568. פרשת יתרו – בית חיינו

איך שומרים על צורתנו הרוחנית בתוך נהר החיים המשתולל המנסה לסחוף אותנו לאלף כיוונים שונים שאינם יעודנו האמיתי

תגיות: קביעות, יציבות, תורה,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 568. פרשת יתרו – בית חיינו

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליז' שבט תשפ"ג
א.    שמות יח' – וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם ויאמר.. מדוע אתה יושב לבדך.. וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב. ויאמר משה לחתנו כי יבא אלי העם לדרש א-להים. כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי הא-להים ואת  תורתיו. ויאמר חתן משה אליו.. לא תוכל עשהו לבדך. עתה שמע בקלי איעצך ויהי א-להים עמך היה אתה לעם מול הא-להים והבאת אתה את  הדברים אל הא-להים. והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.

ב.     בבא קמא צט: - כדתני רב יוסף: והודעת להם – זה בית חייהם, את הדרך - זו גמילות חסדים, ילכו - זו ביקור חולים, בה - זו קבורה, את המעשה - זה הדין, אשר יעשו - זו לפנים משורת הדין. רש"י - בית חייהם - תלמוד תורה. ב"מ ל: - דתני רב יוסף: והודעת להם - זה בית חייהם.. רש"י - זה בית חייהם - ללמוד להם אומנות להתפרנס בו, חוקות ותורות כתיבי ברישיה דקרא. מהרש"א - שא"ל יתרו.. תודיע להם דבר הצריך להם ולגופם דהיינו מחייתם ואומנתם, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה, אבל בפרק הגוזל קמא פרש"י דוהודעת להם קאי נמי אתלמוד תורה וזו היא בית חייהם ע"ש כי היא חייך וגו'. ואפשר שהוא דבר נוסף ארישא דקרא וזו בית חייהם משמע.. לקבוע להם בתי מדרשות לת"ת.

ג.     משלי ד' - החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך. רש"י - אחוז בתורה כמו והחזיקי את ידך בו (בראשית כא) וישלח ידו ויחזק בו (שמות ד). שמות ד' - ויאמר ד' אל משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו. רש"י - לשון אחיזה הוא, והרבה יש במקרא (בראשית יט) ויחזיקו האנשים בידו, (דברים כה) והחזיקה במבושיו, (שמואל א יז) והחזקתי בזקנו. כל לשון חזוק הדבוק לבי"ת, לשון אחיזה הוא.

ד.     תהלים כז' - אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי לחזות בנעם ד' ולבקר בהיכלו. אבן עזרא - נ"ל כי זה המזמור חברו דוד באחרית ימיו כאשר נשבעו אנשיו לא תבא עמנו למלחמה כאשר אפרש במזמור נאם ד' לאדוני.

