אשא במיא ומיא באשא כאמור בזוהר. בראשית כב'- ויאמר בי נשבעתי נאם ד' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו. יהושע כד' ג' - ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק. סידור הרש"ש – והרבה ארבה. גימטריא יצחק. שהוא גימטריא ד"פ ב"ן.. שמות י' - ויהפך ד' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף..
ט. קובץ ג' עג' - הנטיה הבלתי גבולית, ביחש התוכן המוגבל הרי היא מדה של גבורה, אע"פ שהיא התפשטות, והנטיה המגבלת, הרי היא גבורה ביחש להתוכן הבלתי גבולי. ונמצא, שבכל אחת מהנטיות, חסד וגבורה מערבים בהם. מצד התפשטותו של הבלתי גבולי ביחוסו לערכו, הרי הוא חסד, וביחוסו לניגוד הדבר המגביל, הרי הוא גבורה. וההצטמצמות, מצד התוכן המצומצם והראוי לצמצומו, הרי הוא חסד, ומצד יחוסו להתוכן שאין לו גבול, הרי הוא גבורה, וגבורתו כפולה, עצם הצמצום לעצמו הוא ג"כ גבורה, וענין הנצחון שלו על הכח המנגדו, היא גבורה כפולה.