"תצפנם בסוכה", מה יש לצפון אותנו בסוכה? צד צפון בעזרה הוא הצד היותר קדוש, ומאידך יצר הרע נקרא צפוני, מצפון תפתח הרעה, ומה רב טובך אשר צפנת, הרוח הצפונית שמנגנת בכינור דוד המלך
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליד' תשרי תשע"ד
א. תהלים לא' – מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש, תצפנם בסוכה מריב לשונות.
ב. תהלים מח' – יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב. רש"י - משוש כל הארץ - ומה היא משוש ירכתי צפון.. ירך המזבח צפונה ששם שוחטין חטאות ואשמות ומי שהיה עצב על עבירות שבידו מביא חטאות ואשמות ומתכפר לו והוא יוצא משם שמח, ועל ידי הקרבנות טובה באה. סוכה נו. - ..הנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש.. הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום. רש"י - כדי שיראו הנכנסין - שהצפון עיקר, שהרי קבעו הכתוב לשחיטת קדשי קדשים.
ג. יבמות עא: - ובמדבר מאי טעמא לא מהול? איבעית אימא: משום חולשא דאורחא; ואיבעית אימא: משום דלא נשיב להו רוח צפונית.. גיטין לא: - אמר רב חנן בר רבא אמר רב: ד' רוחות מנשבות בכל יום, ורוח צפונית מנשבת עם כולן, שאלמלא כן, אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת.. רש"י - נוחה היא לא חמה ולא צוננת וממתקת את שאר הרוחות.
ד. ברכות ג: - דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.
ה. סוכה נב. - יואל קראו צפוני, שנאמר (יואל ב) ואת הצפוני ארחיק מעליכם. תנו רבנן: ואת הצפוני ארחיק מעליכם - זה יצר הרע, שצפון ועומד בלבו של אדם.
ו. פרקי דר"א ג' - ..רוח פנת צפון משם החשך יצא לעולם. רוח צפון בראו ולא גמרו, שאמר כל מי שהוא אומר שהוא אלוק, יבא ויגמור את הפנה הזאת וידעו שהוא אלוק, ושם הוא מדור למזיקין ולזוועות והרוחות והשדים והברקים והרעמים, ומשם רעה יוצאה לעולם, שנ' מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ.. זוהר חדש שה"ש א: - ב' איהי ביתא דכל עלמא מסחרא לתלת סטרין.. ואשתאר סטרא דצפון דלא אתבני דאיהו מדורא בישא דתמן שרת רעה דכל עלמא.. כד"א [ירמי' א'] מצפון תפתח הרעה. ב"ב כה: - ורוח צפונית אינה מסובבת
ז. שמות יד' ב' – ..וישובו ויחנו.. לפני בעל צפון רש"י - הוא נשאר מכל אלהי מצרים, כדי להטעותן, שיאמרו קשה יראתן.
ח. איוב כג' ח' – הן קדם אהלוך ואיננו ואחור ולא אבין לו. מצודת ציון - קדם - הוא פאת המזרח כי יחשב פני האדם אל מול זריחת השמש, וא"כ המערב היא מאחור, והצפון משמאל, והדרום מימין.
ט. פרי צדיק קדושת שבת א' - ..כל מה שברא הקדוש ברוך הוא צריך תיקון כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה י"א, ו') בענין המילה.. וזהו צד צפון הפתוח.. ושם משכן הבחירה, ולעושי הרע מצפון תפתח הרעה וגו' ולבוחרים בטוב מצפון זהב יאתה. והוא האוצר של יראת שמים שאין לו להקב"ה בעולמו אלא זה בלבד. שזה אינו בגזירה רק תלוי בבחירת אדם..
י. סוכה ו: - תנו רבנן: שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח. מאור ושמש דברים א' סוכות - ..שסוכה היא רומזת על הֵ"י עילאה. וזאת עיקר עבודתינו בימים הקדושים אלו, להעלות המלכות שמים להמוחין, שאימא עילאה תחופף על המדות ויתגלה מלכותו יתברך שמו, ועיקר כוונת הבריאה היה בשביל זה - שיהיה שכינתו בתחתונים. ולכן יסד הפייט וכל המקיים מצות סוכה כאלו קיים כל התורה כולה, מפני שרומזת על הֵ"י עילאה אשר בשביל זה נברא העולם..
יא. זוהר שלח קעג: - מה רב טובך וגו', פעלת לחוסים בך דא הוא פעולתו, נגד בני אדם מהו אלא נגד עכו"ם, אשר צפנת ליראיך, מהו אשר צפנת, וכי מאן יגזול ויטול מן ידוי מה דהוא בעי למיהב דכתיב צפנת? אלא פוק וחמי עובדין דרחמנו דעבד קב"ה במה דאיהו מחי, ביה יהיב אסוותא, במה מחי בשמאלא, בימינא קריב ובשמאלא מחי, במה דמחי ביה יהיב אסוותא לעולם כתיב (ירמיה א) מצפון תפתח הרעה, ובצפון מחי, דמתמן נפקי כל דינין וכל גזירין, קשיין, וביה שרי כל אגר טב וכל טיבו דזמין קב"ה למיהב לישראל, לזמנא דאתי, קרי קב"ה לצפון ויימא ליה בך יהבית כל טיבו וכל אגר טוב לבני דסבלו כמה בישין בהאי עלמא על קדושת שמי, הב אגרין טבין דיהבית בך, הדא הוא דכתיב (ישעיה מג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו',
יב. במדבר רבה נשא יג' - לכשיתעורר מלך המשיח שהוא נתון בצפון יבא ויבנה את בהמ"ק שהוא נתון בדרום כד"א (ישעיה מא) העירותי מצפון ויאת וגו', שפת אמת וישב תרנ"ז - אמרו חז"ל ביקש לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף. פי' ביקש לישב בשלוה בארץ מגורי אביו בבחי' מדת הדין להיות נתקן גם מדת הדין שנפרץ ע"י עשו.. אכן זה יהי' מתוקן ע"י משיח בן דוד שנקרא על שם זה פרץ לתקן הפרצה מצד צפון. עובדיה א' - אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו.
יג. עירובין נג: - אמרו ליה רבנן לרבי אבהו: הצפיננו היכן רבי אלעאי צפון! רש"י - הראנו, לשון צופיה הליכות ביתה.
יד. שפ"א וארא תרמ"ג - הד' גליות.. כד' רוחות.. קבץ נדחינו מד' כנפות הארץ. ומסתמא גלות זה האחרון הוא רוח צפון.
טו. תהלים קלט' ה' – אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. אורות ישראל א' יג' – אי אפשר לאדם להפרד מדבקות האלוקית, ואי אפשר לכנסת ישראל להפרד מצור ישעה, אור ד' אלוקי ישראל. אבל אי האפשרות הזאת, ההולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה הכרח טבעי שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת, לגלות את פעולתה. על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה, עד שהפירוד הגמור, נעשה אפשרי, ובכללות התרדמה במקום צלע מחוברת חיבור טבעי גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל הדרה, שהבחירה השכלית מכרת לומר, 'זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי'.. האפשרויות לדבר "גבוהה גבוהה" על דבר שמד ועל דבר כפירה.. הן תולדותיה של הנסירה, המביאה לידי ההתאחדות הגמורה.. החופשית, "כמשוש חתן על כלה, ישיש עליך אלוקייך'..