פרשת קורח – להיות מציאותי

דף מקורות - פרשת קורח – להיות מציאותי

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, א' דר"ח תמוז תשע"ב
א) במדבר טז' כח' – ויאמר משה, בזאת תדעון כי ד' שלחני, לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מלבי. אם כמות כל האדם ימותן אלה, ופקודת כל האדם יפקד עליהם, לא ד' שלחני. ואם בריאה יברא ה', ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם, וירדו חיים שאולה, וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ד'. ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה, ותבקע האדמה אשר תחתיהם. ותפתח הארץ את פיה, ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקורח, ואת כל הרכוש, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל.

ב) במדבר טז' – וידבר אל קורח ואל כל עדתו.. בקר ויודע ד' את אשר לו, ואת הקדוש והקריב אליו, ואת אשר יבחר בו יקריב אליו.. רב לכם בני לוי. רש"י – בקר: א"ל משה, גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בקר לערב? כן תוכלו לבטל את זו.. רב לכם: דבר גדול נטלתם בעצמכם לחלוק על הקב"ה.

ג) מהר"ל תפארת ישראל יח' – בקר ויודע ד', אמר משה גבולות חלק הקב"ה וכו'. פירוש דבר זה, כמו בקר שאין לשנות אותו.. כי כל דברי תורה הם מוכרחים להיות, ואין מציאותם במקרה, כמו שסדר העולם בעצם ואינו במקרה.. כך הם כל דברי תורה. וכאשר היו חולקים על דבר שמציאותו הכרחי, אי אפשר שיהיה אדם כזה נמצא. כי המוכרח  במציאות, הדבר שהוא כנגדו, הוא מוכרח שלא יהיה נמצא, אחר שהפכו מוכרח. ולכך כאשר היו חולקים על התורה, שכל דבריה מוכרחים במציאות, המתנגד לזה מוכרח שאין לו מציאות כלל. ולכך כתיב ויאבדו מתוך הקהל, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, שהיו מוכרחים להיות בלתי נמצאים כלל, ירדו חיים שאולה שהוא האבדון. ואלו ירדו מתים, לא נקרא זה שאין ראוי להם המציאות כלל, אחר שהיו מקבלים מיתה טבעית כדרך כל הארץ והיה להם חיים טבעיים, אבל משה אמר אם כמות כל אדם ימותון, ויהיה להם המציאות אשר ראוי לנמצאים, לא ה' שלחני לתת התורה. כי התורה שמציאות שלה מוכרח, אין ראוי להתקיים החולק על המוכרח, ודבר זה ברור מאד.

ד) ישעיהו כג' – הן ארץ כשדים זה העם לא היה..

מהר"ל גבורות ה' פ"ה – וכן אמרו.. (ע"ז ט.): שית אלפי שני הוי עלמא, שני אלפים תוהו, והיינו מן בריאת העולם עד שהיה אברהם בן נב' שנה.. היה הכל תהו שלא היתה תורה. וכשהיה אברהם בן נב' שנה היה עוסק בתורה.. כי כל הדורות הראשונים היה תהו, ואין בהם בריאה.. ומה שנולד אברהם באור כשדים.. שהם בריאה שאין בהם ממש, כי כל התחלה לפניה וסמוך לה העדר שבשביל כך הוא התחלה..  

ה) רמב"ם יסודי התורה א' - יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות. ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים, הוא לבדו יהיה מצוי, ולא יבטל הוא לבטולם, שכל הנמצאים צריכין לו, והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם, לפיכך אין אמתתו כאמתת אחד מהם. הוא שהנביא אומר וה' אלהים אמת, הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו, והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו, כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו. המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ.. וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלהיך..

ו) אורות הקודש א' ב' – הידיעה מן העולם והמציאות, שבאה מצד החול, אינה עולה אפילו לחלק אחד מני רבבה בערך האמת, לעומת הידיעה העמוקה של העולם והישות בכלל, שבאה מצד הקודש. כי אמתת המציאות והיש הגמור של הכל, היא רק בהיות הכל בא מצד ההופעה האלוקית, מצד הסתעפות חיים וישות ממקור החיים והיש. שכל מה שמתגלה בתור עולם והויה, הוא רק כעין צל קלוש, לגבי הישות הטהורה והאדירה שבמקור האלהי.. וכל זמן שהעולם מתגלה רק על ידי צלליו הכהים, שהם השערת הכרתו מצד צבעיו הבודדים והכרותיו החיצוניות, כלא נחשב לעומת הקנין המדעי, המוחלט שהוא דעת ד', המתבלט על ידי דעת העולם בתור פועל ד', שאל זה נשואות הן עיני כל חי...

ז) אורות הקודש ב' שח' – בקטנות הדעת מונח ארס פנימי, שנדמה על ידו, שכל הנתקה מן החול אל הקודש, היא דחיה מישות אל אפסיות.. בעצמיותה של ההכרה חסר זה היסוד המאיר.. שכל הנתקה מן החול אל הקודש היא בריחה מחורבן ואפסיות, אל הישוב, המילוי, והישות הכבירה והאיתנה, אל חיי החיים בעוצם מקוריותם..

ח) שיחות הרצי"ה ויקרא 238 – קדושה היא שיא המעלה ושיא הגדלות של ישראל.. בענין זה יש הגדרה יסודית של חז"ל: 'קדוש לעולם קיים' (סנהדרין צב'). קיימות זאת מציאות. קדושה אינה ביטול וחולשת מציאות אלא אדרבה שכלול מציאות, נצח ותוקף של מציאות, גדלות ואמיתיות מציאות.

ט) מדרש הגדול שמות א' – להודיע קדושתן של שבטים, שאע"פ שהיו מהלכין בדרך.. היו צנועין, ולא נסתכל אחד מהן באשת חבירו..