כשאהלי תורה מבושמים בריח השכינה יורדים אל חיי המעשה הישראליים מתגלה האור המסתתר בכל בלבולי הדור ומחיה את הכל
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליג' תמוז תשפ"א
א. במדבר כד' – מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל. כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע ד' כארזים עלי מים. יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו. אל מוציאו ממצרים.. כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו.. רש"י – כאהלים. כתרגומו, לשון מור ואהלות. נטע ה'. בגן עדן. לשון אחר כאהלים נטע ה', כשמים המתוחין כאהל. נטע ה' - לשון נטיעה מצינו באהלים, שנאמר ויטע אהלי אפדנו (דניאל יא'). ברכות טו: - ואמר רבי חמא ברבי חנינא, למה נסמכו אהלים לנחלים, דכתיב כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע וגו', לומר לך, מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות. רש"י - אהלים לנחלים - כנחלים נטיו כאהלים נטע. אף [אהלים] - בתי מדרשות, אהלים לשון נטיעה נופלת בהם, שנאמר ויטע אהלי אפדנו. תוספות – אהלים לנחלים. ולי נראה דאהלים דהאי קרא לאו לשון אהל אלא לשון בשמים אלא נראה מדסמיך מה טובו אוהליך לכנחלים נטיו.
ב. אלשיך - ועל בית המקדש שהוא במקום הנהר ממש, אמר כאהלים נטע ה'. שהוא, כי הנה אמרו חכמי הטבע כי גדלים האהלים בנהר היוצא מעדן, ואין נמצאים בעולם אלא על פני מימי הנהר. כך בית המקדש שהוא במקום נהר השפע, נדמה לאהלים בעלי ריח ובושם טוב, הוא בית ראשון. אך השני שחסרו בו כמה דברים, עליהם אמר כארזים, שהם משוללי ריח טוב, אך הם עלי מים, נגד מי השפע שער השמים. ואחר הבית השני לא יאבדו זרע ישראל חלילה, כי זכות תורה תעמוד להם עד יגאלו. כענין עני ורוכב על חמור, שפירש רעיא מהימנא (זוהר ג רעו:) שלעתיד אם יהיה עוני של זכיות, יהיה סמך ורכיבת המשיח לבא בזכות תורה. וזהו רוכב על החמור, כד"א יששכר חמור גרם.
ג. סנהדרין קה: - אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות - מה טבו אהליך יעקב, לא תשרה שכינה עליהם - ומשכנתיך ישראל, לא תהא מלכותן נמשכת - כנחלים נטיו, לא יהא להם זיתים וכרמים - כגנת עלי נהר, לא יהא ריחן נודף - כאהלים נטע ה', לא יהיו להם מלכים בעלי קומה - כארזים עלי מים, לא יהיה להם מלך בן מלך - יזל - מים מדליו, לא תהא מלכותן שולטת באומות - וזרעו במים רבים, לא תהא עזה מלכותן - וירם מאגג מלכו, לא תהא אימת מלכותן - ותנשא מלכתו. רש"י - ריחו נודף - ממצות.
ד. תהלים מה' - מר ואהלות קציעות כל בגדתיך מן היכלי שן מני שמחוך. רש"י - כל בגדיך מריחים כריח בשמים, ומדרשו כל בגדותיך וסרחוניך מתכפרים ומריחים ריח ערב. רד"ק – אהלות, פירשו בו שהוא הבושם הנקרא בערבית סונבל.. ויש לפרש כי כל הפסוק הזה הוא משל על המעשים הטובים.. אלשיך - הם לבושי יקר אשר לנפש הצדיק הנקראים בגדים, כמ"ש בספר הזוהר על פסוק וירח את ריח בגדיו, שהם בגדי יקר אור עליון שנעשים לנפש ממעשה המצוה, ולבוש יקר הנעשה אל הרוח מן הכוונה והמחשבה, שהם בגדי ריח גן עדן כמור ואהלות קציעות.. וקרא למלבוש הנפש מר כי הוא דם שנצרר וייבש בחיה, כי הדם הוא הנפש. ואשר ברוח אהלות קרא אותם, שהם מאהילות מעלה מעלה מהאחרות.. מן היכלי שן מן היכלות הפנימיים הבלתי נגלים כשן.. אשר הם שם למעלה שמחוך למטה בעשותך המצוה..
