המנהיג הוא צינור הברכה לעם ודרכו מתגלה אור ד', כך הוא מנצח, אבל הכל מותנה בהתבטלות המנהיג אל הקב"ה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לז' תמוז תשע"ב
א) במדבר כא' – וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב.. כי בא ישראל.. וילחם בישראל וישב ממנו שבי.. וידר ישראל נדר לד'.. אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם. וישמע ד' בקול ישראל, ויתן את הכנעני.. רש"י – וישמע: שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד .. ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות. יושב הנגב - זה עמלק.. ושינה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים, ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם.. אם נתון תתן את העם הזה בידי. וישב ממנו שבי - אינה אלא שפחה אחת. והחרמתי - אקדיש שללם לגבוה.
ב) שם – ..ויצא עוג מלך הבשן לקראתם, הוא וכל עמו למלחמה.. ויאמר ד' אל משה אל תירא אותו, כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו.. רש"י - שהיה משה ירא להלחם, שמא תעמוד לו זכותו של אברהם..
ג) שם – ויאסוף סיחון את כל עמו.. וילחם בישראל. ויכהו ישראל.. וישב .. בחשבון.. עיר סיחון.. והוא נלחם במלך מואב הראשון, ויקח את כל ארצו.. על כן יאמרו המושלים בואו חשבון.. אוי לך מואב אבדת עם כמוש.. רש"י - יאמרו המשלים: בלעם ובעור.. באו חשבון: שלא היה סיחון יכול לכבשה והלך ושכר את בלעם לקללו.. הפטרת הפרשה – ועתה ד' אלוקי ישראל הוריש את האמורי מפני עמו ישראל, ואתה תירשנו?! הלא את אשר יורישך כמוש אלוהיך אותו תירש, ואת כל אשר הוריש ד' אלוקינו מפנינו, אותו נירש.
ד) שם – ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער, ונשען לגבול מואב, ומשם בארה.. אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה. באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם, במחוקק במשענותם.. רש"י - שנשפך שם דם אמוריים שהיו נחבאים שם, לפי שהיו ההרים גבוהים והנחל עמוק וקצר וההרים סמוכים זה לזה, אדם עומד על ההר מזה ומדבר עם חבירו בהר מזה.. אמרו אמוריים כשיכנסו ישראל לתוך הנחל לעבור, נצא מן המערות בהרים שלמעלה מהם ונהרגם.. והיו אותן הנקעים בהר של צד מואב, ובהר של צד אמוריים היו כנגד אותן נקעים כמין קרנות.. כיון שבאו ישראל לעבור נזעדזע ההר של ארץ ישראל, כשפחה היוצאת להקביל פני גבירתה, ונתקרב לצד הר של מואב ונכנסו.. לתוך אותן נקעים והרגום.. אמר הקב"ה מי מודיע לבני הנסים הללו.. חזרו ההרים למקומם, והבאר ירדה לתוך הנחל והעלתה משם.. ההרוגים.. ראו ואמרו שירה. חפרוה שרים: .. משה ואהרון. ד"א כרוה נדיבי העם, כל נשיא ונשיא כשהיו חונים, נוטל מקלו ומושך אצל דגלו ומחנהו, ומי הבאר נמשכין דרך אותו סימן, ובאין לפני חניית כל שבט ושבט. ולמה לא נזכר משה בשירה זו, לפי שלקה ע"י הבאר. וכיון שלא נזכר שמו של משה לא נזכר שמו של הקב"ה. משל למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה, אמר אם אוהבי שם אני שם, ואם לאו איני הולך.
ה) שם – וישלח משה לרגל את יעזר .. ויורש את האמורי אשר שם. רש"י - המרגלים לכדוה. אמרו לא נעשה כראשונים, בטוחים אנו בכח תפלתו של משה להלחם. במדבר יג' – ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה.. רש"י - אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו.
ו) שם – וידבר העם באלוקים ובמשה, למה העליתונו ממצרים.. וישלח ד' בעם את הנחשים.. ויאמרו חטאנו.. התפלל אל ד'.. ויתפלל.. ויאמר ד'.. עשה לך שרף ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך, וראה אותו וחי. רש"י - באלוקים ובמשה: השוו עבד לקונו. למה העליתנו: שניהם שוים. ר"ה כט. - וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאין, ואם לאו היו נימוקים.
ז) שם – וישלח ישראל מלאכים אל סיחון.. רש"י - ובמקום אחר תולה השליחות במשה.. שמשה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל. ר"ה כה: - ..יפתח בדורו כשמואל בדורו. ללמדך, שאפילו קל שבקלין, ונתמנה פרנס על הצבור, הרי הוא כאביר שבאבירים.
ח) הושע ג' – אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ד' אלוקיהם ואת דוד מלכם..
ט) אורות כו' – כנסת ישראל שואפת לתקון העולם בכל מלואו..שבאה לא רק מישועת נפש האדם והטבת רצונו מצד עצמו.. כי אם תקון כולל לסיבת החטאים. חק הטהרה, העברת רוח הטומאה על ידי שמו של משיח שקדם לעולם, "פרה אדומה מכפרת", והיא מטהרת מטומאת מת, נעוץ בסלוק המיתה מיסודה, בהעלאת העולם מעמק חטאו, מחטא הארץ וקטרוג הלבנה, מנפילת התאוריה העולמית ביסוד מציאותה.. הכל, הכל צריך להיות מתוקן, הכל צריך להיות מטוהר. שאיפת ישראל לבנין האומה, לשיבת הארץ היא שאיפה של עומק הטוב החודר את כל היש בשרשו. לא זקיפת לבינה מאיזה בנין, כי אם פניה שלמה ועמוקה אל היסוד של כל הבנין, לכוננו בתקון. לא עצים אחדים וענפים מאילן החיים והטוב, אלא לחשוף את המקור את מעיין החיים שלשד עץ החיים, עם כל שרשיו, גזעיו ענפיו, פארותיו ועליו, משם יונק, וממנו יבא רוח חיים, רוח חדש, ועולם חדש, יבנה, 'כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאום ד' כן יעמוד זרעכם ושמכם'.
י) ב"ר מט' - אמר לו הקב"ה.. אתה אמרת ואנכי עפר ואפר, חייך שאני נותן לבניך כפרה בהם שנאמר.. ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת, ואסף איש טהור את אפר הפרה.