כולם טובים כולם קדושים כולם אותו דבר, נשמע טוב, מקדם רייטינג ופופולריות, אבל בפועל אמירה זו מכסה על טומאה נוראה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכ' סיון תשע"ד
א. במדבר טז' – כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד', ומדוע תתנשאו על קהל ד'.
ב. במדבר רבה יח' - קפץ קרח ואמר למשה, טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית, א"ל חייבת בציצית, א"ל קרח, טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה.
ג. ישראל ותחיתו טו' – הקריאה של "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד'" היתה קריאה לועגת לכל תוכן הקודש ולכל הרוממות וההכנה התוכית, הדרושה להעשות עד שיהיה הקודש מבוסס בחיים באמת, שיהיה מובטח מכל פגם וסאוב, שלא יהפך לרועץ ולצרה היותר גדולה של העולם. על כן הוכרח הדבר שירד חיים שאולה, להאבד מתוך הקהל ולהיות לעולם לאות לבני מרי, שלא יהיו עוד כקורח וכעדתו. הקריאה אל כל העמים, השקועים בכל רפש הטומאה, בכל מעמקי הרשע והבערות, בתהומות החושך היותר מחרידות: "הנכם כולכם קדושים, כולכם בנים לד', אין הפרש בין עם לעם, אין עם קדוש ונבחר בעולם, כל האדם הוא קדוש בשוה" – זאת היא הקרחות האנושית, שהיא הקינות החדשה שממנה סובל האדם..
ד. בראשית ד' – ויהי מקץ ימים, ויבא קין מפרי האדמה מנחה לד'. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן, וישע ד' אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה, ויחר לקין מאד ויפלו פניו. ויאמר ד' אל קין, למה חרה לך ולמה נפלו פניך. הלא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. ויאמר קין אל הבל אחיו, ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. ויאמר ד' אל קין, אי הבל אחיך, ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנוכי. ויאמר מה עשית, קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה.
ה. ישראל ותחיתו שם – לא שעה ד' אל קין ואל מנחתו, מפני הרשעה שהיתה בו אחוזה. אותו הרצח, שיצא אל הפועל אחר כך, היה גנוז וספון בכח גם בעת הבאת הקרבן מפרי האדמה, וקרבן זה תועבה הוא, הוא הוא המגביר את כל כח רע, והחטאת הרובץ על הפתח, הוא מתגבר ומתאמץ על ידי ריח הקודש שהוא קולט אל קרבו ומהפכו לתכונתו. כה סובבת והולכת היא הקינות הרשעה, החפצה שתיטב בעיני ד', שד' ישעה אליה ואל מנחתה, ובחובה יודעת היא היטב, כי מאס ד' בה, ופניה נופלים וחרה לה מאד וכעסה אגור בתוכה, ובכל עת מצוא הנה יד הרוצח מתגלה, צביון החטאת שאליה תשוקתו של הדם הקיני, מתראה בכל תועבתו.
ו. ר' צדוק דובר צדק קנ"ה - אשת זנונים מתדמית לאשת חיל, צריך לברר שבאמת אינו כן ששורשו רק טוב. וכל פעולות הרעות הוא רק מטעם שיודע רע. ומכל מקום שורשו טוב. שאין שורש דבני ישראל ח"ו רע גמור כעכו"ם רק יודע רע וקאי ביני חילפי כנ"ל ושאינו דומה לאשת חיל. ועל זה המה כל הבירורים בעולם הזה עד ביאת משיח שאז יבורר זה ההבדל שבין אשת חיל לאשת זנונים בשלימותו.
ז. ישראל ותחיתו שם - ..הוחלפה האלילות במינות. לא התוכן הפנימי הוטב, כי אם העמדה. התואר החצוני גוהץ כמעט, אבל המטרה אחת היא, לא לקדש את הרצון, את החיים, את העולם הגס ואת הפנימיות המהותית על ידי כל אותו הסדר המוכן לכך בעצת ד' הגדולה, שיסודה הוקבע בישראל, בגוי קדוש, ומהסתעפויותיה, יוכלו עמים רבים לינק.. לא זאת היא מגמתה. ..החפץ של העמדת גוי אחד בעולם בתור ממלכת כהנים וגוי קדוש, שהוא צריך להיות למופת על האור העליון האלוקי החודר בחיי העמים, שרק בהיותו מצוי ועומד, בהיותו חסון וחפשי, בהיות שב לבנינו ולאשרו.. אז יבורר לכל, כי סגולת הקודש אינה סגולה זולה, שיכולה להנטל בכל ידים מסואבות, כי אם סגולה העולה בעמל נורא, במסירת נפש קבועה, ועל ידי זכות נחלת קודש של אבות לבנים נושאי עולם באהבה ושומרים דרך ד' בכל עז. אז יוסרו פני הלוט מעל כל העמים והמסכה הנסוכה על הגוים, ואותה הותרנות של המינות תוכר כמו שהיא בתור מטבע פסולה, המסמאה את העינים ומטמאה את הנפשות..
ח. שו"ע יו"ד רנד' – א. אסור לישראל ליטול צדקה מן העובדי כוכבים בפרהסיא. ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל, ואינו יכול ליטלה מעובדי כוכבים בצינעא, הרי זה מותר. ב. שר עובד כוכבים ששלח ממון לישראל לצדקה, אין מחזירין אותו משום שלום מלכות, אלא נוטלין ממנו, וינתן לעניי נכרים בסתר, כדי שלא ישמע השר. ש"ך - אבל לא לעניי ישראל, משום דכתיב ביבוש קצירה תשברנה, כלומר כשיכלה זכות שביד עובדי כוכבים ויבש לחלוחית מעשה צדקה שלהם אז ישברו.
ט. אורות התשובה י"א ו' - 'על פי יסוד הרזים, כל מעשה הטוב של הרשע, הולך למקום הרשעה והטומאה, אף על פי שבכל זאת, אין הקדוש ברוך הוא מקפח את שכרו ומשלם לו בעולם הזה גם שכר מצוה קלה שעשה, אך כל זה הוא חלק הרשעה.. מזה אנו מבינים בכללות העמים, שכל טובה של אומה רשעה, מחזקת היא את הרשעה העולמית, ו"חסד לאומים - חטאת"'.
י. דעת כהן קלב' – ..דגבי יחיד שייך רק טעם דמבזה נפשיה, ואסור לישראל לבזות נפשו לפני גוי בשפלות כזו, וזהו דוקא בפרהסיא ולא בצנעה. וטעם של ביבוש קצירה.. ובצדקה דרבים, שמתחלקת ע"י גבאי צדקה, שייך רק טעם דביבוש קצירה, ולא שייך כלל טעם דמבזה נפשיה דאדרבא הגבאי הממונה שמקבל הרי הוא מתכבד בקבלתו, שהוא עושה לטובת הכלל, והעניים המקבלים מידו הרי הם אינם מקבלים כ"א מיד ישראל, ואינם מבזים עצמם כלל בפני נכרי, ויש כאן רק טעם דביבוש קצירה ולא טעם ביזוי כלל..