ה. כריתות ו. - ת"ר פיטום הקטרת.. שיבולת נרד וכרכום.. פיה"מ להרמב"ם כריתות א' א' - ושבולת נרד "סנבל אלנארדין". רמב"ם הלכות כלי המקדש ב' ד' - זהו שמות הסמנים בלשון ערבי.. וסנבלי אלנטורין.. ברכות מג: - אמר רב חננאל אמר רב, הני חלפי דימא מברכין עלייהו בורא עצי בשמים. רש"י - בושם שקורין אשפי"ג, והוא שבולת נרד..
ו. שיר השירים ד' - נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים. אלשיך – בעבודת שמים לא המעשה הוא העיקר, כי אם השמחה ששמח בה ונעשה בה.. אמר כי הדור ההוא אשר קרבם הוא יתברך לסיני היו נרד וכרכם, שהיו בעלי ריח טוב שהוא מעשים טובים כנרד, ובשמחה ככרכם, שאין דבר משמח ככרכם כנודע.
ז. שה"ש א' - עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. רש"י - בעוד שהשכינה בסיני קלקלתי בעגל, ולשון חבה כתב הכתוב נתן ריחו ולא כתב הבאיש או הסריח.. אלשיך - שהייתי אני מסיבה ומרכבה אליו בסיני.. אז נרדי הוא יצרי הטוב, נתן ריחו לומר נעשה ונשמע.. מלבי"ם - שריח רוחניות הדוד העליון נשפע לי ממקומו בקדש עד מקום גויתי שהיצר הרע יושב שם במסבו. ב"מ פו. - רבי שמעון בן חלפתא בעל בשר הוה, יומא חד הוה חמימא ליה, הוה סליק ויתיב אשינא דטורא. אמר לה לברתיה, בתי, הניפי עלי במניפא ואני אתן ליך ככרין דנרד. אדהכי נשבא זיקא, אמר, כמה ככרין דנרד למרי דיכי.
ח. במדבר כד' - וירד מיעקב והאביד שריד מעיר. רש"י - וירד מיעקב - ועוד יהיה מושל אחר מיעקב. והאביד שריד מעיר - מעיר החשובה של אדום והיא רומי, ועל מלך המשיח אומר כן, שנאמר בו וירד מים עד ים..
ט. פסחים קטז. - תניא כוותיה דרבי יוחנן, תבלין זכר לתבן, חרוסת זכר לטיט. אמר רבי אלעזר ברבי צדוק, כך היו אומרים תגרי חרך שבירושלים, בואו וטלו לכם תבלין למצוה. רי"ף - תבלין זכר לתבן פירוש כגון קנמון וסנבל שהן דומין לתבן. רש"י - תגרי חרך - חנוונים היושבים אצל חלונותיהם ומוכרין, כמו מציץ מן החרכים.
י. מאמרי הראי"ה 73 - נרד עד התהום העמוקה של המחשבה התחיתית אשר נשטפה על ידי זרם של מחשבות שטחיות, שאינן אומרות את מגמתה העמוקה התהומית, נאדיר את המפעלים, נעסוק במרץ מלא חיים, בגבורת נשמה, בהקמת השוממות, בהרחבת הגבולים, בבנין הערים והכפרים, ויחד עם זה נתאמץ להרבות אור התורה בארץ חיינו להגדילה ולהאדירה, ואז רוחנו הנאמן והמקודש הנובע ממקור ישראל, בכל הדרת קדושת תפארתו, יגלה ויראה על שדרות המפעל כולו, והתנועה הלאומית כולה תצא על ידינו מידי עבי-הטיט של המעטפה החילונית שלה, ותתעטר בעטרת הוד קודש אשר רעם גבורה לה, ופאר קודש לה, ויפעת נשמת הצבי והתפארת של אור ישראל וקדושו יאיר עליה, לעיני כל ישראל ולעיני כל עמי הארץ לחן ולכבוד ולרוממות קרן ישראל בנחלת קדשו סלה. ובאר ישראל תפכה את מימיה החיים והזכים, "ומעין מבית ד' יצא והשקה את נחל השטים", במהרה בימינו אמן.