יהושע וכלב עומדים מול ציבור מוסת שעבר שטיפת מח נגד הכניסה לארץ ומסכנים עצמם בהצגת עמדה הפוכה חסרת סיכוי. מה ההגיון?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליח' סיון תשפ"ג
א. במדבר יד' – ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם. ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד. אם חפץ בנו ד' והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש. אך בד' אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם וד' אתנו אל תיראם. ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים וכבוד ד' נראה באהל מועד אל כל בני ישראל. רש"י - לרגום אותם - את יהושע וכלב. וכבוד ד' - הענן ירד שם.
ב. סוטה לה. - ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים, וכתיב: וכבוד ה' נראה באהל מועד - אמר רבי חייא בר אבא: מלמד, שנטלו אבנים וזרקום כלפי מעלה. ילקוט שמעוני שלח תשמג' - ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכבוד ה', מלמד שנטלו אבנים וזרקו כלפי מעלה, לרגום אותם באבנים ומי הם משה ואהרן, וכבוד ה' נראה באהל מועד מלמד שהיו זורקין אבנים והענן מקבלם, מיד נגלה עליהם הקב"ה בענן שמא יחזרו בהם, א"ר אבא בר כהנא כיון שראו השכינה התחילו מרגמין בהם באבנים, אמר ריש לקיש כיון שנגלה הענן נראו האבנים תלויות בו, באותה שעה אמר הקב"ה למשה מי יכול לסבול כך, עד מתי כך, עד אנה ינאצוני, אכנו בדבר, דברים הם מכעיסין אותי אף אני אכנו בדבר, במדבר הזה יתמו, מי גרם להם שימותו במדבר שאמרו דברים.
ג. סנהדרין מט: - משנה. ארבע מיתות נמסרו לבית דין: סקילה, שריפה, הרג, וחנק. רבי שמעון אומר: שריפה, סקילה, חנק והרג. רש"י - דווקא נקט סידרא, סקילה חמורה משריפה, ושתיהן מהרג, ושלשתן מחנק, ונפקא מינה למתחייב שתי מיתות דקיימא לן לקמן דנידון בחמורה. סנהדרין מט: - סקילה חמורה משריפה - שכן ניתנה למגדף ולעובד עבודה זרה. מאי חומרא - שכן פושט ידו בעיקר.
ד. שמות יז' - ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם. וירב העם עם משה.. ויצעק משה אל ד' לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלני. ויאמר ד' אל משה עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת.. והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם.. ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את ד' לאמר היש ד' בקרבנו אם אין. ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים.. והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב.
ה. תנחומא בשלח כב' - עוד מעט וסקלוני, אמר משה לפני הקב"ה רבון העולם בינך לבינם אני הרוג, אתה אומר לי אל תקפיד כנגדן כי תאמר אלי שאהו בחיקך, והם בקשו לסקליני, כאן הקב"ה ממיך ומשה מגביה, ובמקום אחר הקב"ה מגביה ומשה ממיך כענין שנאמר ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ויחל משה, אמר ליה הקב"ה למשה כך אתה אומר עוד מעט וסקלוני, עבור לפני העם נראה מי סוקל אותך, התחיל לעבור עמדו כל ישראל לפניו ונהגו בו כבוד ומורא, אמר ליה הקב"ה למשה, כמה פעמים אני מצוה אותך עליהם שלא תקפיד כנגדן אלא הנהיגם כרועה הצאן שבשבילן העליתי אותך ובשבילם תמצא חן וחסד וחיים וכבוד לפני. ראש השנה כט. - משנה. והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו', וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים, ואם לאו היו נופלים.
ו. במדבר כ' - ויאמר ד' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם. ילקוט שמעוני חוקת תשסד' - לא היה לך ללמד ממה שאירע לך ברפידים שאמרת עוד מעט וסקלוני, אמרתי לך למה אתה מקטרג את בני, עבור לפני העם, יעבור מטה זה שבידך, דבר אחר עבור לפניהם וראה שאין עושין לך כלום, ד"א כאדם שעובר לפני התיבה ומתפלל על הרבים.
ז. במדבר לא' - וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ד' במדין.. וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה.. רש"י - להודיעך שבחן של רועי ישראל כמה הם חביבים על ישראל, עד שלא שמעו במיתתו מה הוא אומר עוד מעט וסקלוני, ומששמעו שמיתת משה תלויה בנקמת מדין, לא רצו ללכת עד שנמסרו על כרחן.
ח. אוה"ק א' חכמת הקודש ה' - כשמגיע האיש היחיד, וכן הדור, לאותו המצב שהופעתו הרוחנית כבר קרואה היא לפעולתה, אז אי אפשר לו להיות משביע את צמאונו ההכרחי בכל תוכן מוגבל, אם לא יהיה אותו התוכן בעצמו מוסר אותו אל תוכן רחב חפשי, שבו ירגיש את השיגוב הגדול שבשורש נטית נשמתו ממקור החיים שלה. ומתוך כך רזי עולם, רזי תורה, סוד ד', הולכים ונתבעים מן הדור. והעקשנות הגורמת למצא בצד הגלוי את כל הסיפוק הרוחני היא מדלדלת את הכח, מפזרת את הרוחות, ומובילה את התשוקה הסוערת למקום אשר תמצא ריקניות ומפח נפש, ובלב נואש תשוב עוד לבקש דרך. ולזאת קרואים הם אמיצי הכח, אלה הלבבות אשר אור ד' הוא כל תוכן חייהם. גם אם נשברו ונוקשו מרוב יאוש, גם אם נתעלפו ממיעוט אמונה בעצמם, גם אם עיפו במלחמתם נגד המון רב, ההולך בבטחה אל הרוח אשר עיניו הפקוחות לפי דעתו ישאוהו, לא יחדלו תת מתקם, לא יחדלו להתעודד, ודגל רזי תורה, וחוסן דעת ואמונה ברורה ופנימית, וישועת עולמים לישראל ולאדם, לגויות ולנשמות, לעולם ולעולמים כולם, לגדולים ולקטנים, לזקנים ולצעירים, בידם. ואם אנו מדברים והאילמות תוקפת אותנו, אם אנו מבטאים והמושגים נטבעים בדומיתנו, מפני שאין בנו כח להדריר את הדבור, לחפש את המילול, לא בשביל כך נבהל ונסוג אחור מחפצנו הקבוע. כבדות הפה לא תעצור כח לעצור את הזרם של החפץ הנשגב, אשר דבר ד' בו יגלה, אשר יאמר דבר לאזר כח לנכשלים, לבשר שלום ליריבי עם. בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ד', ורפאתיו.