פרשת נשא – החן הפנימי

דף מקורות - פרשת נשא – החן הפנימי

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לט' סיון תשע"ה
א.    במדבר ו' – יאר ד' פניו אליך ויחנך. רש"י – יתן לך חן. תרגום יונתן – ינהר ד' סבר אפוי לך במעסקך באורייתא, ויגלי לך טמירן, וייחוס עלך. ספורנו – יגלה עיניך באור פניו להביט נפלאות מתורתו וממעשיו..  אבן עזרא -  כטעם באור פני מלך חיים.. וכל אשר תבקש ממנו, ובשעה שתדרשו יאר פניו.. יקבל אותך ונרצה למלאות שאלתך מיד..

ב.     משלי ג' ד' – ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם. מלבי"ם - שהגם שע"י חכמה ובינה אנושית ימצא ג"כ חן ושכל.. וכן ימצאו חן בעיני בני אדם ע"י חכמתם, אולם ע"י התורה וחכמה אלוקית, ימצאו חן גם בעיני אלוקים, וגם ימצאו שכל טוב, והוא שפיכת רוח אלוקים עליו להשכיל בשכל טוב, שהוא כנוי להשכלתו ברוה"ק, עד שישכיל האמתיות בעזר אלוק, וזה ע"י מציאת חן בעיני ה' להשכילהו באמתו.

ג.     תהלים קיט' – גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. רש"י - דברים המכוסים בה שאינם מפורשים בה. מלבי"ם - ונגד עומק המושג בקש שיגול עיניו.. להשיג דבר יותר על כח טבעו, וע"י הופעה ורוח הקדש.. להביט הנפלאות שבתורתך..

ד.     משלי טז' – באור פני מלך חיים.. רש"י - מי שהקב"ה מסביר לו פנים, חיים הוא לו, לכך צריך אדם ליישר דרכו לפניו.

ה.    בראשית לט' כא' – ויהי ד' את יוסף, ויט אליו חסד, ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר. אור החיים - כי בהשראת שכינה על האדם, יושפע הנסמך מהמשרה שכינתו ממה שבו, וידוע הוא חן המקום ברוך הוא כי הוא מקור החן, והוא אומרו ויהי ה' את יוסף, ובזה ויט אליו חסד, פירוש ממילא, ואומרו ויתן חנו להיות כי לא תרגיש בחינת הרע במתק החן לזה הוצרך ה' להרכיב בעין שר בית הסוהר אמצעי לערב אליו חן צדיק, והוא אומרו ויתן חנו בעיני וגו'.

ו.      שמות לג' - ..אם נא מצאתי חן בעיניך, הודיעני נא את דרכך, ואדעך, למען אמצא חן בעיניך, וראה כי עמך הגוי הזה.. אם אין פניך הולכים, אל תעלנו מזה.. ויאמר ד'.. גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה, כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם. מלבי"ם - ..שע"י מציאת חן תשיג יותר באלוקות, עד שתהיה ראוי מצד שמך ועצמותך, שתקשר בך ידיעת ה', ועי"כ תוסיף תמיד למצוא חן וכן תלך מחיל אל חיל.. אור החיים - ..מעלת הודעה בשם הוא עליונה מבחינת השגת החן..

ז.     אסתר ב' טו' – ובהגיע תור אסתר..לא ביקשה דבר.. ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה. מגילה יג. - אמר ר' אלעזר: מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו. אסתר רבה ו' - ר' יודא אומר כאיקונין הזה שאלף בני אדם מביטים בה והיא עריבה על כולם.. ורבנין אמרין.. בעיני העליונים ובעיני התחתונים, כד"א ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.

ח.    במדבר לה' – ולא תקחו כופר לנפש רוצח.. ולא תחניפו את הארץ.. כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה, כי אם בדם שופכו. ולא תטמא את הארץ.. אשר אני שוכן בתוכה, כי אני ד' שוכן בתוך בני ישראל.

ט.    סוטה מא. - מוצאי יו"ט הראשון של חג, בשמיני במוצאי שביעית, עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה.. וכ"ג נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל וקורא יושב. אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד.. וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי, זלגו עיניו דמעות, אמרו לו: אל תתירא, אגריפס, אחינו אתה, אחינו אתה.. תנא משמיה דרבי נתן: באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה, שהחניפו לו לאגריפס.. אמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו חנופה - מביא אף לעולם.. א"ר ירמיה בר אבא, ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע.. ילקו"ש מסעי תשפח' – רבי יאשיה אומר לשון נוטריקון יחון אף על הארץ..

י.      אורות ארץ ישראל ג' - יצירה עצמית ישראלית, במחשבה ובתקף החיים והמפעל, אי אפשר לישראל אלא בארץ ישראל. לעומת זה, כל הנעשה מישראל בארץ ישראל, מתבטלת הצורה הכללית שבו לגבי הצורה העצמית המיוחדה של ישראל, וזהו אושר גדול לישראל ולעולם. החטאים שגורמים גלות הם הם שמדלחים את המעין העצמי, והמקור מזיל הזלות טמאות, "את משכן ד' טמא". וכשהמקור העצמי המיוחד נשחת, מתעלה המקוריות היסודית לאותו החלק העליון התמציתי, שיש לישראל בסגולת האדם, וזה נשאב דוקא בגלות, והארץ מתחרבת ומשתוממת וחרבנה מכפר עליה. המעין פוסק מלהזיל והוא מסתנן קמעא קמעא, וההופעות של החיים והמחשבה יוצאות דרך הצנור הכללי, שהוא פזור בכל העולם כלו, "כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם", עד אשר ההזלות הטמאות הפרטיות מתפסקות וחוזר כח המקור לטהרתו. ואז נמאסת הגלות לגמרי והרי היא מיותרת, והאורה הכללית חוזרת היא להיות נובעת מהמעין העצמי הפרטי בכל חילו, ואורו של משיח המקבץ נדחים מתחיל להופיע, וקול בכי תמרורים של רחל המבכה על בניה מתמתק על ידי שפעת תנחומים, של "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך, נאם ד', ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך, נאם ד' ושבו בנים לגבולם". ויצירת החיים המיוחדים בכל מאורם וחטיביותם המיוחדה, רוויה בטל העושר הכללי של האדם הגדול בענקים, ברכת אברהם, חוזרת היא דוקא ע"י שיבה זו להתגלות. "והיה ברכה בך חותמים".

יא.   אורות ישראל א' י' - המחשבות וההרגשות, הבאות מכח ההארה האלוקית הכללית, אינן מתקבלות מכנסת ישראל לשאת פרי וענף, ולגדל גידולים יפים ומתקיימים, כי אם כשהם באים מורכבים בהרעיונות העצמיים של כנסת ישראל עצמה, של טבע האומה במהותה הפנימית. וההרמוניה הגמורה בין אלה ההשפעות, הן דרגות של היחוד השלם, יחוד קוב"ה ושכינתיה, שעיני כל אליו נשואות.