ה.    אורות הקודש ג' מוסר הקודש פט' – ההתקשרות ונתיב החיים. ההתקשרות לאיזה תוכן היא מפלסת נתיב להחיים, אם התוכן הוא נעלה ונשגב כפי מדתו יהיו נתיבות החיים גם כן נעלים ונשגבים, ואם התוכן הוא נמוך ושפל ערך יהיו לפיהו גם כן נתיבות החיים נמוכים ושפלי ערך. אבל נתיבות יהיו להחיים בכל מקום שיש קשר קבוע לאיזה תוכן. האנשים הפשוטים והטבעיים קשורים הם יפה לעצמיותם החמרית, ובזה יש כבר לחייהם נתיב סלול על פי דרכם. היוצאים מגבולה של השדרה היותר נמוכה כבר יש להם תוכן אצילי מצד חיי המשפחה שלהם, אבל גם קשר זה הוא גם כן טבעי וחמרי, ויש בו הרבה מגסות החיים. גדולי המדע והמוסר, הנפשות אשר נזדככו הרבה ונתעלו ממעל להשאיפות ההמוניות, מוכרח הדבר, שקישורם הרוחני למגמתם העליונה בחייהם יהיה קבוע כדי שיהיה לחייהם נתיב סלול. אצלם הקישורים הטבעיים אינם כפי כל המדה של האומץ הנהוגה בההמון הגדול, ואם פעם ישכחו את מעלתם העליונה, וירצו להשתוות עם ההמון הרגיל, יהיו הרבה ירודים ממנו. אותם הקישורים הטבעיים, שדים כדי לתן מסלול קבוע לחיי ההמונים, אינם מספיקים כלל לפלס נתיב לנשמתם הגדולה ורבת הכחות של אנשי המעלה, וגדולי המחשבה והרגש, רק כשהם עומדים במעלתם הנעלה כבר נתיב חייהם סלול וכבוש במערכה יותר מעולה מהנתיבות ההמוניות. אבל כשהם יורדים מרמת הפסגה אשר להם, יכולים להיות אובדי דרך, ואומללים בחיים יותר מכל אומלל שבהמון. מה דגים שבים כיון שהם יוצאים ליבשה מיד מתים, כך תלמיד חכם כיון שפירש מן התורה מיד מת. אצילי הרוח מוכרחים הם להיות קבועים וקשורים בבית חייהם, המלא אור וחיים עליונים. האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואת אחיו לא הכיר, ואת בניו לא ידע, כי שמרו אמרתך, ובריתך ינצרו.. וכשהם צריכים לעסוק בתורה הנגלית ובמצות מעשיות, ובעסקי העולם לחברת בני אדם, אפילו בדרך מצוה וקדושה, הם צריכים להכין להם מגינים, שלא יפגעו בהעתקם ממעלתם הטבעית שלהם, שהיא ההתקשרות בצרור החיים של ד' א-להיהם.

ו.      אורות ישראל ט' ג' - אות ה' אות ברית הוא, קדושת הגוף בברית בשר ממש. כמו כן ברית העולם, הוצאת הארץ מקללתה, חדור האור הדעה הישר והקדש בכל השדרות המעשיות כלן בעמק פנימיותן, כשם שהוא הוה באדם הוה הוא בעולם כלו, מוכן נעשה העולם ומלאו לשמחת ד' במעשיו. אומות העולם אינם יכולים להשיג איך נעשה הבשר מקודש, איך נעשו התפקידים הגשמיים בעצמם אידאליים. הערלה מעכבת. יוכל השכל לשוט, להקיף, אבל לחדר לעמק הבשר, לעדן את הרצון היסודי שיהיו ערכיו ערכים מלאים קשט, אמת וצדק, זה אי אפשר כי אם בעצת ד' הבאה על נחלת עולמים אשר לו, ישראל עם קרובו, זרע אברהם אוהבו כרות ברית הקדש, אשר מהם התעלה בחיר האנושי, אשר תמנת ד' יביט ומראה ולא בחידת, ובכל ביתו נאמן הוא, הוא אשר פי ד' אליו דבר לצוות את בני ישראל, להודיע להם את בית חייהם, להודיע להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ואשר יעשה אתם האדם וחי בהם, "עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה", "עלית למרום, שבית שבי, לקחת מתנות באדם, ואף סוררים לשכן י-ה א-להים".

 ז.    אורות הקודש ג' פרישות טז' - כל דבור שיוצא בלא דבקות א-להית, שכלית והרגשית, הרי הוא מאפיל את אור השכל, ומטשטש את הזוהר המוסרי. וכששבים בתשובה על זה, לוקחים את הדיבורים שכבר עברו ושותלים אותם במקום טהרה, והם מתחילים להתנוצץ בהתנוצצות של קדושה, ומאירים את הנשמה. ומתוך שירדו למטה לוקחים הם עמם כמה מחשבות וכחות נודדים שנתלשו מבית חייהם, ומתאחדים לחטיבה אחת של חיים וששון ישע. המעוף השכלי הנפלא של האור הא-להי, ובהירות הדמיון הנשגב של המושפעים מאור הקודש, נותן הוא את הכח להכיר בכל ענין, בכל שיחה, בכל תנועה בעולם, את קישורם אל הנשגב הכללי, אל אור החיים העליונים, המסדרים את הכל לאושר עליון ונעלה. ונעשו כל שיחות החולין מרגליות עליונות, שזוהר הקודש מאיר בהן במילוי והדר, ועלהו לא יבול, וכל אשר יעשה יצליח.