מה פירוש שוהם? מדוע ירדו האבנים יחד עם המן מן השמים? מה הקשר? ואם כבר ירדו משמים אז למה הנשיאים דוקא הביאום?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכד' אדר תשע"ז
א. שמות לו' - ויקחו מלפני משה את כל התרומה אשר הביאו בני ישראל למלאכת עבדת הקדש.. והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר. יומא עה. - אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: מדבר שירד להם בבקר בבקר, מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן. והנשאם הביאו.. תנא: נשיאים ממש, וכן הוא אומר נשיאים ורוח וגשם אין.
ב. שמות לה' - והנשאם הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחשן. אונקלוס - ורברביא איתיאו.. יונתן - וענני שמיא אזלין לפישון ודליין מתמן ית אבני בורלות חילא וית אבני אשלמותא לשקעא באיפודא ובחושנא ומחתן יתהון באנפי מדברא אזלין רברבני ישראל ומייתן יתהון לצרוך עיבידתא. רש"י - אמר ר' נתן.. כך אמרו נשיאים יתנדבו צבור מה שמתנדבין, ומה שמחסירים אנו משלימין אותו. כיון שהשלימו צבור את הכל.. אמרו נשיאים מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השהם וגו'.. רשב"ם - והנשיאים הביאו את אבני השהם - שהרי שמות שבטיהם כתובים עליהם. רא"ש - ..הביאו כולם כל אחד אבן לכתוב כל א' וא' שמו על אבן שלו ושני אבני השוהם הביאו כולם..
ג. שמות כח' - ושמת את שתי האבנים על כתפת האפד אבני זכרן לבני ישראל ונשא אהרן את שמותם לפני ד' על שתי כתפיו לזכרן.. ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקדש לזכרן לפני ד' תמיד. ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרן.. ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ד' תמיד. אלשיך - ..שתי אבני שהם לעומת שני לוחות אבנים שעל ידי משה.. שאותיות שהם הן אותיות משה.. ופתחת עליהם, מעין חרות על הלוחות, שמות בני ישראל, לרמוז שאם אין ישראל אין תורה. ועוד כי הם ייחדו שמו יתברך באמור להם ישראל אביהם.. ואמרו לו הם שמע ישראל.. והשיב להם ואמר ברוך שם.. ובכל פסוק מהם שש תיבות וכ"ה אותיות. ועל כן ששה משמותם על האבן האחת.. כנגד פסוק שמע ישראל.. וגם אותיות הששה שבטים.. כ"ה אותיות כמספר אותיות שבפסוק של שמע. וכן הששה הנותרים.. לעומת שש תיבות שבפסוק ברוך שם. משך חכמה - בירושלמי אמר דהאבני אפוד היה כתוב "בן" באבן אחד ו"ימין" באבן השני. ולזה אמר בברכות "בנימין וכו' ובין כתפיו שכן".. מלבי"ם - ושמת את שתי האבנים. ר"ל השימה מה שישימו אותם האומנים על כתפות האפוד שזה בא מצד ישראל, בזה יהיה אבני זכרון לבני ישראל, ר"ל שזה יורה על אחדות ישראל, שהגם שהם חלוקים.. בכ"ז הם מתאחדים..
ד. שמות כה' - אבני שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן. רש"י - אבני השהם לאפוד, ואבני המלואים לחשן.. רמב"ן - ענין מלואים הוא, שתהיינה האבנים אבני שלמות, שנבראו כך, ולא תהיינה אבני גזית שנכרתו ממחצב גדול או שנחצב מהן כלום.. והנה באבני האפוד.. היו עושין חריץ בהם בכתיבת השמות כאשר יעשו חרשי האבן, והנה לא היו במלאותם, אבל באבני החשן כתוב.. יהיו במלאותם, והאבנים על שמות בני ישראל הנה שתים עשרה על שמותם, לא מעשה חרש, ולכן לא היה למשה רבינו עצה בהם זולתי בשמיר.. מביא שמיר ומראה להן והן נבקעין מאיליהן.
