אסתר ג' - קבלת התורה בפורים

דף מקורות - אסתר ג' - קבלת התורה בפורים

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לד' אדר תשע"ב
א) שבת פח. – 'ויתיצבו בתחתית ההר' (שמות יט'), אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט'): קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר. 

ב) יהושע כד' – ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה.. ואם רע בעיניכם לעבוד את ד' בחרו לכם היום את מי תעבודון.. ואנוכי וביתי נעבוד את ד'.. ויאמרו העם אל יהושע את ד' אלוקינו נעבוד ובקולו נשמע.

ג) תוס' – והא..שכרת משה ברית עם ישראל על התורה והמצוות והשביעם על כך.. ואמרו שקבלו את כל התורה בהר גריזים ובהר עיבל? אומר ר"ת, דעל פי הדבור היה והרי כבעל כרחם, אבל בימי אחשוורוש קבלו מדעתם מאהבת הנס. ומה שכרת עימהן ברית יהושע.. התם לא קבלו אלא שלא לעבוד עבודה זרה..

ד) שמות יט' ב'- ..ויחן שם ישראל נגד ההר. רש"י- כאיש אחד בלב אחד.. אסתר ט' כז' – קימו וקבל..

ה) ברכות כח. - תנא; אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה ר"ג מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו - לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי.. תנא: עדיות בו ביום נשנית, וכל היכא דאמרינן בו ביום - ההוא יומא הוה. ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה. רש"י -  תלויה בספק, שלא פירשוה, מתוך שרבו התלמידים רב החדוד והפלפול.

ו) שבת לא. - מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור.

ז) תניא לב' – ..להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו, רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה, הרי זו דרך ישרה וקלה לבוא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך.. והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלוקים חיים. בשגם שכולם מתאימות ואב אחד לכולנה. ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש, מצד שורש נפשם בה' אחד, רק שהגופים מחולקים. ולכן העושים גופם עיקר ונפשם טפלה, אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה. וזהו שאמר הלל הזקן על קיום מצוה זו, זהו כל התורה.. כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלות הנפש על הגוף מעלה מעלה, עד עיקרא ושרשא דכל עלמין, וגם להמשיך אור א"ס ב"ה בכנסת ישראל.. דהיינו במקור נשמות כל ישראל, להוי אחד באחד דוקא ולא כשיש פירוד ח"ו בנשמות, דקב"ה לא שריא באתר פגים, וכמו שנאמר ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך..

ח) רמב"ן בראשית כד' - ..אחרים חדשו.. ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי 'בכל' תרמוז על ענין גדול, והוא שיש להקב"ה מדה תקרא 'כל', מפני שהיא יסוד הכל.. והוא שנאמר (קהלת ה') ויתרון ארץ בכל הוא, יאמר כי יתרון הארץ וטובה הגדולה השופע על כל באי עולם בעבור כי בכל היא.. ומדה אחרת תקרא בת נאצלת ממנה..והיא שנקראת כלה בספר שיר השירים, בעבור שהיא כלולה מן הכל, והיא שחכמים מכנים שמה כנסת ישראל.. בעבור שהיא כנוסת הכל. והמדה הזאת היתה לאברהם כבת..  

אורות קלח' – כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה, ובעוה"ז נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש..

ט) תנא דבי אליהו רבא יד'- שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה, ואלו הן תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודם. אמרתי לו בני דרכם של בני אדם אומרים התורה קדמה .. אבל אני אומר ישראל קדמו שנאמר קודש ישראל לד' ראשית תבואתה.

י) אגרת תקנה' – ומה שכתב מר לתמוה עלי במה שאני מקרב את הכל, גם את פושעי ישראל, כדי להחזירם בתשובה.. ידע הדר"ג, ששני דברים עקריים ישנם שהם יחד בונים קדושת ישראל וההתקשרות האלקית עמהם. הא' הוא סגולה.. הוא כח קדוש פנימי מונח בטבע הנפש ברצון ד'.. שאי אפשר לו להשתנות כלל.. והב' הוא ענין בחירה.. החלק של הסגולה הוא הרבה, באין ערוך כלל, יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה, אלא שברית כרותה היא, שהסגולה הפנימית לא תתגלה.. כי אם לפי אותה המידה שהבחירה מסייעה את גילויה, על כן הכל תלוי לפי רוב המעשה וקדושת האמונה ותלמוד תורה.. וכל עיקרה של ברית אבות, שאיננו פוסק אפילו כשתמה כבר זכות אבות, הוא בא מצד כח הסגולה, ובעקבא דמשיחא מתגבר ביותר כח הסגולה..

יא) אורות התורה ב' ו'- יסוד תורה לשמה, הוא הגברת כחה של כנסת ישראל, הנמצאת גנוזה בקרבנו..

יב) אסתר ג' ח' – ויאמר המן.. ישנו עם אחד מפוזר ומפורד..  שם ד' טז' – לך כנוס את כל היהודים..

יג) שלחן ערוך או"ח תרצה' – חייב אינש לבסומי בפוריא  עד דלא ידע  בין ארור המן לברוך מרדכי. הגה: וי"א דא"צ להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. (מהרי"ל). ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים.