פרשת בשלח – מרים המנהיגה

דף מקורות - פרשת בשלח – מרים המנהיגה

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכג' ניסן תשע"ג
א) שמות טו' – ותקח מרים הנביאה, אחות אהרון, את התוף בידה, ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. ותען להם מרים, שירו לד' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים. אונקלוס - ..שבחו ואודו קדם ד', ארי אתגאי על גיותניא, וגיאותא דיליה היא, סוסיא ורכביה רמא בימא.

ב) רש"י שם - היכן נתנבאה כשהיתה אחות אהרן, קודם שנולד משה, אמרה עתידה אמי שתלד בן וכו'.  בתופים ובמחולות - מובטחות היו צדקניות שבדור, שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים, והוציאו תופים ממצרים.

ג) תהלים קמד' – אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם.. מזוינו מלאים, מפיקים מזן אל זן, צאננו מאליפות, מרובבות בחוצותינו. אלופינו מסובלים, אין פרץ ואין יוצאת.. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלוקיו.

ד) ריה"ל ספר הכוזרי, מאמר א' - כוונתך רצויה אבל מעשך אינו רצוי.. פנה בראשונה אל פילוסוף אחד לאמונתו.. אחרי כן אמר הכוזרי בליבו, אשאל את הנוצרים ואת המוסלמים, כי באחת משתי הדתות האלה נמצא בלא ספק המעשה הרצוי. אשר ליהודים די לי במה שנראה לעין כל, מהיותם נתונים בשפל, מעוטי מספר, ושנואים על הכל.

ה) ב"ר צג' - אמר רבי חנין בשעה שהיה יהודה מעלה חימה, היו שערות לבו בוקעות כליו ויוצאות, והיה נותן עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן כאבק, כי כמוך כפרעה.. ואם שולף אני את חרבי ממך אני מתחיל, ובפרעה רבך אני מסיים, אלו אמר מפרעה אני מתחיל היה מניחו, כיון שאמר ממך אני מתחיל, רמז למנשה ורפש חד רפש וזעת כל פלטין, אמר דין רפש מן בית אבא..

ו) אגרות הראי"ה צו' – כל המקודש מחברו היה שמם מחברו, בימי הרמב"ן ז"ל. עכשיו ב"ה חוט של חסד הולך ונמשך, ואנחנו צריכים להיות נכונים לקבלו ולאמצו באתערותא דילן. הנשמה של כנסת ישראל עומדת להתנער בארץ חמדה, ואנו צריכים להוסיף לה אומץ..

ז) סוטה יב. - וילך איש מבית לוי - להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! פרעה לא גזר אלא בעוה"ז, ואתה בעוה"ז ולעוה"ב! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר: +איוב כב+ ותגזר אומר ויקם לך! עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.

ח) רש"י מגילה כב: - ראשי חדשים - ..שאין הנשים עושות מלאכה בהן.. ושמעתי מפי מורי הזקן זכרונו לברכה שניתנה להם מצוה זו בשביל שלא פירקו נזמיהן בעגל (תוספות - ואני מצאתי בפרק מ"ה דברייתא דרבי אליעזר: שמעו הנשים ולא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו להן: אתם רוצים לעשות פסל ומסכה שאין בו כח להציל, ונתן הקדוש ברוך הוא שכרן של נשים בעולם הזה, שיהו משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים, ולעולם הבא הן עתידות להתחדש כמו ראשי חדשים, שנאמר תתחדש כנשר נעורייכי, עד כאן)

ט) שיר השירים רבה ב' - הגשם חלף הלך לו, אלו מאתים ועשר שנים.. אמר ר' תנחומא עיקר טרחותא מיטרא הוא, כך עיקר שעבודן של ישראל במצרים שמונים ושש שנים היו משעה שנולדה מרים, (פירושה, שלכך נקרא שמה מרים על שום שנאמר (שמות א') וימררו את חייהם כי מרים לשון מירור הוא).

י) שמות טו' – ויסע משה את ישראל מים סוף.. ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים.. כי מרים הם.. ויורהו ד' עץ, וישלך אל המים, וימתקו המים.. רמב"ן - ורבותינו אמרו שהיה העץ מר והוא נס בתוך נס.. מצאתי בילמדנו.. ויראהו לא נאמר אלא "ויורהו", הורהו דרכו. כלומר שהורהו ולמדהו דרכו של הקב"ה שהוא ממתיק המר במר.

יא) במדבר ה' – והשקה את האשה את מי המרים המאררים, ובאו בה המים המאררים למרים. רש"י - המאררים - המחסרים אותה מן העולם.. ולא יתכן לפרש מים ארורים, שהרי קדושים הן..

 יב) במדבר כ' – ותמת שם מרים.. ולא היה מים לעדה, ויקהלו על משה ועל אהרון.. ויאמר להם שמעו נא המורים.. וירם משה את ידו ויך את הסלע. ויצאו מים רבים.. ויאמר ד' אל משה ואל אהרון, יען לא האמנתם בי.. לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ.. ויאמר ד'.. יאסף אהרון.. על אשר מריתם את פי למי מריבה..

 יג) הקדמה לעין איה - ..יש בכח כל אותם הרעיונות הכלולים במאמר לפעול.. לחולל ולהוליד דברים חדשים.. זהו הצד העליון שבדרכי הדרישה.. מלשון באר, באר מים חיים. מזה הצד יוקח הביאור לא מצד תכונת המאמר בפרטיותו, כי אם מצד פועל ד' שיש בזה, שהכין לנו סיבות רבות לאשרנו והצלחתנו האמיתית..

יד) ישראל ותחיתו כ' - כל נתיקה שבמערכי הלב מהקוים העליונים הארוכים, במרחקי אידיאליהם העליונים.. הרי היא מערערת את יסוד האושר והטוב כולו.. כשחל בה רוח העליון המאוגד לאידיאליות המאושרה באושר בלא גבול, הרי יש בה, מעיין חיים ההולך ומתגבר, מחיה דורות מאשר תקופות, ומיישר דרך לעמים רבים, מדריך עולמים לחיי עולמי עד.. אורו של משיח באמונה נעוץ, והאמונה באור קדוש ישראל, בחיים וחובותיהם היא מבוססת. האמונה לא בסגולה פורחת באויר לבד, היא מביאה אל מרומות.. את כל חוסי בה, כי אם בהתויית הדרך לכל מערכי הלב, לכל משאות הנפש, לכל מפעלי כפיים על פי עוזה וחוסנה מרום וקדוש. לפעמים נופלים רבים מההתבססות המציאותית, ונשארים תלויים ברפיון רק בציור האמונה, מידה זו היא של אומות העולם, שבאו רק להסתכל באיזה ציור אידיאלי ולא בוגרו עד לכדי הגשמתו בפועל.. רק האחיזה באותו הקו הארוך, מגבירה את הכל ומכשרת את הכל.. כל המארות וכל הניגודים לברכות ולעזרים יתהפכו..