המוטיבציה של חיילינו להכות את האויב צריכה להיות מבוססת על אהבת האדם כשהיא עומדת על האמת האלוקית העמוקה והמבוררת
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכה' תמוז תשע"ג
א) במדבר לא' – ויקצוף משה על פקודי החיל.. הבאים מצבא המלחמה, ויאמר אליהם משה, החייתם כל נקבה. הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם.. על דבר פעור, ותהי המגפה בעדת ד'.
ב) במדבר כה' – ושם האשה המוכה המדינית, כזבי בת צור, ראש אומות בית אב במדין הוא.
רש"י - להודיעך שנאתם של מדינים, שהפקירו בת מלך לזנות, כדי להחטיא את ישראל.
ג) שפת אמת תרמו' – כל המלחמה במדין היה רק כפי הכעס שהיה לבני ישראל.. וכפי הקנאה והשנאה שהיה בליבם כך גברו.. ואחר כך כשקצף משה רבינו ע"ה, בזו השנאה רבה שהיה למשה.. ניתן להם כח..
ד) מידות הראי"ה אהבה ה' – אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה. אהבת כל האדם ביחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם הרוחנית והחמרית. והשנאה צריכה להיות רק על הרשעה והזוהמא שבעולם. אי אפשר כלל לבוא לידי רום הרוח, של 'הודו לד' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו', בלא אהבה פנימית מעמקי לב ונפש, להיטיב לעמים כולם, לשפר את קניניהם, לאשר את חייהם. תכונה זו, היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל. בכל מקום שאנו מוצאים רמזי שנאה, הרינו יודעים ברור שהכונה רק על הרשעה
ה) שערי קדושה א' ה' – יאהב כל הבריות ואפילו גויים.
ו) מידות הראיה אהבה י' - המעמד היותר עליון באהבת הבריות צריכה לקחת אהבת האדם, והיא צריכה להתפשט על כל האדם כולו, למרות כל שינויי דעות דתות ואמונות, ולמרות כל החילוקים של הגזעים והאקלימים, נכון הדבר לרדת לסוף דעתם של העמים והקיבוצים השונים, כמה שאפשר ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם, למען דעת איך לבסס את האהבה האנושית על יסודות המתקרבים למעשה. כי רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם, תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית.
ז) אורות הקודש ג' עמ' שמט' – ישנם צדיקים כאלה, שהם גדולים ועצומים מאד, שאינם יכולים לצמצם עצמם בכנסת ישראל לבדה, והם תמיד דואגים ושוחרים את הטוב בעד כל העולם כולו. ומכל מקום גם הם קשורים בנקודתם הפנימית דוקא בכנסת ישראל, מפני שכנסת ישראל היא התמצית של הטוב והמעולה שבכל העולם כולו, ובאהבה וטובה שתבוא לכנסת ישראל, חוזרת היא ומקפת את כל היצור. צדיקים הללו אינם יכולים להיות לאומיים על פי התוכן החיצוני של המילה, שהרי אינם יכולים לסבול שום שנאה ושום עוולה שום הצטמצמות ושום התכווצות של הטוב והחסד, והם טובים לכל, כמידותיו של הקב"ה, שהוא טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו. והם בכל זאת צופי ישועה אדירים מאד, מפני שהם יודעים ברור ומאמינים בכל מלוא נפשם הטהורה, שישועת ישראל ישועת ד' היא, ישועת העולם ומלואו וכל אשר בו ממרומי רום ועד עמקי תחת. ..דורשים הם תמיד טובת האדם וטובת כל היצור. ומתוך דרישה זו הם מתעסקים בעסק נמרץ ובקשר נשמתי נפלא בצרכיהם של ישראל, בכל הדורות ובכל הזמנים, בכל הדרכים, בכל הערכים ובכל האופנים.
ח) מידות הראי"ה אהבה – אע"פ שלפעמים אהבת הבריות מקיפה היא את הכל, ונכנס גם רשע בכלל האהבה, אין זה מגרע כלל משנאת הרע, אדרבא היא מחזקת אותה, שהרי ודאי לא מצד הרשעות של הרע הוא נכנס בכלל האהבה, אלא מצד חלק הטוב שבו, שהאהבה אומרת שהוא נמצא בכל מקום, וכיון שמפרידים את חלק הטוב לאהבה אותו, נשארה השנאה לחלק הרע, מפולשת וגמורה.
ט) אגרות הראי"ה קעו' – אוי לה לקלות דעת, שתשלח ידה במקדש רם ונשא בהיכל המשפט, אפילו אם תהיה מעוטרת ברחמים ויושר בלתי חוקי. ידע אדוני, כי אותה מידת הרחמים, הלוקחת מהבן את ירושתו, שזכה לו המשפט של התורה, בשביל הרחמנות שיש על הבת, צריך מדין גזרה שווה, להתיר לשלוח יד גם באוצרו של אדיר אוצרות, בשביל רחמנות של מחזר על הפתחים, ואוי לעולם מרחמנות כזאת, שהיא אם לכל אכזריות וכל נבלה.
י) שבת קטז. - אימא שלום, דביתהו דרבי אליעזר, אחתיה דרבן גמליאל הואי. הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה, דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא. בעו לאחוכי ביה; אעיילא ליה שרגא דדהבא, ואזול לקמיה, אמרה ליה: בעינא דניפלגי לי בנכסי דבי נשי. אמר להו: פלוגו. אמר ליה כתיב לן: במקום ברא, ברתא לא תירות. אמר ליה: מן יומא דגליתון מארעכון, איתנטלית אורייתא דמשה, ואיתיהיבת עוון גליון, וכתיב ביה: ברא וברתא כחדא ירתון. למחר, הדר עייל ליה איהו, חמרא לובא. אמר להו: שפילית לסיפיה דעוון גליון, וכתב ביה: אנא לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי, [ולא] לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי. וכתיב ביה: במקום ברא, ברתא לא תירות. אמרה ליה: נהור נהוריך כשרגא! - אמר ליה רבן גמליאל: אתא חמרא ובטש לשרגא.
יא) ישראל ותחייתו ג' – המינות הפקירה את המשפט, תקעה עצמה במידת הרחמים והחסד המדומה, הנוטלת את יסוד העולם והורסתו. ומתוך עקירת יסוד המשפט מתכנו האלוקי, תופסת אותה, הרשעה היותר מגושמת, ובאה בזוהמא לחדור במשפט הפרטי של האישיות היחידית, וחודרת היא בהתפשטות גדולה לנפשות העמים, ובזה מתיסד יסוד שנאת לאומים, ועומק רע של טומאת שפיכת דמים.. אמנם, עיני כל מוכרחות להיות נשואות, לאור עולם אור ד', אשר יגלה על ידי משיח אלוקי יעקב, 'והוא ישפוט תבל בצדק, ידין לאומים במישרים'.