התורה מזכירה את ראש השנה כחלק מתיאור שבחה של ארץ ישראל שעיני השם אלוקינו בה. מדוע?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכה' אלול תשפ"ב
א. דברים כט' – אתם ניצבים היום כולכם, לפני ד' אלוקיכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימיך. לעברך בברית ד' אלוקיך.. למען הקים אותך היום לו לעם.. ולא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת.. כי את אשר ישנו פה עימנו עומד היום.. ואת אשר איננו פה עימנו היום.. הנסתרות לד' אלוקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת. רש"י – הנסתרות.. ואם תאמרו מה בידינו לעשות, אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד?, שנאמר (פסוק יז) פן יש בכם איש וגו', ואחר כך (פסוק כא) וראו את מכות הארץ ההיא, והלא אין אדם יודע טמונותיו של חבירו, אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' אלוקינו והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות, לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו ואם לא נעשה דין בהם יענשו את הרבים. נקוד על לנו ולבנינו, לדרוש, שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה. דברים ל' - לאהבה את ד' א-להיך לשמע בקלו ולדבקה בו כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ד' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם.
ב. מלכים ב' ד' - היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת. זוהר נח סט: - רבי אלעזר אמר ת"ח בשעתא דדינא שריא בעלמא לא ליבעי ליה לאיניש דידכר שמיה לעילא, דהא אי אדכר שמיה ידכרון חובוי וייתון לאשגחא ביה, מנלן משונמית דההוא יומא יום טוב דראש השנה הוה וקב"ה דאין עלמא וכדין אמר לה אלישע היש לדבר לך אל המלך דא קב"ה דכדין אקרי מלך, מלך הקדוש מלך המשפט, ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת לא בעינא דידכרון לי וישגחון בי אלא בתוך עמי, מאן דעייל רישיה בין עמא, לא ישגחון עליה למידן ליה לביש בגיני כך אמרה בתוך עמי.
ג. דברים יא' - ארץ אשר ד' א-להיך דרש אתה תמיד עיני ד' א-להיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה. רש"י – והלא אף כל הארצות הוא דורש, שנאמר (איוב לח, כו) להמטיר על ארץ לא איש, אלא כביכול אינו דורש אלא אותה, ועל ידי אותה דרישה שדורשה דורש את כל הארצות עמה. מרשית השנה - מראש השנה נידון מה יהא בסופה.
ד. תהלים פא' - תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב. ראש השנה ח. - באחד בתשרי ראש השנה לשנים, למאי הלכתא.. רב נחמן בר יצחק אמר, לדין. דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה, מראשית השנה נידון מה יהא בסופה. ממאי דתשרי הוא, דכתיב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, איזהו חג שהחדש מתכסה בו, הוי אומר זה ראש השנה, וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב. תנו רבנן, כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב, מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש. רש"י –אלא אם כן קדשו החדש וכו' - והכי קאמר, אם קבעו ישראל את חק החדש, יהא משפט להקב"ה. ספר המצוות לרמב"ם עשה קנג' - ודע שהחשבון הזה שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי החדשים והמועדים אי אפשר לעשותו אלא בארץ ישראל לבד..
ה. מאמרי ראי"ה 269 – אם אפסה התלהבות הקודש, ורצון הגאולה הנעלה הנובע ממנה, ואם גם הרגשה אנושית לאומית וטבעית ורצון של חיי לאום בכבוד גם הם אפסו – אם אי אפשר לתקוע בשופר כשר לגאולה – באים אויבי ישראל ותוקעים באזנינו לגאולה. הם מכריחים אותנו לשמוע קול שופר, הם מתריעים ומרעישים באזנינו ואינם נותנים לנו מנוח בגולה. שופר של חיה טמאה נהפך לשופרו של משיח. עמלק, פיטלורה, היטלר, מעוררים לגאולה. ומי שלא שמע קול השופר הראשון, ואף לקול השופר השני הרגיל לא רצה לשמוע כי אזניו נאטמו – הוא ישמע לקול השופר הטמא, הפסול, בעל כרחו ישמע. ואף הוא יוצא ידי חובה, גם לאומיות זו של השוט, של "צרת היהודים", גם בה יש מן הגאולה. אולם, על שופר זה אין לברך, - "כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו" (משנה ברכות ו' ד').
ו. זוהר אמור צג: - ת"ח בגין דכנסת ישראל השתא בגלותא כביכול לא אקרי אחד, ואימתי אקרי אחד, בשעתא דיפקון ישראל מן גלותא וכנסת ישראל אהדרת לאתרהא לאזדווגא ביה בקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב (זכריה יד) ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד, ודא בלא דא לא אקרי אחד.. תינח קודשא בריך הוא בכנסת ישראל דאקרי אחד, ישראל לתתא דאינון זמינין כגונא דלעילא במה יקרון אחד, אלא בירושלם דלתתא יקרון ישראל אחד מנא לן דכתיב (שמואל ב ז) גוי אחד בארץ, ודאי בארץ הם גוי אחד, עמה אקרון אחד ולא אינון בלחודייהו.
ז. סדור הגר"א – היה שמח מאד בעת תקיעת שופר, וכן אמר שצריך להיות ברוב שמחה וחדווה. כדוגמת מדינה ביום שממליכים מלך ומעטרים אותו, כך אנחנו בתקיעת שופר ממליכים להקב"ה בכל העולמות שאנחנו עמו.
ח. אורות ישראל ו' ז' - אין המדינה האושר היותר עליון של האדם, זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.
ט. דברי הימים א' כח' - ויקם דויד המלך על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי.. ויבחר ד' א-להי ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם.. ומכל בני.. ויבחר בשלמה בני לשבת על כסא מלכות ד' על ישראל. דברי הימים א' כט' - וישב שלמה על כסא ד' למלך תחת דויד אביו.
י. ראש השנה ד: - שמיני רגל בפני עצמו - לענין פז"ר קש"ב. רש"י - ברכה לעצמה - מברכין היו את המלך, זכר לחנוכת הבית שנאמר (מלכים א' ח) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך - כך מפורש בתוספתא דסוכה (פרק ד).