מדוע מתחילים אבני חושן המשפט דוקא באבן אדומה? מה פשר הדגש הראשוני על מדת הדין? ומה זה אומר לנו היום במדינתנו?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכב' אדר תשפ"ג
א. שמות כח' – ועשית חשן משפט.. ומלאת בו מלאת אבן.. אדם פטדה וברקת הטור האחד. יונתן - ארבעא סדרין דמרגליין טבאן כל קביל ארבע טריגונין דעלמא סדרא קדמאה סמוקתא ירקתא וברקתא סדרא חד ועליהון חקיק ומפרש שמהת שבטיא ראובן שמעון ולוי. רס"ג - יאקות אדום. חזקוני - אדם שרדנא, ומצאתי בהגהה אלמנדיגא. אבן עזרא – הקצר - ולדעת אלה האבנים אין לנו דרך, רק הגאון פירש אודם מאדום, והאבנים שהם אדומות רבות. ופירש פטדה כרצונו בלא ראיה.. וכלנו נמשש קיר כעורים. והאמת שלא נוכל לדעתם.
ב. רמב"ם הלכות כלי המקדש פ"ט ה"ז - ומפתח על האבנים שמות השבטים כתולדותם ונמצא כותב על האודם ראובן ועל ישפה בנימין, וכותב בתחלה למעלה מראובן אברהם יצחק ויעקב..
ג. בראשית כה' - ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי על כן קרא שמו אדום. רבינו בחיי - ויתכן לפרש: מן האדום האדום הזה, שירמוז ענין הכפל למה שידוע בחכמת הכוכבים שכוכב מאדים כחו על הדם ועל החרב ועל המלחמות, גם הפירות האדומים שבמין הצומח מושכים מכחו, גם האבנים היקרות שבמין הדומם האדומות, כגון: גירגנ"ץ ורובי"ן וכיוצא בהם הם בחלקו, ועל כן אמר: הלעיטני נא מן האדום הזה, כלומר מן התבשיל האדום הזה שמושך כח מן האדום, הוא כוכב מאדים ששמו אדום אשר בו נולד, והוא היה כוכב שלו ומזלו, ועל כן היה שופך דמים, ונתנה לו ברכת החרב.
ד. רבינו בחיי שמות כח' – ועל דרך הקבלה תמצא פליאה וחכמה נוראה בי"ב אבני חשן אלו, ממה שנתן לכל אחד מן השבטים אבן אחת ידועה בגוון ידוע, הכל כפי גוון מדותיהם למעלה: ראובן הרומז למדת הדין אבנו "אודם".
ה. קובץ ה' קסד' - ראשית המחשבה של מציאות עולמים צריכה להיות בגבורה, במדת הדין. אין שום רעיון מושכל להמציא ברואים והמון עולמים שאחר כך יצטרכו לחסד. החסד איננו אידיאל כי אם לאחר ההתהוות, לאחר שכבר המציאות מופעה ועומדת, לאחר שכח החיים דוחק את היש להיות יש, ולעמדתו הוא צריך לחסד, שאף על פי שאינו כדאי והגון לכך, מאוצר מתנת חנם מחונן אותו א-ל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד. אבל להמצא לכתחילה הוא דבר מאושר רק כשהוא ממלא תפקיד כל כך נחמד, כל כך יפה ומאושר, עד שהוא ראוי להיות על פי הדין, על פי עומק הדין, על פי הדקדוק היותר מכוון שבדין, למציאותו ולכל שפעת טובתו. לזאת עולם חסד יבנה, אחר שאשיותיו הונחו בגבורה. ותורה, שהיא ראשית מחשבת יצירת כל עולמים, מפי הגבורה נתנה. וסוף כל סוף יתאשר העולם, עד שיעמד בגבורה, ואבירי לב הרחוקים מצדקה, גבורים, נחמדים, שכל טוב, כל הדר תפארת, נשקף בהם בעומק נשמתם, יהיו כל היצורים. אז ידעו את אור טובו וחסדו הכמוס של א-ל גבורה, המושל בגבורתו עולם, וישמחו ויעלצו לפני א-להים וישישו בשמחה. והכרזה דתית שהיא נתוקה לגמרי ממדת הגבורה, ומתגדרת רק ברוך החסד מתחילה ועד סוף, בשקר יסודה, ולא תעמוד, כי עד ארגיעה לשון שקר, ומרוחקת היא מתפארת עולמים, ומזיו העליון המלא תעצומות ועז לא-להים. אז ירד שריד לאדירים עם, ד' ירד לי בגבורים. ותורת אמת, אשר נתנה מפי הגבורה, בעומק הליכותיה, בתכונת בנין עולמים, מראש מקדם ועד סוף ותכלית הכל. וכנסת ישראל, שושנה העליונה, יתבא היא על עלין תקיפין, והיא נאצלת מגבורה שלמעלה, שעומק חסד עולמי עולמים, חסדי דוד הנאמנים, החסדים המהוים את הגבורות היותר אידיאליות, היא המנצחת בכל מלחמות ההויה. עורי עורי לבשי עוז זרוע ד', הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין.
