האם תפארת ישראל היא באמת בהצלחתה הטכנולוגית החיצונית או שאולי התבלבלנו ושכחנו מהתפארת העיקרית הפנימית
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לב' סיון תשע"ח
א. ד"ה א' כט' - לך ד' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ד' הממלכה והמתנשא לכל לראש. רש"י - לך ה' הגדולה. אף על פי שהקבצתי כל הממון הזה לבנין ביהמ"ק שנקרא גדולה אתה נתת לי כל הגדולה הזאת, והגבורה, שנתת לי גבורה להלחם עם שונאי ישראל ולבוז שללם לפני לבנות הבית.. והתפארת. כל שבחות אלו שבחו על שנתן לו הקב"ה כח לקבץ ממון לבנין ב"ה שנקרא פאר דכתיב (ישעיה ס') לפאר מקום מקדשי וגם למעלה (ד"ה א' כב') כתיב לשם ולתפארת. והנצח. שנתן לו הקב"ה נצחון לשלול שלל העובדי כוכבים לצורך הבנין. כי כל בשמים. לך הוא אפילו על מה שעל השמים אתה מושל כ"ש על מה שבארץ לפיכך אתה יכול ליתן גדולה למי שאתה רוצה.
ב. ברכות נח. - פתח רבי שילא ואמר.. והתפארת, זו חמה ולבנה שעמדו לו ליהושע.. במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא.. והתפארת זו מתן תורה, והנצח זו ירושלים, וההוד זו בית המקדש. עולת ראי"ה א' רל' – זו חמה ולבנה.. בנין העולם בכללו, בסדור חלקיו והערך הנפלא של יחשם אלו לאלו, הגופים הגדולים של הכדורים השטים.. ונערכים זה עם זה במערכה מלאה "תפארת", מה שיאמר על הערך הסדורי שמושך עליו חן ויופי ופאר. מצב התפארת הזה הוא מיוסד ע"פ חוקים איתנים, חוקי היופי והערך, אמנם כולו ביד ד' הוא, שהרי נשתנה הערך הזה וקבל תכונה אחרת, ע"י העמדת חמה ולבנה. העקר הזה בא לנו ללמד, שעם היות הנוי והתפארת חלק רשום בחוקי המציאות, הוא כאין נחשב ובטל בערכו לגבי הפאר המוסרי, הנובע מדעת ד' הטהורה. על כן התפארת העולמית גם היא תתפעל ע"פ הצורך המגיע לקדש שם שמים, לרומם התפארת הפנימית.. למען הביא תפארת החיים הפנימיים בעולם. עולת ראי"ה רלג' – והתפארת זו מתן תורה. יסוד הנוי הוא הכוון והיחש שבין החלקים. ותחת אשר האדם הרואה לעינים יסתפק ביחש נערך ומשוער, בין חלקים חצוניים הנראים למראה עיניו, הנה החכמה האלוקית תיסד את התפארת הכללית, דהיינו חוקי חיים שיהיו מועילים לסדר הנהגה שלמה ומשוערת בין כל הכחות הנפשיים האנושיים, בין השכל והרגש, בין הגשם והרוח, בין העבר ההוה והעתיד, בין הפרט אל הכלל, בין ההכרות הבאות מחובות האדם לרעהו אל ההכרות הבאות מיחש האלוקים לברואיו, הכל בערך משוער, שהוא הפאר האמתי. זה א"א להשקל בכל נימוס שכלי שבעולם, שא"א שלא יעבור באיזה פרט את הנקודה הרצויה, כי אם מאת אדון כל המעשים, שהכל גלוי וצפוי לפניו.. וכיון שהחלק החי שבעולם מתנהג בתפארת, כיון שנפש האדם מיוסדת על ערכיה הראויים לה, היא כבר ראויה לפעול פעולות רבות על התפארת החצונית, בכל מקום אשר תפנה תשכיל. על כן התפארת היסודית היא מתן תורה.
ג. תהלים נ' - מזמור לאסף א-ל אלוקים ד' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבאו. מציון מכלל יפי אלוקים הופיע.
ד. איכה ב' – ..השליך משמים ארץ תפארת ישראל.. איכה רבה ב' – א"ר יהושע בר' נחמן משל לבני מדינה שעשו עטרה למלך הקניטוהו וסבלן הקניטוהו וסבלן.. אמר להם.. כלום אתם מקניטין אותי אלא בעבור עטרה שעטרתם לי הא לכון.. כך אמר הקב"ה לישראל כלום אתם מקניטין אותי אלא בשביל איקונין של יעקב שחקוקה על כסאי הא לכון..
