פרשת בהעלותך - חצוצרות הכסף

דף מקורות - פרשת בהעלותך - חצוצרות הכסף

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לטז' סיון תשע"ה
א.    במדבר י' – וידבר ד' אל משה לאמר, עשה לך שתי חצוצרת כסף, מקשה תעשה אותם, והיו לך למקרא העדה, ולמסע את המחנות.. ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה.. ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים.. ותקעתם תרועה ונסעו המחנות.. וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם, והרעותם בחצצרת על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם, והיו לכם לזכרון לפני אלוקיכם, אני ד' אלוקיכם. וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, ותקעתם בחצצרת.. רש"י - כשתרצה לדבר עם הסנהדרין ושאר העם ותקראם לאסוף אליך, תקראם ע"י חצוצרות. בשעת סלוק מסעות תתקעו בהם לסימן, נמצאת אתה אומר על פי שלשה היו נוסעים, על פי הקב"ה וע"פ משה ועל פי חצוצרות. במדבר ט' – ולפי העלות הענן מעל האוהל ואחרי כן יסעו בני ישראל, ובמקום אשר ישכון שם הענן, שם יחנו בני ישראל.

ב.     מנחות כח. – תניא, חצוצרות היו באים מן העשת מן הכסף.. משאר מיני מתכות, פסולים.. ת"ר כל הכלים שעשה משה, כשרים לו וכשרים לדורות, חצוצרות, כשרות לו ופסולות לדורות.. דאמר קרא, לך לך, תרי זימני: עשה לך והיו לך. ראש השנה כז.- כל כינופיא דכסף הוא, דכתיב, עשה לך שתי חצוצרת כסף.

ג.     משלי ל' כז' – מלך אין לארבה, ויצא חוצץ כולו. אבן עזרא – פועל.. יצא מאוסף ומקובץ.. מצודת דוד – מלך אין לארבה להנהיגם יחד באסיפה אחת כדרך המלך ועכ"ז בוחרים מעצמם לצאת יחד באסיפה אחת.. מצודת ציון -  מאוסף ומקובץ וכן נקרא אסיפת אבנים קטנים..

ד.     דברי הימים ב' כט' – ויאמר חזקיהו.. ובעת החל העולה החל שיר ד' והחצצרות.. והשיר משורר והחצצרת מחצצרים [קרי: מחצרים] הכל עד לכלות העולה.

ה.    שמואל א' יז' – ועץ [כתיב:וחץ] חניתו כמנור אורגים.. שמואל ב' כא' – ויך אלחנן בן יערי אורגים בית הלחמי, את גלית הגתי ועץ חניתו כמנור אורגים. רש"י – אלחנן: דוד. בן יערי אורגים - שהיו משפחתו אורגים פרוכת למקדש הקרוי יער. כמנור אורגים -  ..תבא אריגה ותעמוד כנגד אריגה.

ו.      רבינו בחיי - ..ובעבור שעלתה השגתו להתנבא בשם הגדול מדת רחמים, לכך צוה אותן לעשותן של כסף.. שהיה שומע מתוך התקיעה, הוא קול השם המיוחד, והוא לבדו המשיגו והמתבונן בו.. ולפי שלא עלה שום נביא למדרגה זו.. לכך צוהו שלא ישתמש בחצוצרות אלא הוא לבדו לא זולתו ..ומרוב קדושות החצוצרות ובהיותם כלי שההשגות נרמזו בו היו טעונין גניזה ..ומטעם זה לא נשתמש בחצוצרות אפילו יהושע תלמידו שלא עלתה השגתו בכך, אמנם נשתמש בשופר להודיע בו להיות מדת הדין מתוחה כנגד האויבים כי היא מדתו, וגם היא מדתו של דוד שנשתמש בכנור, והיא התכלת הצבוע מדם חלזון שהוא הדג המצוי בים כנרת שלכך נקראת מדה זו "כנור דוד" שהיה מנגן מאליו, נמצאת למד שכל אחד ואחד נשתמש בכלי הראוי לו לפי השגתו ונבואתו ומדתו שהוא שואב ממנה..

ז.     בבא בתרא ב. - השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר - בונין את הכותל באמצע.. סברוה מאי מחיצה? גודא, כדתניא: מחיצת הכרם שנפרצה - אומר לו גדור.. קובץ ה' קעז' - המינות יצאה בראשיתה בהכרזת החסד והאהבה.. וסופה, חרב ודם, אכזריות ורצח, מלחמות דמים שאינן פוסקות, ומשטמה עמוקה בין עם לעם, בין שבט לשבט ובין איש לאיש. והיינו דאמור רבנן בשיח סוד קודש, סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסטרא דקדושה שרי בפירודא וסיים בחיבורא. תנחומא האזינו א' - כשפוסקין צדקה בשבילם, מוציאין ומעלין אותן כחץ מן הקשת, מיד נעשה רך ונקי כגדי.. ואוכל מעץ החיים תמיד הנטוע במחיצת הצדיקים..

ח.    פרדס רימונים כג' – חצוצרות כסף. פי' הרשב"י ע"ה בר"מ, נצח והוד נקראים כן, בהיותם מקבלים מצד החסד..

ט.    בראשית יד' ז' – האמורי היושב בחצצן תמר.   דברי הימים ב' כ' – ויבואו ויגידו ליהושפט בא עליך המון רב.. והינם בחצצון תמר היא עין גדי.

י.      שה"ש א' יד' – אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי. שבת פח: - מי שהכל שלו, מכפר לי על עוון גדי שכרמתי לי. רש"י - שכרמתי - שאספתי, להתאוות אלהות הרבה, כדכתיב אלה אלהיך ישראל. שה"ש רבה א' - בכרמי עין גדי, זה אבינו יעקב שנכנס בכרום פניו מתפחד בהכלמו אצל אביו ולבש בגדי גדי עזים ונטל הברכות שהן עין עולם..

יא.   יומא כח: - רבי אומר: אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה, תימור של לבנה - מתמר ועולה כמקל, תימור של חמה - מפציע לכאן ולכאן. רש"י – תימור של חמה - עלות השחר, שנבקע ונראה כתמר זקוף.. על שם שזוקף ועולה. שה"ש ג' – מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן.. רש"י - ..כתימרות עשן גבוה וזקוף כתמר. שה"ש ח' – מי זאת עולה.. מתרפקת על דודה.. רש"י – מתחברת על דודה.. תהלים קיט' – חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך.

יב.   ספרי בהעלותך עו' - על הצר הצורר, במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר.. שישראל נושעים ממנה ואין אחריה שעבוד..

יג.    אורות הקודש ג', שג' - ארבעה דרכים ישנם לקימת חצות. האחד, החזרת הנשמה להגוף בדיוק, הבאה מתוך הרגשה פנימית בעילוי העולמות ויקיצתם בנקודת חצות לילה. הב', על ידי רוח צפונית הבאה על ידי כנור התלוי למעלה ממראשותיו של דוד מלך ישראל החי וקים. הג', על ידי קול התרנגול, המכריז ואומר, קומו ישנים מתרדמתכם. הד', על ידי מכונה מעשית, כמו התיקלא, ומשקלי השעות. ולפעמים באים כל הכחות יחד ומעירים, עורי עורי, דבורה, עורי עורי דברי שיר. [קהלת ז' יב' - כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה.]