ו. ויקרא י' - וידם אהרן. תהלים ל' - מה בצע בדמי ברדתי אל שחת.. שמע ד' וחנני ד' היה עזר לי.. למען יזמרך כבוד ולא ידם ד' א-להי לעולם אודך. תהלים לז' - דום לד' והתחולל לו.. רש"י - המתן לישועתו. רד"ק – הוחיל לה'.
ז. במדבר רבה ב' ז' - באותות, סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה, וצבע על כל מפה ומפה, כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן, מהם למדה המלכות.. ראובן אבנו אודם ומפה שלו צבוע אדום ומצוייר עליו דודאים. כתובות י: - ותנא משום רבי מאיר, כל אשה שדמיה מרובין - בניה מרובים.
ח. רבינו בחיי שמות כח' - ודע כי נמצא כתוב בספרי חכמת הטבע, כי כל האבנים היקרות שהם עקריות ושרשיות אינן אלא י"ב והם אבות לכל שאר האבנים, וכל השאר מיניהם ענפיהן ותולדותיהן. ומה שנתן אבן "אודם" לראובן, על שם שהאדימו פניו בחטא בלהה כשבלבל יצועי אביו והודה ולא בוש, והאבן הזאת נקרא רובי"ן והוא גדל במקומות ידועים בים.. ומפני זה נקרא מבחר האבן הזאת בלשוננו "אודם" כי מראהו אדום כדם, וסגולתו שכל אשה שנושאתו אינה מפלת לעולם נפלים, ואמרו שהוא טוב לאשה המקשה לילד, ואם היו שוחקים אותו ומערבים אותו באכילה ובשתיה מועיל הרבה להריון כדודאים שמצא ראובן ששם דמות אדם, ועל כן נכתב "אדם" חסר וי"ו להורות על אדם, כי המקרא יורה עצמותו של אבן, והמכתב בחסרון וי"ו יורה על פעולתו, ומפני זה היה ראובן מפותח על אבן אודם.
ט. בראשית א' - ויברא א-להים את האדם בצלמו.. ויאמר להם א-להים פרו ורבו.
י. שבת פט: - מדבר פארן - שפרו ורבו עליה ישראל. עין אי"ה שבת פ"ט קכו' - ההארה העליונה, ההופעה הא-להית, המוכרחת להתגלות לא רק על יחידים כ"א על תכונה חברותית בעולם, מאחר שהיא כ"כ מקושרת בטבעיות מיוחדה של הרוחניות ושל החומריות, של הגויה ושל הנשמה, של המזג ושל השכל והרעיון גם יחד, מוכרח הדבר שתכונה של מהלך תולדתי מיוחד, מוטבע כהטבעה מינית, תהיה נקבעת בכנסת ישראל ע"י הופעתה של תורה, שתכונן לעצמה את הנתיב החי לקיומן של הארותיה בעולם החברותי, אשר "לא תהו בראה לשבת יצרה", ונמצא שקדושתה של תורה בעצמה מצדה החברותי, היא הנותנת את ברכת ההפריה בכנסת ישראל, להעמדת דורי דורות, עלולים לקבל את הארתה הכללית, בסעיפיה הפרטיים, בצורה קבוצית חברותית. מדבר פארן, שפרו ורבו ישראל עליו.