ה. אבות דר"נ יא' - אמר רבי נתן בשעה שנתעסק משה במלאכת המשכן לא רצה ליטול עצה מנשיאי ישראל והיו נשיאי ישראל יושבין ושותקין ואומרין עכשיו יצטרך לנו משה. כיון ששמעו שהעבירו קול במחנה שנאמר והמלאכה היתה דים אמרו אוי לנו שלא היה לנו שותפות במלאכת המשכן. עמדו והוסיפו דבר גדול מעצמם שנאמר והנשיאים הביאו את אבני השהם. תורה תמימה - ..למה באמת לא התייעץ, והלא כתיב (יחזקאל ז') ובקשו עצה מזקנים, וכן (משלי כ') מחשבות בעצה תכן, וכדומה. ואולי יש לומר משום דמעשה המשכן הראה הקב"ה למשה בתמונה של אש, והורהו כל פרטיו ודקדוקיו עד שלא נראה לו מקום להסתפק.. ושוב אינו כבוד המקום שאחר דבריו יטכס עצה עם אנשים.
ו. בראשית ב' - שם האחד פישון.. אשר שם הזהב. וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם. בעל הטורים - הבדולח. ב' במסורת. הכא.. ואידך ועינו כעין הבדולח (במדבר יא ז). מלמד שאבנים טובות ומרגליות ירדו עם המן.
ז. שם משמואל תרומה תרע"ד - ..אבנים טובות שירדו עם המן.. א"כ בהם שוב אין שבח ורצון במביאים. אך י"ל שגם הם ירדו רק אחר שהי' הרצון לאיש להביאם ולא הי' לאל ידו, הזמין לו הש"י בלקיטת המן. ובזה ניחא הטעם למה ירדו לזה ולא לזה, שזה הי' לו הרצון להביאם אלא שלא הי' לאל ידו, וזה שלא הי' לו הרצון לא ירדו לו, וא"כ שוב היתה הבאתם ע"י הרצון.. ולפי"ז יובנו דברי המדרש שאמר לו הקב"ה אפי' אחד מישראל יכול לעשותו, ואינו מובן שהרי הי' צריך לזה עשירות גדולה מאד, אך הוא הדבר אם הי' אחד מהם נצטוה והי' מביא כל מה שיש לאל ידו והי' הרצון אצלו להשלים את כל הנדבה שוב הי' מסתייע מהשמים או ע"י ירידת המן או באופן אחר, הן לא קצרה ידו ית"ש..
ח. אורות הקודש ג' קנח' - לפי הבירור החי שהמגמה מתבררת בחיים, הולכים הם המעשים והמחשבות המסתעפות בעצמם ביפים ובגבורתם. הבירור המחשבתי הוא אחד מהבירורים היותר עקריים להמגמה התכליתית של החיים. אבל אותו המושג, שאנו קוראים מחשבה, איננו כולל עדיין את כל מניות החיים לכל עמקם. אותה המחשבה היסודית, שהיא באמת ראשית הכל, היא מחשבת החיים בעצמה, המחשבה שהיא יסוד החיים וכל המפעל, וכל המגמה והנטיה של החיים, המחשבה העליונה והמקורית שבנשמה, שממנה החיים נשאבים, ושעל פיה החיים מסתגננים. זאת המחשבה לבירורה לשמירתה ונקיונה צריכה היא לכל אותן העצות העליונות, שכל התורה כולה עסוקה בהן, ושבשביל כך המצות נקראות לבעלי הרזין תריג עטין דמלכא קדישא. המחשבה, שהתורה, שרוח הקודש מדבר עליה, היא אותה המחשבה היסודית, שאמנם כל מיני מחשבות ורעיונות הם קויה וניצוציה, צלליה והסתעפותיה, סופגים הם ממנה את לשד חייהם כל אחד ואחד לפי מדתו, ערכו וכחו. לפי אותה המדה של טהרתה ונקיונה של זאת המחשבה היסודית, גבורת החיים מתגלה, סוד אריכות החיים בה הוא גנוז, יראת ד' תוסיף ימים.. כפי רוב הטוהר של נקודת שוהם זאת, של אור אש שמים זאת, טהרת החיים ועז החיים מתרומם, כל מה שהוא מסתעף מבחוץ מכחה הוא בא.