ה. תהלים פט' - כי תפארת עזמו אתה וברצונך תרום קרננו. מלבי"ם - ..יציין בעז הנהגת הטבע, ובתפארת הנהגה הנסיית.. שלא יתפאר אדם במעלה טבעיית.. אבל עוזם זה הטבעי יתפארו בו לפני רבים עמים, אחר שהוא ע"י השגחתך ואתה הוא תפארת עוזמו, שעוזם הוא מה' וזה מעיד שהם עם סגולה וגוי קדוש לה' וזה תפארתם..
ו. אוה"ק ד' העלאת העולם יב' – התגלות תפארת ישראל, אומה שכולה היא בסיס ונר למאור העליון של ההתגלות האלוקית העליונה הטהורה המאירה ממעל לכל עולמים, ומחיה כל עולמים.. ישעיהו מט' – ..ישראל אשר בך אתפאר. אוה"ק ב' האחדות הכוללת י' – האלוקות העולמית, כלומר ההויה של העולמים, החיות שלהם, הקיום, המציאות, הרוחניות והעצמיות, המעדנתם, הממלאתם ישות, המעלתם תמיד ממדרגה למדרגה, הכל הוא בכלל אור מלכות, ה"א האחרונה של שם הויה, המתגלה בשם האדנות. אמנם המטרה האידיאלית של הוית הכל, האורה העליונה שבגללה ראויים כל העולמים להימצא, שהיא הרבה יותר ויותר עליונה בקודש מגופם של כל העולמים כולם, היא מידת התפארת, שכל זיום של כל העולמים תלוי רק כפי אותה המידה שהם מתעצמים עם האידיאל של הוייתם, ועד כמה שהם מתאחדים בו, ושמחתם ועינוגם, פדותם וגאולתם, הם רק באותו הערך שהזיווג והייחוד העדין מצוי בין תפארת ומלכות. וכל מגמתנו בכל פינותינו אי אפשר שתהיה אחרת כי אם ליחדא שמא דקוב"ה, אידיאל הכל, ושכינתיה, שהיא הכל, שבא על ידי הנועם השופע ממקור הכל, המקבל לשדו משורש מקור הכל, המתעלה עד למעלה מכל עומק של שורש ועיקר, ולפני אחד מה אתה סופר. אורות ישראל ג' י' - כשההתקשרות עם כנסת ישראל ברוחניותה ובעוצם מהותה באה למדרגה הגונה, מתחילה הכרה פנימית להולד בעצמיות הנשמה, המרגישה את קול ד' העובר דרך כנסת ישראל בקול עז, הדובר את המשנה, ותושבע"פ כולה, ההולכת וזורמת מתוך אוצר החיים הטהורים והכבירים, מלאי התפארת והקדושה, של תורה שבכתב, דבר ד' הבא מקול ד'.
ז. ירמיהו לג' - כי כה אמר ד' אלוקי ישראל על בתי העיר הזאת.. הנני מעלה לה ארכה ומרפא.. והיתה לי לשם ששון לתהלה ולתפארת לכל גויי הארץ אשר ישמעו את כל הטובה אשר אנכי עשה אתם ופחדו ורגזו על כל הטובה ועל כל השלום אשר אנכי עשה לה. אורות ישראל ז' ב' - האומה היא בכללה מכוונת נגד שכינה, ואור מלכות ה' שוכן בקרבה בכללותה. אבל מקור השכל הוא יותר עליון מזה, לא רק מה שכבר מוכן בהויה, כ"א מגמת ההויה למה שהיא נוטה לאן תתעלה, זה תלוי לא רק בנטית צדק לבד כ"א במשפט עליון, הכולל את קשר הכלל בתפארת עוזו, והשפע לברכה נמצא בעולם לפי גודל היחש שיש בנטיה הפנימית האדירה שבתוכיות ההויה אל המגמה העליונה של תכליתה והתעלותה.. עלינו לשבח – עלינו לשבח לאדון הכל.. שלא עשנו כגויי הארצות.. על כן נקוה לך ד' אלוקינו לראות מהרה בתפארת עוזך.. לתקן עולם.. וכל בני בשר יקראו בשמך.. ויקבלו כולם את עול מלכותך.. ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד.